הפגנות חרדיות נגד הגיוס ובעדו: הצצה לזירת מתיחת החבל
קיומן של שתי הפגנות ירושלמיות במקביל וההתרחשות בכל אחת מהן - כמו גם העימות ביניהן – הוא רגע שמזקק לתוכו את ההתרחשות השוקקת בקהילה החרדית בשנים האחרונות, המבטאת את מתיחת הגבולות והעצמת הפער בין הקצוות בחברה העוברת תמורות משמעותיות.
גב' לאה שיינברום בהפגנת תמיכה במתגייסים חרדים מול לשכת הגיוס בירושלים, קרדיט למצולמת
הפגנות הן זירה רוחשת דרכה ניתן ללמוד ולקבל מידע אינסופי על התרבות. החודשים האחרונים סיפקו לנו הפגנות למכביר, כשאני מבקשת להתמקד בהפגנות של חרדים נגד הגיוס, או כלשון המפגינים 'גזירת הגיוס'. בשבועות האחרונים מתקיימות הפגנות מול לשכות גיוס, אליהן אמורים להתגייס חרדים שקיבלו צו גיוס. הפגנות אלה הן כר פורה להבנת התרבות החרדית שמצויה בתמורות טקטוניות.
הפגנה מיוחדת במינה התרחשה ביום רביעי 21 באוגוסט 2024 בבוקר מול לשכת הגיוס בירושלים כמה מאות חרדים מהזרמים הקיצוניים 'העדה החרדית' ו'הפלג הירושלמי' התקבצו במחאה על שליחת צווי גיוס לבחורים חרדים, ובניסיון למנוע מהמתייצבים בלשכה להתגייס. ההתארגנות למחאה הייתה בהוראת הרב אשר דויטש ממנהיגי הפלג הירושלמי: "החל משעות הבוקר המוני אברכים ובני תורה תושבי ירושלים יתייצבו ברחוב רש"י בסמוך ללשכת הגיוס, כדי לפעול להסברה בקרב אותם נערים, וכדי למחות בתוקף נגד הרדיפה הנוראה של עולם התורה בארץ ישראל".שטרן, חזקי (2024, 21 באוגוסט). עימותים בין מפגינים לשוטרים בלשכת הגיוס בירושלים | תיעוד, כיכר השבת ואכן, מחאה זו הייתה סוערת מהרגיל. בשלב מסוים, החלו עשרות מהמפגינים להפר סדר תוך חסימת הרחובות הסמוכים, השלכת גדרות, עימותים עם כוחות המשטרה ומג"ב, תוך קריאת כינויי גנאי כמו "נאצים", "רוצח", וניסיונות לפרוץ את גידור המשטרה לכיוון לשכת הגיוס ולחסום את רחוב יפו. המשטרה נקטה בדרכים קשוחות לפיזור ההפגנה ואף השתמשה בבואש נגד המפגינים. עד כאן, גם אם מדובר בהפגנה סוערת, מדובר עדיין בהפגנה של שיגרה. אני מבקשת להתמקד בדבר לא שגרתי שאירע בה.
יום קודם להפגנה, לאור הידיעה שתתקיים למחרת הפגנה, יזמו בספונטניות כמה אקטיביסטים חרדים תומכי גיוס מהזרם המודרני מפגן תמיכה במתגייסים החרדים, שיתקיים אף הוא מול לשכת הגיוס ברחוב רש"י בירושלים. הופצה ברשתות חברתיות חרדיות הידיעה הבאה:
"מחר יום רביעי י"ז באב
21/08/24 למניינם
כולנו מגיעים ומגיעות
לתמוך באחינו המתגייסים החרדים
ולתת להם את חיבוקנו וברכתנו"
אל הידיעה צורף סרטון הסברה קצר בו רואים כמה סצנות מהפגנות קודמות של חרדים מול לשכות גיוס. עיקר ההסברה מופיע לאחר מכן, תוך המחשת הקושי בו נתקלים מתגייסים חרדים, אשר חלקם לא מגיע מחשש להתנכלות מצד מפגיני הפלג הירושלמי והעדה החרדית. בסרטון רואים מתגייס חרדי אשר מפגינים קיצונים מתנכלים אליו, קוראים לכיוונו קריאות גנאי כמו "בוגד", ואף חוסמים את דרכו. לאור זאת מופיע הכיתוב "האם נגֵן עליו?" וקריאות נוספות המעודדות את מפגן התמיכה: "האם יש שפויים בירושלים?", "האם יגיעו החרדים השפויים לזעוק זעקה"? "האם ניתן לקיצוניות להשתלט?". ואכן, באותו בוקר של גיוס חרדים לצו ראשון, מול הפגנת הפלג הירושלמי והעדה החרדית התקיים מפגן תמיכה בו השתתפו חרדים שבאו לעודד את המתגייסים החרדים.
