הקדמת גיוס בני המכינות, מתנדבי שנות השירות ותלמידי ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות לצה"ל | כל מה שחשוב לדעת

בפברואר 2024 החליט משרד הביטחון להקדים את גיוסם של 1,300 מועמדים לשירות ביטחון, המשתייכים למסגרות השונות וקיבלו דחיית שירות, במהלך שספג ביקורת ציבורית רחבה. על מי הוא משפיע ומה מאפיין את המאבק המשפטי נגדו?

לעמוד "מתגייסים לשוויון" בנושא חוק הגיוס

Photo by Gershon Elinson/Flash90

ביום 22 בינואר 2024 הודיע משרד הביטחון כי בכוונתו להקדים את הגיוס של מיועדים לשירות ביטחון (מלש"בים) בעלי פרופיל קרבי ממכינות קדם-צבאיות ("מכיניסטים"), משנות שירות (ש"ש), מישיבות הסדר ומהישיבות הגבוהות הציוניות. זאת במסגרת גיוסי מרץ-אפריל 2024, כחלק מן הניסיון לתת מענה לצורכי כוח האדם בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" והמצב הביטחוני באזורנו. שר הביטחון יואב גלנט, הסביר את המהלך כ"צורך מבצעי" המהווה מענה ל"היקף הנפגעים, לצורך למלא את השורות ולהרחיב מסגרות לוחמות". מהלך זה נוסף לתזכירי חוק להכבדת נטל השירות הצבאי על משרתי החובה והמילואים שפורסמו להערות הציבור בראשית חודש פברואר 2024, וכן נוסף להעלאת גיל הפטור משירות מילואים ביחס למקצועות ולתפקידים מסוימים.

הגיוס המוקדם של המלש"בים מקרב האוכלוסיות שלעיל, לצד תהליכי החקיקה להכבדת נטל השירות הצבאי על האוכלוסיות המשרתות, היוו יריית פתיחה לשיח ולמאבק ציבורי ומשפטי סביב סוגיית השוויון בנטל הגיוס לצה"ל.

במסבירון זה נציג את עיקר ההחלטה שהתקבלה על הקדמת הגיוס ומשמעויותיה, נתאר את התגובות לה ואת ההליכים המשפטיים שבאו בעקבותיה.

מהם עיקרי ההחלטה על הקדמת הגיוס?

נכון לסוף חודש פברואר 2024, משרד הביטחון החליט להקדים את הגיוס של 1,300 מלש"בים שקיבלו דחיית שירות באופן הבא:

• 750 מכיניסטים ומתנדבי ש"ש, וזאת, מתוך 4,829 חניכים ומתנדבים גברים שנמצאים במסגרות אלו. זאת בנוסף ל-100 חניכים ומתנדבים נוספים שלא התאפשר להם לדחות את הגיוס משום שמלכתחילה הוגדרו על-ידי מערכת הביטחון במכסות ה"רזרבה", ועל כן אינם באים בחשבון המלש"בים שלא היו צפויים להיות מגויסים וגיוסם הוקדם (לפי נוהלי משרד הביטחון, כל מסגרת מקבלת היקף מסוים של מכסות לדחיית גיוס אשר מוגדרות כ"רזרבה" – מלש"בים שמקבלים דחייה למעשה, אך מצויים בפוטנציאל הגיוס שניתן לממשו החל מ-1 בספטמבר בכל שנה).
• 250 תלמידי ישיבות הסדר משנת לימודים ב', וזאת, מתוך כ-1,918 תלמידים במסלול זה הנמצאים בדחיית שירות ובשלב השני של המסלול – קרי, לימודים בישיבה לאחר החיול לצה"ל. עם זאת, הוחלט להקדים רק את גיוסם של מלש"בים שמועד גיוסם צפוי ומתוכנן לשנת הגיוס 2024, ולכן הקבוצה הרלוונטית לגיוס מבחינת מערכת הביטחון עומדת על כ-1,500 מלש"בים.
• 200 תלמידי ישיבות גבוהות ציוניות, וזאת מתוך 4,954 תלמידים. גם ביחס לנמנים עם אוכלוסייה זו, הוחלט להקדים רק את גיוסם של מלש"בים שמועד גיוסם צפוי ומתוכנן לשנת הגיוס 2024, ולכן הקבוצה הרלוונטית מבחינת מערכת הביטחון לגיוס עומדת על כ-700 מלש"בים (שכן מנתוני עבר עולה כי כ-700 תלמידי ישיבות גבוהות ציוניות מתגייסים מדי שנה לצבא).

