ה"אחדות" ככלי למתקפה על מערכת המשפט
שר המשפטים עושה שימוש ציני ומקומם ברטוריקה של "הסכמה רחבה" כדי לשנות כללים בלתי פורמליים חשובים בעבודת הוועדה לבחירת שופטים: כלל הסניוריטי, דרך קבלת ההחלטות בוועדה וחוסר רלוונטיות של שיקולים פוליטיים בבחירת שופטים.
Photo by Chaim Goldberg/Flash90
בעוד הציבור בישראל מתמקד במלחמה ובחטופים הנמקים בעזה, מקדמת הממשלה בהובלת שר המשפטים מהלך למתקפה על עצמאות מערכת המשפט. זהו מהלך ציני במיוחד, שעושה שימוש מניפולטיבי ברטוריקה של "אחדות" תחת אש, כדי לערוך שינוי מהותי בשיטה החוקתית שלנו.
הדוגמה הבולטת היא הוועדה לבחירת שופטים. תחת מעטה של נורמליות מדומה, הואיל שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לאחר תקופת הקפאה ארוכה שבה הופעלו עליו לחצים לעשות כן. הוועדה אמנם בחרה בחודשים האחרונים מעל מאה שופטים ורשמים, אך אליה וקוץ בה: שר המשפטים דורש שכל מהלך בה יתקבל "בהסכמה רחבה" ולמעשה פה אחד – הפה שלו. אם שר המשפטים לא מקבל את מבוקשו, התקן הפנוי לשיפוט לא עולה לדיון. זאת, אף שבכל בתי המשפט נדרש, לפי חוק, רק רוב רגיל מקרב חברי הוועדה כדי לבחור שופט (בניגוד לשופט עליון שלבחירתו נדרש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה). התקן לא עולה לדיון גם אם ההתנגדות היא בקרב חברי ועדה פוליטיקאים, שבאופן תקדימי מתנגדים, למשל, לקידום שופטת בשל כך שאינה "לאומנית" דיה לשיטתם. בנוסף, אף שניתן היה מזמן לבחור נשיא לבית המשפט העליון, כבר חודשים מכהן ממלא מקום בלתי קבוע. זאת רק משום ששר המשפטים אינו מסכים לבחור בנשיא לפי כלל הסניוריטי שלפיו תמיד נוהגת הוועדה לבחירת שופטים (קרי בחירת השופט הוותיק מקרב השופטים).
ברור שבחירת שופטים בהסכמה היא חשובה, וכך גם בדרך כלל נוהגת הוועדה לבחירת שופטים. אולם פה עושה שר המשפטים שימוש ציני ברטוריקה של "הסכמה רחבה" כדי לשנות כללים בלתי פורמליים חשובים בעבודת הוועדה: כלל הסניוריטי, דרך קבלת ההחלטות בוועדה, וחוסר רלוונטיות של שיקולים פוליטיים בבחירת שופטים.
שר המשפטים גם לא מוכן לקדם מינוי של נציב תלונות הציבור על שופטים, במקום הנציב שסיים לאחרונה את תפקידו. גם פה הוא דורש שממלא מקום נשיא בית המשפט העליון יסכים לדרישתו לסטות מזהות ארבעת הנציבים שמונו לתפקיד מאז שהוקמה הנציבות: שופט בדימוס של בית המשפט העליון. שר המשפטים רוצה שופט בדימוס של בית משפט מחוזי, ואם לא יקבל את מבוקשו – לא ימונה נציב, ולא ייבדקו תלונות הציבור.
גם בעניין ייצוג הממשלה בתיק מתן הפטור מגיוס לחרדים עלתה סוגיית האחדות. בעוד שהיועצת המשפטית התירה לממשלה ייצוג פרטי בתיק הזה, רצתה הממשלה שהייצוג הפרטי יינתן לכל משרדי הממשלה הרלוונטיים. גם פה הממשלה נתלתה, בציניות, בטענה שעל המדינה לדבר "בקול אחד" כדי לחרוג מהכלל המשפטי החל זה עשורים, אשר קובע שהיועצת המשפטית לממשלה היא שקובעת את היקף הייצוג הפרטי שיינתן לממשלה.
הממשלה מנצלת את העובדה שכל הכללים האמורים שהיא מנסה להפר אינם חקוקים בחוק רשמי. במחקר בינלאומי רחב היקף שהייתי שותף לו ושהתפרסם לאחרונה, עמדו חוקרים ממדינות שונות ומגוונות על החשיבות הרבה של כללים בלתי פורמליים להבנת המעמד של מערכת המשפט ואופן תפקודה. המשותף לכל המהלכים האמורים של הממשלה הוא שמדובר בכללי יסוד בלתי פורמליים שיש להם חשיבות רבה בהגנה על עצמאות מערכת המשפט. למעשה, משכשלה הממשלה לקדם את מה שהיא כינתה "הרפורמה המשפטית" בדרכי חקיקה, חזרה למהלכים של ממשלות קודמות של נתניהו, קרי לכרסם ביסודות ההגנה על עצמאות מערכת המשפט בדרכים בלתי פורמליות. מה שמקומם באופן מיוחד הוא הציניות שבשימוש ברטוריקת ה"אחדות" כדי לקדם שינויים עמוקים אלה. דווקא מי שחפץ באחדות העם במלחמה, צריך לפחות בעת המלחמה לשמר את מעמד הכללים האלה כדי להימנע מחידוש המאבקים הפנימיים שקדמו לשבעה באוקטובר.
גרסה מקוצרת של המאמר פורסמה לראשונה ב"ישראל היום".