המתקפה על השירות הציבורי: ישראל נותרה ללא נציב
העובדה שכבר שבוע אין בישראל נציב שירות מדינה אינה מקרית: היא חלק ממתקפה כוללת על השירות הציבורי, שקשורים אליה גם תיאוריות הדיפסטייט והניסיונות להדיח שומרי סף כמו היועצת המשפטית לראש השב"כ. בסופו של דבר, מדובר בפגיעה בחוסן הלאומי של ישראל

Photo by Flash 90
מאז יום חמישי בדיוק לפני שבוע נותרה מדינת ישראל ללא נציב שירות מדינה. מדובר באירוע חסר תקדים שמשמעותו כי אין כיום בעל תפקיד המופקד על ניהול ועדות המינויים, ועדות המשמעת והסמכויות המקצועיות האמונות על גיוס, שימור, ניוד וניהול של כלל עובדי המדינה. אירוע זה אינו מקרי, אלא חלק ממגמה מדאיגה של מתקפה שיטתית על השירות הציבורי בישראל.
בחודשים האחרונים אנו עדים למאמץ מתואם לערער על הלגיטימיות של השירות הציבורי המקצועי. ביטוי בולט לכך הוא השימוש התכוף של ראש הממשלה וגורמים נוספים בטרמינולוגיה של "דיפ סטייט". רק לפני כשבועיים האשים ראש הממשלה בחשבון הטוויטר הרשמי שלו את ה"דיפ סטייט" בחתירה תחת רצון העם, והניסיונות להדחת היועמ"שית וראש השב"כ משתלבים בקו תקיפה זה. הטיב להסביר השר אמסלם שהצהיר במפורש כי "אנחנו רוצים שופטים שלנו, 'דיפ-סטייט' שמאמין בעמדות שלנו". במילים אחרות, הבעיה האמיתית בעיניו אינה קיומו של "דיפ סטייט" חתרני, אלא היעדרו של שירות ציבורי כנוע שיפעל ללא עוררין בהתאם לרצון הדרג הפוליטי.
חשוב להבהיר: השירות הציבורי המקצועי אינו "דיפ סטייט" ואינו איום על הדמוקרטיה – הוא עמוד תווך חיוני שלה. התיוג המכפיש של שומרי הסף ואנשי המקצוע כ"חתרנים" מהווה סכנה לתפקוד המדינה ולחוסנה הלאומי. כפי שמדגישים מחקרינו במכון הישראלי לדמוקרטיה, קיימת שרשרת לוגית ברורה: מערכות שירות ציבורי אפקטיביות יותר מובילות לשירותים טובים יותר לאזרח, וכתוצאה מכך – לשיפור באיכות החיים וברווחה של הציבור בכללותו. לכן, פגיעה בשירות הציבורי אינה עניין פוליטי של ימין או שמאל, אלא פגיעה בכולנו.
השירות הציבורי בדמוקרטיה אינו אמור לשמש רק כעושה דברו של הדרג הפוליטי, אלא להניח תשתיות מקצועיות לפעולת הממשלה באופן המשרת את האינטרס הציבורי. זהו עיקרון הממלכתיות – רעיון שהוטבע על ידי בן-גוריון ומדגיש את הצורך בשירות ציבורי מקצועי, עצמאי ושוויוני, הפועל מעל לאינטרסים פוליטיים צרים. שירות כזה נועד לספק חוות דעת מקצועיות ועצמאיות, גם כאשר אלה אינן תואמות את עמדות הדרג הנבחר, ובכך מבטיח המשכיות מוסדית ומונע ניצול לרעה של הכוח השלטוני. התבטאויות פופוליסטיות כמו "מה שווה X אם אנחנו לא שולטים בו" פוגעות בסופו של דבר בשירותים שהמערכת נותן לאזרח בקצה.
לדאבוני, התופעה אינה המצאה ישראלית ייחודית. ברחבי העולם אנו עדים למגמה מדאיגה של מנהיגים פופוליסטים המערערים על הלגיטימיות של מוסדות מקצועיים ושירות ציבורי עצמאי (ארה"ב, ארגנטינה וגרמניה הן רק כמה דוגמאות). האסטרטגיה דומה: יצירת איום חיצוני מדומיין, האשמת האליטות המקצועיות בבגידה, והצגת המנהיג כמגן האמיתי היחיד של "העם". שימוש בתיאוריות קונספירציה כדוגמת "דיפ סטייט" הוא כלי רטורי מרכזי בארגז הכלים הפופוליסטי. כדי "להגן על הרצון האמיתי של העם" – נרמוס ונחליש את כל שומרי הסף שבדרך.
אל מול המתקפה הזו, יש לחזק את אתוס משרתי הציבור. עלינו להדגיש את ערכי הממלכתיות, המקצועיות, העצמאות והמועילות של השירות הציבורי. אנחנו לא צריכים להרוס את המסגרת המוסדית הקיימת אלא לשפר אותה.
בימים קשים אלה, בהם החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים חסרי תקדים, חיזוק השירות הציבורי הוא צורך לאומי דחוף. איננו יכולים להרשות לעצמנו לאבד את המנגנונים המקצועיים המספקים שירותים חיוניים לאזרחים ומבטיחים את המשכיות המדינה. השירות הציבורי אינו אויב – הוא רכיב מרכזי בחוסן הלאומי שלנו, ועלינו להגן עליו מפני מתקפות פוליטיות שמטרתן היחידה היא ריכוז כוח על חשבון טובת הציבור.
זוהי קריאה לאחריות לאומית – הגנה על השירות הציבורי היא הגנה על החברה כולה.