ההחלטה על הקדמת הגיוס עברה מספר גלגולים. במקור, משרד הביטחון הודיע על הכוונה להקדים את גיוסם של 1,400 מלש"בים, בחלוקה הבאה: על ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הציוניות הוטלה מכסת גיוס של 150 מלש”בים, בעוד שאר המסגרות נדרשו להקצות 1,250 מלש”בים לגיוס מידי באמצע שנת השירות או שנת המכינה. עמותת "אימהות בחזית", שנוסדה עוד באפריל 2023 סביב המאבק למען שוויון בנטל הגיוס לצה"ל, פתחה במאבק סביב חלוקה זו. מאבקה נשא פרי חלקי: צה"ל איתר עוד 300 בני ישיבות שניתן להקדים את גיוסם וכן הפחית את המספר הכולל של מלש"בים שיוקדם גיוסם מ-1,400 ל-1,300.

בתחילת המהלך לגיוס המוקדם העניק משרד הביטחון אוטונומיה לכל מסגרת לבחור מתוכה בתהליך חינוכי-פנימי את המלש”בים שיתגייסו. אלא שאוטונומיה זו לא נשמרה, שכן כאשר המלש"בים הפוטנציאליים החלו לקבל את צווי הגיוס התגלו פערים שונים ובהם חריגה מספרית: במכינות רבות ניתנו צווים רבים יותר ממכסת הגיוס שתוכננה (חריגה כוללת של כ-20%); התגלו פערים גם מבחינת שמות המלש"בים: רבים מהמכיניסטים וה-ש"שינים שהמסגרות שלהם העבירו את שמותיהם בפועל לא קיבלו צווים, ובמקומם קיבלו צווים חניכים אחרים; עוד התגלו פערים בין שלוחות של המכינות: בחלק מהמכינות המפעילות מספר שלוחות נוצר מצב בלתי מאוזן בחלוקת המגויסים בין השלוחות.

כיצד הצדיקה המדינה את ההחלטה?

במערכת הביטחון טוענים כי ההחלטה התבססה על שיקול דעת צבאי-מקצועי-תכנוני, בהתאם לצרכים הדחופים שהתעוררו עקב הנסיבות הביטחוניות, וכן שההחלטה התבססה על "שיקולים רחבים נוספים הנוגעים לנסיבות הייחודיות של המצב הנוכחי". כך, לדוגמה, הוחלט להימנע ככל הניתן מהקדמת גיוס של ש"שינים המלווים מפונים מבתיהם. ביחס לתלמידי ישיבות ההסדר, מערכת הביטחון שמרה על "עיקרון שלמות המסלול" הנובע מאופיין הייחודי של ישיבות אלו, והקדימה את גיוסם תוך הקפדה על כך שתלמידי ישיבות ההסדר יוכלו להתגייס ולסיים שירות פעיל יחד כמחלקה.

כמו כן, ההחלטה להקדים את הגיוס של תלמידי ישיבות ההסדר משנת לימוד ב' בלבד נומקה בכך שתצמצם את הפגיעה בתלמידי הישיבות ככל שניתן. יתרה מכך, החלטת המדינה לגייס מכיניסטים וש"שינים רבים יותר נבעה מהמשך הקצר יחסית של מסלולם, כך שגיוסם המוקדם יקטע מסלול שהיה צפוי להימשך רק עוד מספר חודשים נוספים, בעוד שקיצור המסלול של תלמיד ישיבה גבוהה יקטע מסלול הכשרה ארוך יותר. עם זאת, נראה שהמדינה בחרה שלא לשקול את הצד השני של המטבע – מי ששירותו ארוך יותר, וכבר הספיק ללמוד תקופה מסוימת, מוצדק לכאורה לגייסו בגיוס מוקדם, בעוד שגיוס מוקדם עלול לפגוע בצורה משמעותית בשירות הקצר יותר ממילא של המכיניסטים והש"שינים.

