רק הוא יכול?
אתגרי השעה בנושא הגיור ובמאבק על דמותה של הרבנות הראשית מצריכים מנהיג בעל שיעור קומה הלכתי, שיכול לפנות אל כלל הציבור ושמבין את אתגרי השעה. מי יהיה האיש שיצליח לחבר את הציבור היהודי בארץ לפסקי הלכה מטעם הרבנות?
אין זו הפעם הראשונה שהוא מציל את הקואליציה מהתפרקות ואת כבוד הרבנות מהתבזות. לפני כארבעים שנה, ביוני 1970, ניצבה מדינת ישראל במצב דומה: קואליציית גולדה עמדה להתרסק לנוכח פרישתם הצפויה של המפלגה הדתית הגדולה (אז המפד"ל) בשל סוגיית הגיור: הלן זיידמן, שקשרה את גורלה בגורלו של העם היהודי והפכה ישראלית עם נישואיה לבן קיבוץ נחל עוז, עתרה לבג"ץ בדרישה להכיר בגיורה הרפורמי. הפסיקה הצפויה לטובת העמדה הלא-אורתודוכסית הרעידה את יציבות הקואליציה. הרב הצבאי, הרב שלמה גורן, ביצע הליך גיור מזורז, אולם זה נפסל בבית הדין הרבני בשל בעיות טכניות ונוהליות.
וכאז כן היום היה זה הרב עובדיה יוסף שהכשיר את הגיור ברגע האחרון למרות הספקות ההלכתיים הכרוכים בדבר. "אמנם הגב' זיידמן נמצאת כיום בקיבוץ לא דתי", כתב, ואולם היא הצהירה ש"תשתדל לקיים את כל מצוות התורה". בדומה, בדיון שהתקיים בכנסת באמצע שנות השבעים בשאלת הגיור הוא התבטא כי "אינני זוכר מקרה שלא פתרתי... היו מקרים קשים שראו אותם כקשים ולא רצו לקבלם במשך שש שנים - ואני קיבלתי אותם".
דוגמה היסטורית זו לא באה להצביע רק על גדלותו התורנית והציבורית של הרב עובדיה, אלא לשאול כיצד לאחר ארבעה עשורים לא קם לו מחליף. מדוע במשך כל השנים הללו כל סוגיה דתית שאינה ניתנת לפתרון מגולגלת בסופו של דבר אל פתחו.
ייחודיותו של הרב עובדיה יוסף כמי שחרט על דגלו את נס המרד בליטאים מלמדת על השוקת השבורה שמולה ניצבת הרבנות בישראל. ההשתלטות הליטאית על כל מוקדי השלטון הדתי והבעלות שהם תפסו על התורה, דוחקים הצדה כל חלופה. הרב חיים אמסלם, שכתב שני כרכים הלכתיים מפורטים הקוראים להקלות בגיור על סמך דברי פוסקים שאינם מן הזרם הליטאי, נזרק אפילו ממפלגתו שלו, ש"ס.
ברחוב החרדי אמנם יש ניצנים של מרד - הפשקווילים שפורסמו בשבוע שעבר נגד "הטרור הליטאי" אולי מצביעים על כך שחלק מהמגזר נקעה נפשו מהמנהיגות המחמירה והולכת שאינה רואה את התורה כתורת חיים השייכת לכל עם ישראל - אבל הדרך עוד ארוכה. בעיית הגיור של כ-5,000 חיילים שהתגיירו היא רק קצה הקרחון של כ-300 אלף עולים לא יהודים שאמורים היו לעמוד בתור לגיור. ובעיה זו עצמה היא רק שיקוף של מכלול בעיות ביחסי דת, חברה ומדינה הניצבות לפתחנו כחברה יהודית במדינת לאום דמוקרטית, ופותר אין.
קשה לראות באופק מנהיגות דתית בעלת כתפיים רחבות הלכתיות כדוגמת הרב עובדיה יוסף שפסקיו מתקבלים ללא עוררין. הרב אמסלם, הרואה - בצדק - ברב עובדיה מופת לחיקוי, הוצא לפחות לעת עתה מהקונצנזוס החרדי. רבני הציונות הדתית הנחלשת עוסקים כעת בהעצמת השנאה לזרים ולערבים במקום להציג פתרונות קונסטרוקטיביים (מדוע לא החתימו עצומת רבנים דומה בקריאה להכרה בגיורים הצבאיים?). ולמרות כל זאת הצמא ליהדות הולך ומתרחב. מחקרים רבים מוכיחים שהחברה הישראלית פונה יותר ויותר אל המסורת ומחכה למנהיגות דתית שתוכיח כי תורתנו היא תורת חיים שבכוחה להתמודד עם אתגרי השעה. האם מנהיגות זו תגיע? האם יהיה מי שיוביל אותנו לדרך יהודית חדשה?
נתנאל פישר הוא פעיל בתחום הגיור בישראל וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ובמרכז כ"ץ באוניברסיטת פנסילבניה.
עוד בנושא
מאמרים
ידידה שטרן, הרב הראשי נגד צה"ל?!, 8.12.2010
נתנאל פישר, האם לא הגיעה עת ההכרעה?, 17.10.2010
נתנאל פישר, האם יש בעיה בגיור הצבאי, 17.10.2010
ידידיה שטרן, הסלקטורים של היהדות, 15.9.2010
ידידיה שטרן, מרות לנטשה - על עתיד הגיור בישראל, 26.5.2010
יאיר שלג, גיור - לעם היהודי ולתרבותו, 22.7.2009
ידידיה שטרן, גיור ישראלי, 3.2.2009
מחקרים
יואב ארציאלי, אמנת גביזון-מדן, 2005
יאיר שלג, יהודים שלא כהלכה: על סוגיית העולים הלא-יהודים בישראל, 2004
תכניות מחקר
תכנית המחקר דת ומדינה, תרבות ודמוקרטיה