מפגן התמיכה במתגייסים, אם כן, בא כקונטרה וכמחאה להפגנה נגד הגיוס. קיומן של שתי ההפגנות במקביל, ההתרחשות בכל אחת מהן, כמו גם העימות ביניהן, היא רגע סוציולוגי גדוש מאין כמוהו. בעיני, למרות שאין סימטריה בין שתי הקבוצות, לא מבחינת כמות המשתתפים, לא מבחינת הוותק שלהם ומבחינות נוספות – זהו אירוע המזקק לתוכו את ההתחרשות השוקקת בקהילה החרדית בשנים האחרונות, המבטאת את מתיחת הגבולות והעצמת הפער בין הקצוות. אבקש להתייחס כאן לכמה אלמנטים בהפגנות הללו ולנתח אותן בפריזמה של חברה המצויה בתמורה:
היחס למתגייסים החרדים: בעוד מפגיני הפלג הירושלמי והעדה החרדית מתנכלים למתגייסים החרדים, בזים ולועגים להם, ובעצם מטרתם היא לשבש את גיוסם – מבקשים מפגיני מפגן התמיכה לעודד את המתגייסים הללו ולהעלות את המורל שלהם כשהם מראים להם תמיכה מבפנים, מתוך הקהילה. התמיכה תוכננה להיות מלווה בחבילות שי קטנות עם מכתב עידוד לכל מתגייס, תוכנית שלא יצאה לפועל אך תתקיים במפגן הבא שיתקיים בסבב הגיוס הבא בעוד כמה ימים. שתי צורות ההתייחסות הללו מבטאות את הפער בין שני הקצוות בקהילה החרדית כלפי שינויים: הצד החרדי המסתגר יותר ויותר בדל"ת אמותיו, שתוקף בכל כוחו את השינוי ומבטא פחד גדול מפניו, והצד המבקש להצטרף לישראליות המבין את נצרכותו של השינוי ומחבק אותו.
השתתפות הנשים: בעוד הפגנות חרדים הן זירה גברית לחלוטין, שלא לומר זירה לביסוס הגבריות, את מפגן התמיכה יזמה אישה, גב' ציפי לביא. באחד הסרטונים המתועדים מהזירהרבינוביץ' אהרון, ובריינר יהושע (ג'וש) (2024, 21 באוגוסט). עימותים בהפגנת חרדים קיצונים מול לשכת הגיוס בירושלים; כמה מפגינים נעצרו, הארץ ניתן לראות את אחת הנשים שקוראת את קריאותיה כשהיא עומדת מול הגברים מההפגנה הנגדית, ואלה מחזירים קריאות רועמות ונזעמות, ביניהן "שיקצע". זהו בעיני רגע מזוקק שמגלם את הקוטביות בין שני הקצוות. האישה, שיודעת שהזירה היא גברית והגברים בה הם גברים קנאים שעמדותיהם כלפי נשים תואמות את המאה השמונה-עשרה, מציבה את עצמה במיקום לעומתי כנגדם. הם מצידם לא יכולים להכיל את הסיטואציה הזו פעמיים, מעבר לכך שחרדים מתוככי הקהילה מפגינים מולם בעד הגיוס, אישה מתריסה נגדם, זהו דבר שהם אינם רגילים לו בחברה בה מדירים נשים ודוחקים אותן אל מעבר למחיצות בעקבות חרדה סמויה או גלויה מסממנים נשיים. כאקט של דחייה המפגינים קוראים כלפי המפגינות מהמחנה הנגדי, מבלי להביט בהן, קריאות גנאי בוטות ביניהן "בהמה", "בהמה תעופי", "בהמה איכס", ונעשה אף שימוש במילה החריגה "זונה". את האינטראקציה המילולית עם המפגינים מהקבוצה האחרת הם מנהלים רק עם הגברים שבה. גם פרמטר זה משקף לחלוטין את הפער בין הקצוות החרדיים: דחיית נשים למול חברותן בקהילה.