אילו אוכלוסיות מושפעות מההחלטה?

מכיניסטים וש"שינים מתנדבים למסלול שמשכו בין שנה לשנתיים. במסגרת זו החניכים מתנדבים לפעילות חברתית-לאומית, מפתחים את מנהיגותם ורוכשים כלים להעצמה אישית ולתרומה לקהילה. המכיניסטים והש"שנים מקבלים דחיית שירות לצורך ההשתתפות במכינות קדם-צבאיות ובשנות השירות בהתאם למכסות דחיית שירות שניתנות על ידי מערכת הביטחון בכל שנה. בסוף תקופת דחיית השירות הם מתגייסים לשירות צבאי מלא.

ישיבות ההסדר הן ישיבות ציוניות המשתייכות לזרם הדתי-לאומי ומשלבות בין לימוד תורה והתפתחות רוחנית לבין מחויבות לשרת בצה"ל ולהשתלב בחברה הישראלית (נכון להיום, רשימת ישיבות ההסדר המאושרת על-ידי שר הביטחון כוללת 79 ישיבות). המסלול ה"קלאסי" של ישיבת הסדר אורך 44 חודשים (ישנם גם מסלולים בני 56 חודשי שירות) וכולל ארבעה שלבים עיקריים: (1) שלב דחיית גיוס, בו כלל תלמידי מחזור מסוים באותה ישיבה, בהיותם בשנה א', מתגייסים לצבא ביום חיול אחוד; (2) שלב החיול, הכולל יום חיול ומיד לאחריו 12 חודשי לימוד בישיבה במסגרת שירות ללא תשלום (של"ת); (3) שלב השירות הפעיל, במסגרתו נקראים המשרתים לשירות פעיל בן 17 חודשים לפחות. תלמידי השנתון בישיבה מסוימת מגויסים ברובם כמחלקה אחודה העתידה לשרת שירות קרבי ביחידה מסוימת. הם מתחילים ומסיימים את השירות הפעיל יחד על בסיס "עיקרון שלמות המסלול"; (4) שלב חזרה ללימודים במסגרת של"ת, עד להשלמת 44 חודשים בסך הכל. לאורך כל השלבים הללו תלמידי ישיבות ההסדר נחשבים חיילים בשירות חובה בצה"ל.

הישיבות הגבוהות הציוניות הן ישיבות (או כוללים) בהן מתקיימים לימודים תורניים והן נכללות ברשימת הישיבות הגבוהות הציוניות שאישר שר הביטחון. לפי חוק, שר הביטחון רשאי, בתנאים מסוימים, לדחות את הגיוס של בני ישיבות אלו עד לגיל 26, ובתום הדחייה הם מתגייסים לצה"ל לשירות מלא של 32 חודשים (אם המלש"ב התגייס עד גיל 22) או ל-17 חודשים ואף פחות (אם המלש"ב התגייס לאחר גיל 22). בפועל, מתאפשר למלש"בים בישיבות אלו לדחות את השירות עד לגיל 23. דחיית שירות מעבר לכך מוגבלת למספר תלמידים מוגדר על פי חוק, ועומד על 300 בשנה. בשונה מגיוס תלמידי ישיבות ההסדר, בני הישיבות הגבוהות הציוניות לא מתגייסים באופן מחלקתי אלא כיחידים. עם זאת, במצב השורר כיום, המדינה מגבילה את גיוס בני הישיבות הגבוהות לחילות קרביים ליחידות מסוימות (תפקידי לחימה בחטיבות מתמרנות), בהן מתאפשר להם לשמור על אמונתם ועל אורח חייהם.

אילו אוכלוסיות לא הושפעו מההחלטה?

