תגובה והסבר למהלך של שר המשפטים בפרסום שמות המועמדים לנשיא העליון
הצגת מועמדות כל שופטי העליון לתפקיד הנשיא היא ניסיון לסרבל את הליך הבחירה, אלא אם יוסרו השופטים שהמועמדות נכפתה עליהם. אם המהלך של השר לוין יצליח, הוא עלול לפגוע בתפקוד התקין של הרשות השופטת ובאזרחים הנזקקים לשירותיה. כך או כך, בג"ץ קבע שלאחר 45 יום ממועד פרסום הרשימה על לוין לכנס את הוועדה לא רק לשם דיון אלא לצורך קבלת החלטה על נשיא חדש.
אתמול (22.9.24) פרסם שר המשפטים יריב לוין כי כל שופטי בית המשפט העליון מועמדים למשרת נשיא בית המשפט העליון, במקום שני השופטים שרצו זאת: השופט יצחק עמית (שאת מועמדותו הציע ממלא מקום הנשיא עוזי פוגלמן) והשופט יוסף אלרון (שהודיע כי הוא מעונין במשרה זו). שר המשפטים עשה זאת בעקבות פסק דין של בית המשפט העליון שניתן לפני כשבועיים (ב-8.9.24), שדרש ממנו לפרסם את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון תוך 14 יום, ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא כאמור, בסמוך לאחר חלוף 45 הימים הנדרשים לפי כללי הוועדה לאחר פרסום זה.
המהלך של שר המשפטים לכפות על שופטים את מועמדותם לתפקיד שלא ביקשו הוא חסר תקדים ולא ברורה תקינותו המשפטית. הוא נעשה במחאה על מה שהשר כינה "הפקעת סמכויות שר המשפטים" על ידי בית המשפט.
במהלך הזה מנסה השר לעכב את הליך מינויו של נשיא קבוע לבית המשפט העליון. אם יצליח, הוא עלול לפגוע באינטרס הציבורי הגלום בתפקודה התקין של הרשות השופטת ובאזרחי ישראל שנזקקים לשירותי השיפוט שמספקים בתי המשפט.
בית המשפט פסק כי על שר המשפטים להתחיל את תהליך מינוי הנשיא הקבוע לבית המשפט העליון משום שכבר כמעט שנה מכהן בתפקיד ממלא מקום. שר המשפטים סירב עד כה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך זה וטען שיש לדון בה רק בנושאים שבהם יש הסכמה רחבה. למעשה, הרקע לדברים הוא ששר המשפטים לא מעוניין במינוי השופט עמית לתפקיד הנשיא, על אף שככל הנראה רוב חברי הוועדה רוצה בו בהתאם לעקרון הסניוריטי, שעל פיו ממונה לתפקיד השופט הוותיק ביותר.
אף שבג"ץ הכיר בכך שלשר המשפטים שיקול דעת בשאלה מתי יש לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, והוא אף רשאי לנסות להגיע להסכמה רחבה, נקבע בפסק הדין כי השר לא רשאי להפוך את ההסכמה הרחבה לשיקול הבלעדי. בנוסף, נקבע כי הרוב הנדרש כדי לבחור נשיא לעליון הוא רוב רגיל של חברי הוועדה ושר המשפטים אינו רשאי לשנות את המנגנון הקבוע בחוק לבחירת נשיא בעודו מנסה לכפות את דעתו על רוב הוועדה, כשהמחיר של זה הוא בדיוק המצב שאותו החוק מנסה למנוע: העדר נשיא קבוע לעליון. בפרט כאשר גרירת הרגליים נמשכת למעלה משנה, ובהביאה את הרשות השופטת "לנקודה של שיתוק מערכות" כשקיים "צורך מערכתי אקוטי במינוי נשיא" – כלשון השופטים.
לכן, אין שחר לטענת שר המשפטים בהודעתו שלפיה בית המשפט הפקיע את סמכויותיו. פסק דינו של בית המשפט מפרש את החוק באשר לגדר סמכותו של שר המשפטים בכינוס הוועדה לבחירת שופטים. אין כאן שום הפקעת סמכויות, כי אם מילוי תפקידו של בית המשפט לפרש את החוק ולקבוע אם השר חרג מהסמכות שנקבעה בחוק, כמו במקרה זה. אדרבא, בית המשפט כיבד את שיקול דעת השר ועיכב את מתן ההכרעה כדי לאפשר לו למצות את הדיונים ולהגיע להסכמה רחבה. פסק דינו ניתן רק בלית ברירה, על רקע מדיניות השר לסכל את מינוי נשיא העליון בחריגה מסמכות עד לאותה נקודה של "שיתוק מערכות".
