מודל המנהיגות הרבנית החרדית החדשה בזמן משבר: שיקוף שינויי עומק
המלחמה, כשעת משבר, מעצימה מבנים ותהליכים חברתיים בתוך הקהילה החרדית. בעוד המנהיגות הרבנית החרדית הקלאסית מנחה את הקהילה לפעולות דתיות כדרך להתמודד עם המצב, במלחמת "חרבות ברזל" התוודענו למודל חדש של תגובה למשבר על ידי ההנהגה הרבנית החרדית החדשה. כיצד נראה מודל זה? מה הוא משקף ביחס לזרמים החרדיים החדשים ומהם עקרונותיו?
Photo by Avshalom Sassoni/Flash90
אני מבקשת להודות לד"ר גלעד מלאך ולעו"ד שלומית רביצקי טור-פז על קריאת הטיוטה והערותיהם המועילות, וכן לרב בצלאל כהן על שיחתנו המתמשכת והפורייה בנושא הנידון כאן, ועל המידע הרב שסיפק לי אודות המנהיגות החרדית החדשה.
בסוף המאה השמונה־עשרה החלה להתפתח באירופה תנועת ההשכלה. היהדות האורתודוקסית הוקיעה אותה והגיבה לה בשני אופנים עיקריים: תגובה אחת המזוהה עם החת"ם סופר, שרווחה בעיקר בהונגריה ובגליציה, הייתה ברוח 'חדש אסור מן התורה', ודגלה בהיבדלות, הסתגרות, שמרנות והתנגדות לשינויים. התגובה השנייה, המזוהה עם הרש"ר הירש, שרווחה בעיקר במערב אירופה ומרכזה, דגלה בשיטת 'תורה עם דרך ארץ' ופיתחה את הזרם הניאו־אורתודוקסי. בישראל, ממשיכה הקהילה החרדית את דרכו של החת"ם סופר ומתנהלת כקהילה דתית־שמרנית מתבדלת המתבססת על כמה עקרונות יסוד דתיים וחברתיים. בין השאר היא מתפקדת כחברה היררכית וסמכותנית אשר בראשה עומדים גדולי הדור, ובני הקהילה נשמעים להם ומצייתים להם מתוקף עקרון 'דעת תורה' ו'אמונת חכמים'.בנימין בראון, מדריך לחברה החרדית: אמונות וזרמים, ירושלים ותל אביב 2017.
הציות לגדול הדור מתקיים בחברה החרדית גם בתחומים שאינם הלכתיים: בעניינים אישיים, ציבוריים ופוליטיים. דמותו של גדול הדור כמי שאין עליו עוררין, הייתה בשיא כוחה בתקופת הזוהר של הקהילה והנהגתה משנות השבעים, בתקופת הנהגתם הריכוזית של הרב שך (1898–2001) והרב עובדיה יוסף (1920–2013). אחריהם חלה היחלשות הדרגתית בכוחה של ההנהגה הרבנית ובעוצמתה. חילופי הדורות המהירים מאז בהנהגה החרדית תורמים אף הם לחוסר יציבות ולהיחלשות ההנהגה.לעומת הרב שך ששימש בהנהגה 23 שנים, והרב אלישיב כ-17 שנים, תקופות ההנהגה הבאות הלכו והתקצרו משמעותית: הרב שטיינמן חמש שנים, הרב קנייבסקי ארבע שנים, והרב אדלשטיין שנה וחצי. מצב זה מוביל לפריחה של מנהיגות מוניציפלית ואזרחית, ותחילת כינונן של התארגנויות דתיות־רוחניות חדשות, הן מהצד השמרני והן מהצד המתון יותר של הקהילה.
בעשרים השנים האחרונות נבקעו סדקים בחומות ההיבדלות וההסתגרות של ה'גטו' החרדי, והחלו להתרחש בקהילה, ובעיקר בשוליה, תהליכי שינוי מהותיים וחריגות מדפוסי ההתנהלות החרדית הקלאסיים. בין היתר ניכרת מגמת השתלבות בחיים המודרניים ובתרבות הישראלית באופנים שונים. תופעת התרחבות השוליים ואימוץ אורח החיים המודרני הוגדרה במחקרם החלוצי של זיכרמן וכהנר כ'חרדיות מודרנית'. במחקר מאוחר יותר של כהנר נמצא כי 11% מהקהילה החרדית מגדירים את עצמם כ'חרדים מודרניים'. חוץ מקבוצה זו ישנה קבוצה נוספת, שהיא קבוצת ליבה חרדית בעלת מאפיינים שמרניים מחד, אך גם היא מאופיינת באורח חיים המשלב פרקטיקות שלא בהכרח מקובלות בקהילה החרדית הוותיקה, כמו שימוש באינטרנט, השכלה גבוהה, צריכת תרבות פנאי כללית ועוד. להבדיל מהחרדים המודרניים, קבוצה זו מבקשת להישאר עמוק בתוך חוקי המשחק ובמנגנון החיים של החרדיות הוותיקה. הקבוצה מכונה 'בעלת נגיעות מודרניות', ושיעורה כ-29% מכלל הקהילה החרדית. חלוקה זו מבטאת את הגיוון וחוסר האחידות שבשולי הקהילה, ועל כן, גם הגדרת הקבוצה אינה אחידה וניתנו לאנשים הגדרות שונות המבטאות היבטים שונים שלה כמו 'חרדים חדשים', 'חרדים ישראלים', או רק 'חרדים עובדים'.