הקדמת הגיוס של האוכלוסיות הנ"ל הייתה בבחינת הפתרון הזמין והפשוט, שהרי מדובר באוכלוסיות המתאפיינות במוטיבציה גבוהה לשירות צבאי בכלל ולשירות קרבי בפרט, ולפיכך, היטמעותן ביחידות השדה סלולה. כפי שמערכת הביטחון רואה זאת, המכיניסטים והש"שינים מגיעים לשירות צבאי מוכנים יותר והדבר בא לידי ביטוי באחוזים הגבוהים של המתגייסים לשירות קרבי ומשמעותי ובהמשך לפיקוד ולקצונה.

גיוסן של מלש"ביות חניכות מכינות וש"שיניות לא הוקדם, על אף השתלבותן הגדלה ביחידות השדה (שריון, לדוגמה). היעדרן מהמהלך מדגיש את ההיבט המגדרי בדיון הקדמת הגיוס ומעורר את השאלה מדוע "ברגע האמת", קרי בעת מלחמה, נשים אינן נספרות במניין הלוחמים שצה"ל זקוק להם. היבט מגדרי נוסף במאבק למען שוויון בנטל הגיוס ניכר בעמותה המובילה אותו: "אימהות בחזית". מדובר בהתארגנות אזרחית, שרובה ככולה מורכבת מנשים, המדגישות את אימהותן כבסיס לגיטימציה למאבקן לשוויון בנטל הגיוס למען "הבנים".  

גם החברה החרדית אינה מושפעת מן ההחלטה על הקדמת הגיוס, שכן הצבא מקדים את גיוסם של מי שצפויים לשרת שירות משמעותי בתום תקופת דחיית השירות או המסלול שבו הם נמצאים. כזכור, בהמשך להחלטת בג"ץ בעתירת התנועה למען איכות השלטון (בג"ץ 1877/14), בוטלו ההסדרים שנקבעו בתיקונים 19 ו-21 לחוק שירות ביטחון לעניין גיוסם של תלמידי הישיבות, וההסדרים פקעו ביום 30 ביוני 2023. במצב דברים כזה, החל ב-1 ביולי 2023 הגיוס לצבא אמור היה להתבצע באופן שוויוני, ללא הבחנה בין מלש"בים חרדים לבין מלש"בים לא-חרדים. עם זאת, עד לאימוץ הסדר חקיקתי בנושא, הממשלה החליטה שלא לנקוט הליכים לגיוס בני הישיבות. לפי החלטת ממשלה 682 מסוף חודש יוני 2023, הממשלה הנחתה את שר הביטחון להנחות את צה"ל כי לא יינקטו הליכים לשם גיוסם של תלמידי ישיבות עד ליום 31 במרץ 2024.

אילו טענות הועלו נגד ההחלטה על הקדמת הגיוס?

ההחלטה על הקדמת הגיוס עוררה כעס גדול, וכמעט מידי, בקרב המכיניסטים, הש"שינים ואימהותיהם. זאת, לא מעצם הדרישה להקדמת גיוס, שכן המיועדים לגיוס מוקדם הבינו, לדבריהם, שמדובר ב-"צורך לאומי" והם "מוכנים להתגייס ולתרום", אלא בגלל ארבע סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה, והבוערת מכולן, היא היעדר שוויון בנטל השירות הצבאי בין המלש"בים שהוחלט להקדים את גיוסם לבין גברים חרדים שאינם נקראים להתגייס כלל. בעניין זה פעלה מיד עמותת "אימהות בחזית", עתרה לבג"ץ בדרישה לצו-על-תנאי ולמתן צו ארעי וצו ביניים בנושא גיוס המכיניסטים שיעצור את המהלך להקדמת הגיוס (בג"ץ 6477/23). העתירה הציבה את שאלת סכנת החיים כחלק בלתי נפרד מהטענה על היעדר שוויון בנטל. אל העתירה של "אימהות בחזית" נוספה עתירה נפרדת של חמש מכינות קדם-צבאיות, התנועה הקיבוצית, חניכים שגיוסם הוקדם והוריהם, שביקשו להקדים את גיוסם של חניכי הישיבות בדומה להקדמת הגיוס של המכיניסטים והש"שינים (בג"ץ 1278/24).