לפי כללי הוועדה, כל אדם רשאי, בתוך 20 ימים ממועד פרסום שמות המועמדים, לפנות לוועדה לבחירת שופטים בבקשה מנומקת שלא לבחור במועמד לכהונה. על פי הנוהל הרגיל, כל הסתייגות מועברת למועמד, לקבלת עמדתו, טרם הבאתה בפני חברי הוועדה לבחירת שופטים. הועדה נוהגת בכל הסתייגות לפי שיקול דעתה. בשנת 2012, לדוגמה, בישיבה שבה הוועדה בחרה את השופט אשר גרוניס לכהונת נשיא בית המשפט העליון, היא דנה קודם להחלטה על בחירתו בשלוש או ארבע הסתייגויות ודחתה אותן פה אחד.
לפי כללי הוועדה, לא יובא עניינו של מועמד לדיון בפניה אלא לאחר שחלפה תקופה של 45 ימים לפחות מאז שפורסמה ההודעה בדבר היותו מועמד. לפי הפסיקה של בג"ץ, על שר המשפטים לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא בסמוך לאחר מכן.
במצב הדברים הרגיל, כפי שהוא מוסדר בכללי הוועדה ובנוהלי חטיבת השופטים בהנהלת בתי המשפט, אדם צריך לבקש להתמנות לכהונה שיפוטית, בין אם מדובר בעורך דין או במרצה למשפטים שמביעים את רצונם להתמנות לכהונה זו, ובין אם מדובר בשופט מכהן שמבקש להתמנות לבית משפט גבוה יותר. כפיית מועמדות היא חריגה ולא ברורה תקינותה. סביר שהמועמדים שאינם מעוניינים בכך יוכלו לבקש להסיר את מועמדותם.
ריבוי מועמדים והסתייגויות עשוי לסרבל את ההליכים, אלא אם כן תוסר מועמדותם של כל השופטים שמועמדתם נכפתה עליהם. עם זאת, חשוב להדגיש: בית המשפט העליון קבע בפסק דינו כי בסמוך לאחר חלוף 45 הימים מאז פרסום ההודעה של שר המשפטים, על שר המשפטים לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא. כלומר, כדי לכבד את פסיקת בית המשפט העליון, אין די בישיבה שבה יתקיים דיון רק על ההסתייגויות, אלא שר המשפטים נדרש לכנס את הוועדה לשם קבלת החלטה על בחירת נשיא.
ב-6 באוקטובר 2024 יפרוש מכהונתו ממלא מקום הנשיא השופט פוגלמן. בית המשפט העליון הבהיר בפסק דינו לפני כשבועיים כי "לא ייווצר וואקום בניהול הרשות השופטת". כלומר, עד להיבחרו של נשיא חדש, ימלא את מקומו השופט יצחק עמית, על פי הוראת סעיף 29(ב) לחוק בתי המשפט, שלפיו בתקופה זו "יכהן כממלא מקום הנשיא הותיק שבשופטי בית המשפט העליון".
יחד עם זאת, כהונה של ממלא מקום נשיא במקום נשיא קבוע מחלישה את הרשות השופטת. נשיא בית המשפט העליון הוא לא רק שופט, אלא גם "המנהיג המוסדי" של הרשות השופטת, הוא "מייצגה ודוברה בפני הרשות המחוקקת והמבצעת, וכן אמון על הגנת עצמאותה השיפוטית" (בג"ץ 4703/14 שרון נ' נשיא בית המשפט העליון). לא פחות חשוב מכך, לנשיא העליון יש סמכויות בתחומי מנהל בתי המשפט בכלל, וניהול בית המשפט העליון בפרט. משום כך פסק בית המשפט העליון לפני כשבועיים ש"קשה להפריז ביחס לחשיבותו של מינוי קבע למשרת נשיא".
המהלך של שר המשפטים הוא בגדר החלשה מכוונת של הרשות השופטת. השר גורר רגליים מבלי לייחס כל חשיבות "לפגיעות ולנזקים החמורים אשר נגרמים כתוצאה מהיעדר מינוי כאמור לאינטרסים הציבוריים הנוגעים לתפקוד בית המשפט העליון, הרשות השופטת ומערכת אכיפת החוק", כפי שהסביר בית המשפט העליון רק לפני שבועיים. חמור מכך, השר כפר בהודעתו בסמכות הוועדה לבחירת שופטים ובתוקף פסק הדין של בית המשפט העליון כשכתב כי נשיא העליון שימונה לפי בחירת הוועדה "לא יוכר כמי שנבחר כדין". כפירה בסמכות הוועדה לבחירת שופטים ובתוקף צו בית המשפט העליון היא מעשה חמור ובלתי אחראי שעלול להביא את ישראל לפתחו של משבר חוקתי. יתרה מכך, משתמע מאמירה זו אי-שיתוף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון שימונה, דבר שיפגע בתפקודה של הרשות השופטת לנוכח הסמכויות שעל השר ועל הנשיא להפעיל ביחד ובהסכמה בבתי המשפט, כגון מינויים שונים במערכת.
בכל הדברים האלה השר פוגע לא רק ברשות השופטת, אלא גם בכל אזרחי ישראל הנזקקים לשירותיה. דווקא בשעת מלחמה קשה, שבה מצופה מכל נבחר ציבור להתעלות לגודל השעה, מוביל שר המשפטים מדיניות המועלת בנאמנותו הציבורית.