הכרזות והקריאות: כקונטרה לדקלום "נמות ולא נתגייס" הרווח בהפגנות נגד הגיוס סיסמה חדשה הוכרזה במפגן התמיכה "נמות אם לא נתגייס". סיסמה זו הופיעה אף על הכרזות של מפגן הנגד לצד כרזות נוספות שנושאות את הכיתובים "לומדים מתפללים, מגנים", "תורה ותרומה במקום אחד" ועוד. לעומת הכרזות הללו, אחד השלטים הבולטים בהפגנת הנגד, כמו בהפגנות קודמות מצהירה: "או חרדי – או צבא". הכרזה דיכוטומית זו היא בעלת משמעות רבה. היא משקפת את הלך הרוח החרדי שאינו מוכן להתפשר, זה החרד מהמדרון חלקלק ומלגיטימציה של שינויים במרחב החרדי. הפער בין הכרזות והקריאות בשתי ההפגנות מגלם כל כך הרבה ממה שקורה מתחת ומעל לפני השטח בזירת ההתגוששות החרדית. הוא משקף את הדיכוטומיה שאינה מתפשרת לעומת הרצון לחיות חיים של שילוב, תורה עם דרך ארץ. כרזות נוספות נכחו בהפגנת הנגד המבטאות את הריחוק מהמדינה ומיצגיה, ואת היחס אליה כאל אויב. עליהן נכתב "לא מתגייסים לצבא האויב", ו"אנו לא רצינו מדינה כי קיומה נוגד את הדת היהודית, אתם כן רציתם - אז תאכלו אותה". אלה מבטאים התנגשות לעומתית עם המדינה.
אמנם, מפגן התמיכה הזה הוא סצנה קטנה ונקודתית, שלא הייתה בו כל סימטריה מול ההפגנה השנייה. לא היו במפגן זה משתתפים רבים מקרב החרדים המודרנים. מספרם הסתכם לאורך ההפגנה בלא יותר מ-15 איש ואישה, לעומת ההפגנה המאורגנת, של העדה החרדית והפלג הירושלמי, עם מאות מפגיניה הוותיקים והמיומנים – ובכל זאת משתקף כאן אירוע מהותי. אירוע המהווה שיקוף משמעותי לתמורות שמתרחשות בקהילה החרדית: של ההקצנה לשני כיוונים נגדיים, וחילוקי הדעות המהותיים בין שתי הקצוות.
אוכל לטעון כי אירוע זה משמש עבורי משקפים להסתכל דרכם על התמורות בקהילה החרדית. כמו אירועים רבים אחרים שמתרחשים ברחוב החרדי וסוגיות המסעירות את הקהילה, למשל זירת החינוך (ממ"ח) וזירות נוספות – גם אירוע זה משקף את השאלה היסודית המרחפת והיא: "מה זו חרדיוּת?" או: "כיצד אנו רוצים שתיראה החרדיוּת?". קצה אחד בקהילה מבטא חרדיות שחיה לצד ישראל ונהנית ממנה, אך לא חשה חלק ממנה. בקצה זה ישנה השאיפה למשוך את הקהילה לכוון הסתגרות. הקצה השני הוא חרדיות ישראלית שבאופן עמוק מעורבת פוזיטיבית במודרנה. היא לא בונה את עצמה כזהות נגדית למודרנה או למדינה, כפי שעושה זאת הקבוצה השנייה.
מעבר לאנקדוטליות של מפגן התמיכה מול הפגנת מתנגדי הגיוס, ואולי אף הקיקיוניות שלו, ומעבר לחוסר הסימטריה בין שתי הקבוצות, אסתייג עוד ואומר כי שתי הקצוות שתוארו פה אינן הקצוות הבלעדיים המסתעפים מן החרדיות הוותיקה. וישנן קבוצות קצה נוספות שכל אחת מבליטה ייחודיות משלה. אלה דורשות התייחסות נפרדת.
המאמר פורסם לראשונה ב"סרוגים"