טענה שנייה שעלתה היא חוסר הוגנות בחלוקת המכסות בין אוכלוסיות המלש"בים השונות שהוקדם גיוסן. בעניין הפליה זו פנה הרב אילעאי עופרן, ראש המכינה הקדם-צבאית התורנית לבנים ״רוח השדה״, במכתב גלוי לתלמידי ורבני ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הציוניות וכתב, בין היתר: "מדובר בפגיעה חמורה בתלמידי המכינות (החילוניות) שיהיו קרבן להפליה הזו". המכיניסטים והש"שינים נאבקים, לדבריהם, למען "גיוס הוגן" שכן "אם כבר מתגייסים – אז שיגייסו את כולנו באופן שווה". כוונתם היא למכסה שווה של מתגייסים מבני ישיבות ההסדר והישיבות הציוניות הגבוהות. ראשי המכינות הקדם-צבאיות התורניות פרסמו מכתב משותף המופנה למכינות החילוניות על התנגדותן להקדים את גיוס חניכי הישיבות וקראו שלא להגביר מחלוקות "בעת הזאת". במכתב תגובה לראשי המכינות התורניות כתבו מכיניסטים וש"שינים כי הם "רואים בישיבות הציוניות שותפים. ודווקא בגלל תפיסה זו של שותפות קוראים לצה"ל ולמשרד הביטחון לפעול למען מתווה הקדמת גיוס הוגן ושוויוני".

הסיבה השלישית לסערה שהתעוררה היא אי-מיצוי חלופות. טענה רווחת שנשמעה בששת הדיונים שהתקיימו עד כה בכנסת בסוגייה הנדונה היא שמשרד הביטחון לא בחן חלופות להקדמת הגיוס מקרב אוכלוסיות אחרות. זאת, אף שאלה הועלו בדיונים בכנסת במסגרת ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון למשאבי אנוש בצה"ל בראשות ראש אגף כוח אדם (אכ"א) לשעבר, חה"כ אלעזר שטרן, וביניהן: הארכת הפרק המבצעי בישיבות ההסדר, קביעת הגיוס המוקדם לסוף מאי, גיוס תלמידי ישיבות הנמצאים בשנה שנייה, שלישית ורביעית של המסלול ועוד. במצב של חוסר הוגנות, בהיעדר חלופות ובהינתן פגיעה בעיקרון השוויון בנטל, אמרה נציגת תנועת "אימהות בחזית" בישיבת הוועדה לביקורת המדינה שנערכה ביום 19 בפברואר 2024, "אני כאימא לחייל לוחם לא סומכת כרגע על המערכת וגם הילדים הבינו שעשו עליהם סיבוב". לתחושת הפגיעה באמון בצה"ל הצטרף נציג התנועה הקיבוצית, ממנה מגיעים רבים מהמכיניסטים והש"שינים, אשר קרא בישיבה: "תנו פתרון הולם!".

הסיבה הרביעית לכעס על הקדמת הגיוס היא הפגיעה באוכלוסיות מוחלשות עקב העזיבה המוקדמת של המכיניסטים והש"שינים, המשמשים כדמויות הוריות עבור בני נוער וילדים בסיכון הנמצאים בכפרי נוער ובפנימיות רווחה והזקוקים לקשר יציב בחייהם. מעבר לפגיעה באוכלוסיות אלה, הקדמת הגיוס אף מעבירה בהקשר זה למכיניסטים ולש"שינים (בפנימיות הרווחה מדובר על 281 ש"שינים) מסר שעבודתם עם אוכלוסיות אלה אינה מוערכת דיה. יש בה השפעה מוראלית על חניכי המכינה הנותרים ואף על אלה העתידיים, שכן המהלך הנוכחי עשוי להשפיע על המוטיבציה של מלש"בים ללכת למסלולים של מכינות ושנת שירות בעתיד מהחשש שיישלפו לתפקידים צבאיים שלא היו מעוניינים בהם ואף מהאכזבה העמוקה שעבודתם והשקעתם החברתית-קהילתית תרד לטמיון.

