ארבעה מודלים להקמת ממשלה

הפורום לתיקון שיטת הממשל הוקם כדי לשמש סמכות ציבורית מקובלת ומעוגנת בתודעה הציבורית אשר תבחן, תגבש ותניע שיח ציבורי מעמיק שעיקרו רפורמות ושינויים שמטרתם לשמר את הדמוקרטיה הפרלמנטרית כשיטת השלטון בישראל. צוותי המחקר של המכון מגבשים הצעות קונקרטיות, ישימות ומבוססות לשינויים ולתיקונים בשיטת הבחירות, במבנה המפלגות ותפקודן ובשיטת השלטון. לקראת המפגש השני של הפורום נכתב נייר העבודה בנושא תיקונים בדרכי הצטרפות למפלגה והליכי בחירת מועמדים הכולל ניתוח של המצב הקיים ושורת המלצות לתיקונו.

תקציר נייר העבודה
המודל הקיים בישראל היום: על פי המודל הקיים בישראל היום מלאכת הרכבת הממשלה מוטלת על-ידי נשיא המדינה על בסיס המלצות נציגי סיעות הכנסת. יתרונותיו המרכזיים של המודל: התניית הרכבת הממשלה בקיומו של בסיס תמיכה הפרלמנטרי הנדרש לצורך תפקודה והישרדותה, ניסיון מוצלח מוכח בהקשר הישראלי ובעולם. חסרונו המרכזי של המודל: נחיתות מעמדו של מרכיב הממשלה מול זה של הסיעות לתמיכתן הוא נדרש, וכוח מיקח משמעותי למפלגות קטנות מסוימות החורג מזה המשתמע מכוחן האלקטוראלי והפרלמנטרי.

מודל זכות הראשונים לראש הסיעה הגדולה: על פי מודל זה מלאכת הרכבת הממשלה מוטלת אוטומטית על ראש הסיעה הגדולה בפרלמנט. לשון אחר, לראש הסיעה יש זכות ראשונים לנסות להרכיב ממשלה. יתרונותיו המרכזיים של המודל: מנגנון להכרעה לגבי זהות מרכיב הממשלה ומרכיבי הממשלה החלופיים במידה וזה הראשון נכשל במאמציו, ויצירת תמריץ מסוים להצבעה לרשימות הגדולות. חסרונו המרכזי של המודל: מספק תמריץ חלש יחסית להצבעה למפלגות הגדולות ובכך אינו מתמרץ מספיק הקמת בריתות טרם הבחירות ולכן אינו מקל בהרבה על הקמת ותחזוק הממשלה.

מודל ראש הרשימה הגדולה הוא ראש הממשלה: על פי מודל זה ראש הממשלה (ולא מרכיב הממשלה) הוא ראש הרשימה הגדולה, קרי הרשימה אשר זכתה מספר הקולות הגבוה ביותר בבחירות. יתרונותיו המרכזיים של המודל: הכרעה מיידית לגבי זהות ראש הממשלה וחיזוקו של ראש הממשלה. חסרונו המרכזי של המודל: פוטנציאל לקיפאון (ממשלה יציבה בלי יכולת משילה בהיעדר בסיס תמיכה פרלמנטרי).

מודל הבונוסים: מודל זה נוגע לשיטת הבחירות, ספציפית להקצאת מושבי הפרלמנט לאחר בחירות. על פי מודל זה, לרשימה הגדולה, קרי, לרשימה אשר זכתה למספר הקולות הגבוה ביותר בבחירות מוענקת תוספת של מושבים בפרלמנט. כלומר, בדרך של "בונוס", מודל זה מרחיב את בסיס הייצוג של אותה רשימה בפרלמנט. יתרונותיו המרכזיים של המודל: פיצוי על יחסיות יתר וחיזוק הרשימה/סיעה הגדולה. חסרונותיו המרכזיים של המודל: עיוות יחסיות תוצאות הבחירות ופגיעה במפלגות הגדולות מלבד זו הגדולה ביותר.