השיטה של לוין: "אם אני לא המחליט – נשנה את הכללים"

Photo by Chaim Goldbergl/Flash90

שר המשפטים לוין כתב בפוסט שפרסם בשבת כי "בית המשפט דוחק את הכנסת ואת הממשלה בלית ברירה לפעול בעת הזו על מנת להשיב את סמכויותיה על כנן ... הם לא הותירו בידינו ברירה, זה לא יכול להימשך כך".

נדמה שאפשר היה לנסח את המסר של השר לוין בצורה הרבה יותר קצרה. משהו בנוסח "אם אני לא זה שמחליט – נשנה את הכללים בחקיקה". כך, במשפט אחד פשוט, אפשר לסכם במידה רבה את ההתנהלות כבר כמעט שנתיים, והרשימה ארוכה: מינוי נשיא העליון, מינוי שופטים לעליון, מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים. אותו רעיון מסדר: אם המועמד של השר לא מקובל – איש לא ימונה. והחוק? נשנה אותו. נזכיר גם את הוראת שר המשפטים שלא להוסיף תקנים של שופטים ולבטל תקנים של שופטים שאינם מאוישים. על כך כתב בזמנו מ"מ הנשיא השופט עמית כי מדובר בתקנים שאינם מאוישים, רובם בגלל שלוין עצמו מסרב לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. עוד פגיעה קשה בעצמאות מערכת המשפט ומי שמשלם את המחיר הם האזרחים, לראשונה בתולדות בית המשפט העליון כבר יותר משנה וחודשיים אין נשיא של קבע. למה? כי למועמדים של שר המשפטים לתפקיד שופטים בבית העליון אין רוב בוועדה לבחירת שופטים.

על כן הוועדה לא כונסה כדי לבחור נשיא. בחודש ספטמבר, הורה בג"ץ לשר לקיים את חובתו לכנס את הוועדה כי אי אפשר לשתק את המערכת. כל כך פשוט. בג"צ קבע את המובן מאליו –לשר יש בהחלט שיקול דעת מתי לכנס וגם לנסות ולהגיע להסכמות, אבל זה לא יכול להיות השיקול היחיד. על כן נקבע שעל השר לפרסם ברשומות את שמות המועמדים ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא.

מאז השר מנצל לרעה באופן שיטתי את מעמדו כראש הוועדה. נמצאו אין ספור סיבות (יש שיאמרו "תרגילים") כדי לא לבחור נשיא לעליון: תחילה, פרסום של כל שמות השופטים כמועמדים, דרך אלפי הסתייגויות, קביעת סדר היום על פיו יבחר קודם המשנה לנשיא לפני הנשיא, בקשה לשידור ישיר של הועדה ולבסוף סירוב להעלות את בחירת הנשיא להצבעה. לישיבה האחרונה אף הוזמנו מומחים לחוות דעתם על עקרון הסניוריטי, כאילו הייתה זו ועדה של הכנסת ולא הוועדה לבחירת שופטים, שבה אין הופעות של "מומחים" ומעולם לא היו כאלה.

בעקבות עתירה נוספת שביקשה להפעיל את פקודת בזיון בית המשפט, החליט בג"ץ ביום חמישי האחרון כי

"בשים לב לכך שפועלו של שר המשפטים עד-כה אינו מגשים את הקביעה העקרונית שבפסק הדין – החובה להביא את בחירת נשיא בית המשפט העליון להצבעה על ידי חברי הוועדה לבחירת שופטים ... אנו מורים כי על שר המשפטים להעלות את בחירת הנשיא לבית המשפט העליון להצבעה על ידי חברי הוועדה לבחירת שופטים עד ליום 16.1.2025."

הפעם יש צו ברור של בית המשפט המורה לשר להפעיל את סמכותו כנדרש על פי החוק. כל אזרח חייב לכבד צו של בית משפט, גם אם זה לא לרוחו. זהו העיקרון הבסיסי של שלטון החוק.

בפוסט שכתב אמש דיבר השר לוין שוב על "פשרה": "הצעת הפשרה ההוגנת שהצעתי לשופטים עודנה מונחת על השולחן", ולדבריו "דרך ההסכמה וההידברות הייתה ונשארה הדרך הנכונה והעדיפה".

אך על איזו פשרה בדיוק מדובר? על כך שהשופט אלרון ימונה לנשיא למשך שנה, בניגוד לעקרון הסניוריטי, ושנציג השר יכהן כשופט בבית המשפט העליון. זאת, תוך התעלמות מוחלטת מהחלטת הוועדה ותוך פוליטיזציה של מערכת המשפט.

זו אינה פשרה. זו שליטה. אגב, אין כל קשר למועמדים שמרנים או ליברלים. כבר היום יש בבית המשפט העליון רוב שמרן. לוין מבקש למנות את האנשים "שלו". שוב – "אם אני לא זה שמחליט – נשנה את הכללים". אגב, אף לא שופט מחוזי אחד, מכל שופטי בתי המשפט המחוזיים בארץ, ראוי לקידום לעליון?

הכותרות בישרו הבוקר ש"ההפיכה המשטרית חוזרת". כאילו אין לממשלה הנוכחית דבר לעסוק בו אלא בפיטורי היועמ"שית ובקידום ההשתלטות על מערכת המשפט.

האמת היא שההפיכה המשטרית לא נפסקה. היא כאן, מהלכת בינינו כל יום ומדי שבוע, בבליץ של עשרות הצעות חוק פרטיות שלכולן מטרה אחת – השתלטות על כל מה שעדיין משרת את כלל הציבור, נתפס כניטרלי, אובייקטיבי ומקצועי, או מגביל את הכוח של הממשלה. מערכת המשפט, התקשורת, האקדמיה, שומרי הסף.

עכשיו חוזרת לשולחן גם ההצעה לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. עכשיו. עוד לפני המועד לקיום הצו של בג"ץ.

כדאי לזכור: מעבר לניסיון להלך אימים, מדובר בתיקון של חוק יסוד. בשינוי של כללי המשחק תוך כדי משחק. בניסיון של נבחר ציבור לעשות שימוש בחקיקה כדי להימנע מקיום פסק דין של בג"ץ. יש לזה רק שם אחד: זו שימוש לרעה בסמכות המכוננת.

---

המאמר פורסם לראשונה ב-N12