נוסף לכך, חוסר הסדר שאפיין הן את דרך בחירת המלש"בים שיוקדם גיוסם והן את קביעת מכסות מקרב האוכלוסיות השונות, יצר תחושה בקרב המשרתים והוריהם כי ייתכן שמערכת הביטחון אינה בטוחה דיה הלכה למעשה במספר הלוחמים המדויק הנדרש לה והיחידות אליהן היא מייעדת אותם, ולפיכך שמדובר במהלך שרירותי שאינו מהווה תוצר של עבודת מטה יסודית. מצב דברים זה מספק קרקע פורייה להתהוותו של חוסר אמון בין המשרתים והוריהם לבין מערכת הביטחון.

אילו הליכים משפטיים התנהלו בעקבות ההחלטה?

ביום 12 בפברואר 2024, הגישו חמש מכינות קדם-צבאיות, יחד עם התנועה הקיבוצית, המרכז הרפורמי לדת ומדינה ואחרים עתירה לבג"ץ נגד שר הביטחון, היועצת המשפטית לממשלה, צה"ל, איגוד ישיבות ההסדר ואיגוד הישיבות הציוניות הגבוהות בגין ההחלטה על הקדמת הגיוס של המכיניסטים (בג"ץ 1278/24). במסגרת זו ביקשו העותרים לאפשר לכלל תלמידי המסגרות שבדחיית שירות להשלים שנת לימודים אחת לפחות או התנדבות אחת עד לתומה. לחלופין, ביקשו העותרים להחיל את ההחלטה באופן שוויוני על כלל המיועדים לשירות ביטחון שאושרה להם דחיית שירות, כך שכולם יגויסו בשיעור התואם את חלקם היחסי בקרב קבוצת דחויי השירות.

ביום 27 בפברואר 2024 השיבו נציגי המדינה לטענות העותרים וטענו כי יש לדחות את העתירה משום שאין מקום להתערב בהחלטת שר הביטחון להקדמת גיוסם של המלש"בים. נציגי המדינה טענו כי ההחלטה התקבלה "תוך הבטחת חלוקה שוויונית ומאוזנת, ככל שניתן, בין סוגי המסגרות ובהתחשב במאפייניהן" וכי היא מגלמת "איזון ראוי ומידתי בין כלל השיקולים" הרלוונטיים.

ביום 6 במרץ 2024 פרסם בג"ץ (הרכב השופטים דוד מינץ, גילה כנפי-שטייניץ ויחיאל כשר) את פסק דינו בעתירה והורה על מחיקתה, לאחר שהעותרים הודיעו, מששמעו את הערות בית המשפט, שהם חוזרים בהם מעתירתם. אף שהעתירה נמחקה, השופטים ביקשו להביע כלפי כל הצדדים לתיק הערכה על הנשיאה בנטל ההגנה על המדינה – כל אחד לפי דרכו ואמונתו. בפסק הדין נכתב כי בית המשפט המליץ לעותרים למחוק את העתירה בשל העידר קיומה של עילת התערבות בשיקול הדעת של שר הביטחון.

מעניין לציין כי בעבר, בעת שבג"ץ בחן את שאלת השוויון בנטל הגיוס, הובאה לפתחו גם שאלת השוויון בין בוגרי ישיבות ההסדר ובוגרי הישיבות הגבוהות הציוניות לבין מלש"בים אחרים הנדרשים לשירות רגיל בצבא. רוב שופטי בג"ץ נמנעו מלהכריע בשאלת חוקתיות לגבי הסדרים אלה. עם זאת, השופט יצחק עמית העיר כי מסלול ישיבות ההסדר פוגע לכאורה בשוויון בשל משך השירות הצבאי הקצר, 17 חודשים בלבד, והוסיף כי שירות מקוצר זה אף קשה יותר להצדקה מאשר הפטור הניתן לצעיר החרדי, משום שאורח החיים של הציבור הדתי-לאומי אינו מהווה חסם ומניעה של ממש לשירות צבאי מלא (בג"ץ 1877/14, פס' 13).

