לכו בעקבות הכסף: על המלחמה, גיוס בני הישיבות ותקציב המדינה
העובדה שצה"ל חדל להעניק דחיית שירות לבני הישיבות יצרה בעיה מהותית: העדר בסיס חוקי לתקצוב המוסדות התורניים שבהם לומדים בני הישיבות. התמודדות עם בעיה זו היא המפתח לדיון עומק בשאלת הגדלת שיעורי הגיוס של הצעירים החרדים ושילובם במעגל העבודה. מטרות אלה יושגו באמצעות שימוש בתמריצים כלכליים כגון הפחתה משמעותית של התקציבים שיינתנו למוסדות תורניים שבהם לא משרתים בצבא.
לעמוד "מתגייסים לשוויון" בנושא חוק הגיוס
Photo by Avshalom Sassoni/Flash90
בין הטלטלות הרבות העוברות על החברה הישראלית מאז שפרצה המלחמה מצויה גם מערכת יחסיה עם הציבור החרדי. בימים שבהם משפחות רבות כל כך מצטרפות למשפחת השכול, וצה"ל נאלץ להאריך את משך השירות של חיילי החובה והמילואים, הופכת שאלת השוויון בנטל השירות הצבאי למטרידה יותר מתמיד. כלפי צעירי הציבור החרדי מטיחה החברה הישראלית את השאלה "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"?! (במדבר לב, ו).
בנקודת הזמן הנוכחית השאלה סבוכה אפילו יותר מאשר בעבר. כיום אין עוד עוגן משפטי ברור לדחיית השירות של בני הישיבות. ההסדר בחוק שירות ביטחון, שעיגן את דחיית שירותם, פקע בסוף חודש יוני 2023, ומאז צה"ל לא מעניק יותר דחיית שירות. כדי למנוע את גיוסם המיידי של בני הישיבות החליטה הממשלה ב-25 ביוני 2023 להנחות את שר הביטחון שלא לנקוט הליכים לגיוסם. החלטה זו הוגבלה אף היא בזמן, עד סוף חודש מרץ 2024. כלומר, כבר יותר מחצי שנה אין דחיית שירות של בני הישיבות ואף ההחלטה הזמנית של הממשלה להימנע מגיוסם עומדת לפקוע.
העובדה שצה"ל חדל להעניק דחיית שירות לבני הישיבות יצרה בעיה נוספת, שעלולה להיראות מינורית אך היא למעשה מהותית, והיא העדר בסיס חוקי לתקצוב המוסדות התורניים שבהם לומדים בני הישיבות. שהרי אם כיום תלמידי הישיבות לא מקבלים דחיית שירות כחוק, כיצד יכולה ממשלת ישראל להמשיך ולהעביר תקציבים לישיבות, שבין כתליהם יושבים תלמידים שמבחינה חוקית אמורים כעת ללבוש מדים ולשרת בצה"ל?!
עתירה לבג"ץ הוגשה על ידי התנועה הדמוקרטית האזרחית והיא עתידה להיות נידונה ביום שני הקרוב, 26 בפברואר 2024. הטענה המרכזית שהעלו העותרים היא כי העברת התקציבים למוסדות התורניים חסרת בסיס חוקי. התמיכות במוסדות תורניים נקבעות לפי מספר התלמידים ותנאי לכך הוא שהתלמידים יהיו מי ששירותם נדחה (או שקיבלו פטור משירות). לאור העובדה שמחודש יולי 2023 הפסיק צה"ל להעניק דחיית שירות לבני הישיבות שעדיין לא הגיעו לגיל הפטור, אין הסמכה בחוק המאפשרת להעביר התקציבים למוסדות התורניים שבהם לומדים בני ישיבות מתחת לגיל 26.
את הטיעון ניתן להציג באופן נוסף, חריף אפילו יותר. הבעיה אינה רק שמדובר בהעברת כספים ללא הסמכה ברורה בחוק, אלא שמדובר בהעברת כספים לתמיכה במוסדות שבהם תלמידים שלא מקיימים את החובה שהחוק מטיל עליהם. למה הדבר דומה? שוו בנפשכם שהמדינה תתמוך במוסד תרבות הפועל בלא שקיבל אישורי בטיחות נדרשים, או שהוא אינו משלם מיסים כנדרש. כיצד יכולה המדינה להעביר כספים למוסדות, שמבחינה משפטית אין היתר לתלמידיהם לשהות שם בלא ששירתו קודם בצה"ל?!
ההתמקדות בשאלת החוקיות של העברת הכספים לישיבות עלולה להיראות כהיתפסות לזוטות, תוך החמצת השאלה הגדולה העומדת על הפרק – גיוס בני הישיבות. אולם ההפך הוא הנכון. שאלת תקצוב המוסדות התורניים היא השאלה המהותית שבה עלינו לעסוק בעת הזאת, שבה החברה הישראלית מחשבת מחדש את מערכת יחסיה עם הציבור החרדי. זאת משום שאם מעוניינים להביא להגדלת שיעור בני הישיבות המתגייסים לצה"ל ולשלבם בשוק העבודה יש להכיר בכך שהאמצעים המתאימים לכך אינם אמצעי כפייה משפטיים. אין למדינה היכולת לגרור בכוח תלמידים מבית המדרש ולגייס אותם בעל כורחם לצה"ל. מהלך שכזה יהפוך את עניין הגיוס בעיני החרדים לגזירת שמד, אשר מצווה למסור עליה את הנפש. הדרך האפקטיבית להשיג שינוי בשיעורי הגיוס של הצעירים החרדים ובשילובם במעגל העבודה היא שימוש בתמריצים כלכליים – תמריצים חיוביים ותמריצים שליליים – כגון הפחתה משמעותית של התקציבים שיינתנו למוסדות תורניים שבהם לא משרתים בצבא; מתן הטבות מס למשרתים בצה"ל; הכבדת נטל המס על מי שלא שירתו בצה"ל. לפיכך, השאלה העומדת לפתחו של בג"ץ, האם העברת התקציבים למוסדות התורניים היא חוקית, מקרבת אותנו אל לב השאלה, כיצד לכתוב מחדש את יחסי החברה הישראלית והציבור החרדי וכיצד להביא לשילובם של הצעירים החרדים בחברה.