מינויו של יו״ר הכנסת לוועדה להדחת היועמ״שית צפוי להיתקל בקשיים משפטיים

Photo by Chaim Goldberg/Flash90

לאחרונה "התניע" שר המשפטים יריב לוין מהלך חסר תקדים - את הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה. במסגרת העיסוק בקשיים המשפטיים העולים ביחס למהלך זה, שבה ועלתה גם שאלת הרכבה של הוועדה הציבורית שאמורה לגבש המלצה בעניין זה.

בהתאם להחלטת הממשלה משנת 2000, הוועדה המקצועית-ציבורית, הממליצה על מועמדים למשרת היועץ המשפטי לממשלה, לוקחת חלק גם בהליך פיטורי יועץ משפטי לממשלה. על פי החלטת הממשלה, הממשלה רשאית לסיים את כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה, בהתאם לארבע עילות שהוגדרו בהחלטה, רק לאחר התייעצות עם הוועדה.¹ המדובר בוועדה בת חמישה חברים: שופט בדימוס של בית המשפט העליון (יו"ר הוועדה), המתמנה על ידי נשיא בית המשפט העליון בהסכמת שר המשפטים²; שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לשעבר, המתמנה בידי הממשלה; חבר כנסת, הנבחר בידי ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת; עורך דין, הנבחר בידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין; איש אקדמיה, הנבחר בידי דיקני הפקולטות למשפטים.

כיום, הוועדה אינה מאוישת במלואה, הואיל ולאחר הבחירות לא מונו מחליפים לשני חברי הוועדה המתמנים בידי הגופים הפוליטיים: חבר כנסת ושר משפטים או יועץ משפטי לשעבר. נוכח סירובם של יועצים משפטיים לשעבר ושרי משפטים לשעבר ליטול חלק בהליך,³ דווח כי הממשלה שוקלת למנות לתפקיד פוליטיקאים מכהנים, ובכלל זה עלה שמו של יו"ר הכנסת, חבר הכנסת אמיר אוחנה, שכיהן כשר משפטים בממשלה ה-34, כמועמד המועדף על שר המשפטים לוין.⁴

קיים קושי ממשי בעצם הכוונה למנות את חברי הוועדה לצורך הליך הדחה ספציפי. זאת, הואיל וועדה זו אמורה להיות קבועה ולא ועדה "אד הוק", היינו כזו שניתן לאייש בהתאם לאינטרסים וגחמות.⁵ ואולם, מעבר לפגם הליכי זה, קיימים קשיים מהותיים במינויו של יו"ר הכנסת לכהן בוועדה על תקן שר משפטים לשעבר.

ראשית, שאלה היא האם יו"ר הכנסת אינו נגוע בניגוד עניינים נוכח התבטאויות חריפות שלו בגנות תפקודה של היועצת המשפטית לממשלה.⁶ ניגוד עניינים מעין זה בוודאי קיים באופן מובהק באשר לשר החוץ גדעון סער, אף הוא שר משפטים לשעבר, שגם שמו עלה כמועמד אופציונלי למינוי. זאת, נוכח התבטאויותיו הנחרצות בעד הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה, התבטאויות ההופכות אותו לבעל דעה קדומה המונעת ממנו לשמש כחבר בוועדה.⁷

שנית, אף אם ייקבע כי התבטאויותיו של יו"ר הכנסת אינן מקימות חשש לניגוד עניינים, הרי שניגוד עניינים זה קיים באופן מובהק מסיבה אחרת. אמנם אין כל מגבלה מפורשת בהחלטת הממשלה על מינוי פוליטיקאי מכהן שכיהן כשר משפטים בעבר, אך דומה כי מינוי שכזה חותר תחת הרציונל העומד ביסוד מינוי כאמור – קיומה של ועדה עצמאית, מקצועית ובלתי תלויה שתוכל להכריע באופן אובייקטיבי בשאלת המינוי או ההדחה של יועץ משפטי לממשלה.⁸ על הממד המקצועי והא-פוליטי הנדרש אפשר ללמוד מעצם הדרישה למנות שר משפטים או יועץ משפטי לשעבר. נזכיר כי הממשלה היא בעלת הסמכות והוועדה אמורה לייעץ לה. משכך, דומה כי אין כל ספק כי שרים מכהנים, השותפים להחלטה על הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה, אינם יכולים להיות חברים גם בגוף הממליץ וזאת מפאת ניגוד עניינים מובהק. ואולם, גם יו"ר כנסת הוא בסופו של יום חלק מהקואליציה, בבחינת "ידה הארוכה" של הממשלה בתוך הכנסת. ספק אם עלה על דעת חברי ועדת שמגר ובהמשך על דעתם של חברי הממשלה – כהונה של פוליטיקאי מכהן.

