מי מייצג את השוויון?
האם ראוי שהמדינה תציג את עמדתה בקול אחד או שבמקרים מיוחדים גופים המומחים בנושא יוכלו להציג את עמדתם בנפרד? אחד המקרים הוא בשאלת אפליה בתנאי קרן פנסיה עליו תשיב גם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ולא רק פרקליטות המדינה.
התמונה באדיבות Shutterstock
יש להניח כי עבור רבים המשפט הבא ייתפש כאירוע שגרתי: בימים אלה שוקדת נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה על כתיבת עמדתה בשאלת קיומה של אפליה בין נשים לגברים בתנאי קרן פנסיה, זאת לבקשתו של בית הדין לעבודה הדן כעת בהליך העוסק בשאלה זו. אלא שקדם לכך מאבק לא קטן, מאבק שייתכן וטרם הוכרע סופית. כפי שדווח לאחרונה בהארץ (רויטל חובל, 17.7.2013) היועץ המשפטי לממשלה התנגד לכך שעמדת הנציבות תוגש לבית הדין. חרף התנגדותו, החליט בית הדין לאפשר את הגשת העמדה.
נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה הוקמה על רקע קיומן של תופעות אפליה כנגד מגוון רחב של אוכלוסיות, ביניהן נשים, אנשים מבוגרים, אתיופים, חרדים וערבים בשוק העבודה הישראלי. אף שלמעלה מעשרים שנה אוסר החוק על אפליה כזו, אכיפת החוק הייתה דלה ומציאות האפליה המשיכה להתקיים באין מפריע. נציבות השוויון הוקמה בכדי להתמודד עם כשלי האכיפה החריפים בתחום. בין יתר סמכויותיה, הוסמכה הנציבות להתערב, ברשות בית המשפט, בהליכים משפטיים בכדי לקדם את השוויון בתעסוקה.
מדוע אם כן התנגד לכך היועץ המשפטי לממשלה? עמדתו של היועץ הייתה כי מן הראוי שהמדינה תדבר בקול אחד. לדעתו, על הנציבות להשמיע עמדתה בפניו, והוא שיכריע על סמך מכלול השיקולים מה תהיה "עמדת המדינה". עמדה זו תיוצג בפני בית הדין באופן בלעדי על ידי הפרקליטות, המייצגת את המדינה כאחת הנתבעות באותו ההליך.
עמדה זו של היועץ המשפטי לממשלה – בטעות יסודה. על פי רוב, אכן ראוי שהמדינה תציג עמדתה בקול אחד. אולם במקרה הזה, התייצבותה של הנציבות בפני בית הדין נועדה לתת ייצוג מיוחד לאינטרס של השוויון בשוק העבודה. זהו אינטרס שלפי דעת המחוקק - אשר אותה גילה בהסמיכו מפורשות את הנציבות להתערב בהליכים משפטיים – אינו זוכה לביטוי והכרה מספקת בפני בתי המשפט. אין חולק על רוחב ראייתו של היועץ המשפטי לממשלה המייצג את המדינה ואת האינטרס הציבורי. אולם לאור היעדר השוויון העמוק בשוק העבודה בישראל (כולל בקרב עובדי המדינה), והפגיעה הקשה הנגרמת כתוצאה מכך, רצה המחוקק כי ערך השוויון יזכה לייצוג מיוחד.
ההסדר הזה איננו ייחודי לנציבות השוויון. גם כאשר הסניגוריה הציבורית הגישה לראשונה את עמדתה לבית המשפט כ"ידיד בית המשפט" לפני למעלה מעשור, התנגד לכך היועץ המשפטי לממשלה. גם אז טען כי מן הראוי שעמדת הסניגוריה תוגש רק באמצעותו, כמי שאמון על האינטרס הציבורי. בית המשפט העליון דחה את עמדתו ואפשר לסניגוריה להציג את עמדתה, בהתבסס על מומחיותה בתחום, ניסיונה והייצוג שהעניקה לאינטרס הרלוונטי.
במקרה של נציבות השוויון, מומחיותה בתחום השוויון בתעסוקה ומעמדה כגוף ציבורי מחייבים לאפשר לה לבטא את עמדתה בפני בית המשפט. בהתייצבותה לא תייצג הנציבות את עמדת המדינה, אלא את עמדתה שלה. ואם לא די בכך, המחוקק הביע את דעתו בהסמיכו אותה לכך מפורשות. בנוסף, העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה מאפשר לנציבות להתבטא מול בית המשפט כאשר הנתבע הוא מעסיק פרטי יוצר עיוות חמור, לפיו ניתן לשוויון ביטוי רב יותר ביחס למגזר הפרטי לעומת הציבורי. התוצאה המעשית עשויה להיות מחויבות פחותה יותר דווקא של המדינה כמעסיק לשוויון. בנסיבות אלה, אין זה מוצדק כי היועץ המשפטי לממשלה ימנע מבית המשפט להיחשף לעמדת הנציבות, גם כשזו שונה מעמדתו שלו. אין לראות בכך קריאת תיגר על היועץ, אלא עיבוי הייצוג הניתן לאינטרס השוויון.
המאמר פורסם ב"הארץ" בתאריך 31.7.2013