העתירה הנ"ל נגד המתווה להקדמת הגיוס מצטרפת לעתירה אחרת לבג"ץ שהוגשה במהלך חודש אוגוסט 2023 על-ידי התנועה למען איכות השלטון, עמותת אחים לנשק ו"אימהות בחזית" נגד הפגיעה בשוויון בנטל השירות הצבאי ואי-גיוס החרדים לצבא. העותרים טענו, בין היתר, נגד החלטת ממשלה 682, אשר מנוגדת להלכת בג"ץ רובינשטיין (בג"ץ 3267/97), שכן במקום להסדיר את הסוגייה בחקיקה ראשית ההחלטה מעניקה לשר הביטחון את הסמכות להכריע בשאלת גיוס תלמידי הישיבות. בעקבות פרסום ההחלטה על הקדמת גיוס המכיניסטים, הגישו "אימהות בחזית" לבית המשפט ב-30 בינואר 2024 בקשה לצו-על-תנאי ולמתן צו ארעי וצו ביניים בנושא גיוס חניכי המכינות. בית המשפט דחה בקשה זו נוכח הדיון בעניין העתירה של המכינות והתנועה הקיבוצית הנ"ל. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בדחיית הבקשה כדי למנוע מהעותרות בעתירה לטעון, לגופם של דברים, ביחס להשלכות ההחלטה על הקדמת הגיוס במסגרת הדיון הרחב יותר על גיוס חרדים. משכך, תיתכן בהמשך התייחסות של בית המשפט גם לנושא גיוס המכיניסטים.

סיכום

ההחלטה על גיוסם המוקדם של המכיניסטים, הש"שינים ותלמידי ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הציוניות טומנת בחובה שתי מורכבויות עיקריות.

הראשונה היא הצורך לצמצם את הפגיעה בשוויון הנוצרת מגיוסם המוקדם הנרחב יותר של המכיניסטים והש"שינים למול גיוסם המצומצם יותר של בני ישיבות ההסדר והישיבות הציוניות הגבוהות. אף שהמדינה סברה שהוחל בעניין זה איזון ראוי, קיים חשש כי ניתן דגש רב להתחשבות ב"עיקרון שלמות המסלול", ובאמונתם ובאורח חייהם של בני הישיבות, שכן המדינה הבהירה כי היא מעוניינת לשמור על גרעין ישיבות ההסדר ולצמצם את הפגיעה בהן, והביעה רצון "לשמור את החיילים במסלול זה יחד במסגרת מוסדרת המתאימה לאמונתם ולאורח חייהם". יצוין כי לא מדובר בפעם הראשונה שבה מתקבלת החלטה על הקדמת גיוס אשר היקף המכיניסטים המושפעים ממנה עולה על זה של תלמידי הישיבות. כך, בחודש נובמבר 2023 הוקדם גיוסם של כ-200 תלמידי מכינות לעומת גיוסם של כ-50 תלמידי ישיבות גבוהות וכ-25 תלמידי ישיבות הסדר.

בניסיון לפצות על כך, הצהירה המדינה כי כבר עם פרוץ המלחמה החליטו רשויות הצבא להאריך את השירות הפעיל של כ-1,400 חיילים בישיבות הסדר (שאמורים לשרת, כאמור, רק במשך 17 חודשים). כמו כן, המדינה הודיעה כי "באופן חריג וכחלק מפיילוט ראשוני", הוקדם גיוסם של כ-100 תלמידי ישיבות הסדר שנמצאים בשלב הראשון של דחיית השירות והם יוצבו בתום הכשרתם במשימות הגנה על יישוביהם במקביל ללימודיהם בישיבה. עולה השאלה אם פעולות אלה אכן מגשרות על הפערים לצורך הגעה לשוויון בין הקבוצות השונות.

המורכבות השנייה נוגעת לדרישה הבסיסית לשוויון בנטל בין הציבור המשרת, לציבור שאינו משרת כלל. גם בעניין זה נשאלת השאלה מדוע המדינה פנתה להקדים את הגיוס של ציבור שגם כך משרת בצבא במקום לפעול לגיוסם של חרדים שאינם משרתים, ושחוקיות וחוקתיות הימנעות הממשלה הנוכחית מגיוסם מוטלות בספק גדול. משנמחקה עתירת המכינות לבג"ץ מבלי לדון מהותית בסוגיה זו, נותר לחכות ולראות אם בית המשפט יידרש לסוגיה במסגרת העתירה לשוויון בנטל בין האוכלוסייה המשרתת לזו שאינה משרתת.