שלישית, מינויו של חבר הכנסת אוחנה לתפקיד מעורר קושי ייחודי בשים לב לתפקידו הממלכתי של יו"ר הכנסת. בפרשת אדלשטיין עמד בית המשפט על אופיו המיוחד של תפקיד יושב ראש הכנסת בציינו כי יו"ר הכנסת "מנצח באופן ממלכתי על התזמורת הפרלמנטרית"⁹ וכי תפקיד זה מחייב את יו"ר הכנסת ל"אי תלות ולממלכתיות".¹⁰ הנה כי כן, הגם כי יש ליו"ר כנסת "בית פוליטי" ואינטרס משותף בשרידותה של הממשלה, הוא מחויב בכל זאת לנהוג באופן ממלכתי. היינו, דרוש איזון בין "הכובע הפוליטי" של יו"ר הכנסת לבין "הכובע הממלכתי" שלו. הממד הממלכתי של תפקיד זה התערער לאחרונה והגיע לנקודת שפל בהחלטתו להחרים את טקס השבעתו של השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון.¹¹ עם זאת, דומה כי על עצם הצורך לנהוג בממלכתיות ובניתוק מסוים מן הממשלה - לא ניתן לחלוק. עוגן לכך ניתן למצוא באיסור הקבוע בסעיף 2(ד) לתקנון הכנסת על כהונה של יו"ר הכנסת כשר או סגן שר. הוראה זו, המבקשת לקבוע חיץ מסוים בין יו"ר הכנסת לבין הממשלה, מחדדת את הקושי שבמינוי יו"ר הכנסת כחבר בוועדת האיתור מטעם הממשלה. קיים אפוא ניגוד עניינים בין תפקיד יו"ר הכנסת לבין מינויו כאמור.¹²

רביעית, קיים קושי במינויו של יו"ר הכנסת כחבר בוועדה נוכח כללי האתיקה של חברי הכנסת.¹³ בהתאם לסעיף 13ב, חבר כנסת מנוע מלקבל על עצמו מינוי, בין בתמורה ובין שלא תמורה, על ידי הממשלה או מי מטעמה, אלא אם קיבל אישורה של ועדת האתיקה וזאת מטעמים מיוחדים.

סעיף זה התווסף בשנת 2012 בהתאם להמלצותיה של ועדת זמיר, הוועדה הציבורית לגיבוש כללי אתיקה לחברי הכנסת. בדוח הוועדה הודגש כי איסור זה נדרש נוכח "העיקרון של הפרדת הרשויות; הצורך למנוע מחויבות אישית או תלות של חבר הכנסת בגוף ממשלתי או בנושא משרה ציבורית שמינה אותו לתפקיד, כדי למנוע פגיעה בעצמאות של חבר הכנסת; החשש מפני השפעה של שיקולים זרים במילוי התפקיד של חבר הכנסת".¹⁴ איסור מעין זה נקבע למעשה עוד קודם לכן, במסגרת החלטות של ועדת האתיקה של הכנסת.¹⁵ ועדת האתיקה הצביעה בדיוק על אותן הצדקות שצוינו לעיל ואף הצביעה על החשש לפגיעה בתדמית הכנסת כגוף שתפקידו לבקר את הממשלה".¹⁶ כלל זה חל ביחס לכל חבר כנסת, אך דומה כי ככל שמדובר ביו"ר כנסת, הדברים מקבלים משנה תוקף, נוכח האופי הממלכתי של התפקיד, כפי שצוין לעיל.

על פי סעיף 13ד(ב)(1) לחוק חסינות חברי הכנסת (זכויותיהם וחובותיהם), התשי"א-1951, ועדת האתיקה מורכבת מארבעה חברי הכנסת, המתמנים בידי יושב ראש הכנסת למשך תקופת הכהונה של אותה הכנסת, שניים מהם נדרשים להיות חברי קואליציה ושניים חברי אופוזיציה.¹⁷ חברי הוועדה כיום הם חבר הכנסת משה רוט מיהדות התורה, המכהן כיו"ר הוועדה, ולצידו חברות הכנסת מיכל וולדיגר מהציונות הדתית, פנינה תמנו שטה מהמחנה הממלכתי ושרון ניר מישראל ביתנו.

נוכח האמור לעיל, קיים ספק אם ניתן למנות את יו"ר הכנסת כחבר וועדה. ניתן להעריך כי חברות הכנסת מן האופוזיציה לא יתנו יד למהלך הדחתה של היועצת. כמו כן, בשים לב למכלול הקשיים המשפטיים, ספק אם ניתן להצביע על "טעמים מיוחדים" להתיר ליו"ר הכנסת להתמנות כחבר וועדה מטעם הממשלה. כך או אחרת, יש לקוות כי הליך ההדחה לא ייצא לפועל וייבלם עוד קודם לכן.