לפני שנות דור טען אליעזר שביד כי "אי אפשר להימלט מן המודרנה. אם החברה החרדית תתעקש להפנות גב לאלמנטים הגבוהים של העולם המודרני, סופה שתמצא את עצמה מתחברת דווקא לאלמנטים הנמוכים יותר שלו".צוטט אצל יאיר שלג, הדתיים החדשים: מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל, ירושלים 2000, עמ' 145. ואמנם, בשלביה הראשונים של החרדיות המודרנית ניתן היה לחשוב שהתחזית הזו מומשה, וכי החברה החרדית נחשפה לעולם המודרני בהיבטים החוּליים-חילוניים שלו. המחקרים הראשונים שעסקו בחרדיות המודרנית הציגו אותה כתרבות נהנתנית שעושה שימוש בהיצע של העולם המודרני למטרות חולין בלבד. עם זאת, ככל שעברו השנים וגדלה הקבוצה התפתחו בה גם זרמים המבקשים להיחשף דווקא לחלקים הגבוהים של העולם המודרני ולעולמות הרוח שלו. הם מבקשים לעשות שימוש בכלים הרבים שמציע עולם זה לפיתוח צורת האדם, פיתוח האינטלקט, העולם הערכי והמוסרי, וגם ההוויה הדתית.לפירוט סקירה והרחבה ראו: תהילה גאדו, 'שני זרמיה של החרדיות המודרנית: סקירת המחקר, קטגוריזציה ומשמעויות לעתיד', לשם שינוי, 3 (2023).
הגידול המספרי בחרדיות המודרנית, ואופייה הייחודי והמתרחב מבקשים הנהגה. אמנם, בחרדיות בכלל ובחרדיות המודרנית בפרט מתפתחת מנהיגות אזרחית כתופעה חדשה,המנהיגות האזרחית שמתפתחת במקביל למנהיגות הרבנית, עוסקת במגוון תחומים, ולא רק בתחומים דתיים כפי שעושה המנהיגות הרבנית המסורתית. בין השאר היא עוסקת בקידום השכלה כללית ואקדמית, בשילוב חרדים בחברה הישראלית, בקידום תחומי תרבות, פנאי, שירות צבאי, שוויון, בריאות ספורט ואיכות הסביבה, ותחומי רווחה כמו טיפול בפגיעות מיניות. ראו: אברהם אסבן ויעל כהן-בכר, מובילי דרך: מנהיגות אזרחית חדשה בחברה החרדית, ירושלים 2020. אך החרדיות המודרנית זקוקה מעבר לכך, גם להנהגה רבנית ורוחנית. זיכרמן וכהנר, שאפיינו לראשונה את החרדיות המודרנית, ציינו כבר לפני יותר מעשור את הנחיצות הזו. במחקר מאוחר יותר של כהנר נבחן יחסם של חרדים מודרניים למנהיגות הרבנית ונמצא כי 57% מהם ו-78% מהחרדים בעלי הנגיעות המודרניות, מייחסים חשיבות רבה לעמדות הרבנים. כ-80% מהחרדים המודרניים וכ-87% מקבוצת הנגיעות המודרניות תומכים בציות מלא לדברי הרבנים ולא רק בסוגיות הלכתיות. ברמה המעשית, החרדים המודרניים מתייעצים עם רב סביב החלטות משמעותיות במעגל החיים. אך מנעד הדמויות הרבניות שאליהן הם פונים רחב הרבה יותר מזה של החרדים הקלאסיים, האברכים. לעומת זאת, מחקר אחר הראה שחרדים מודרניים מעבירים ביקורת על ההנהגה הרבנית הוותיקה. נראה אם כן שקיימת אמביוולנטיות ביחס לתפיסת הצורך של חרדים מודרניים בדמות רבנית, ובנוגע לחשיבות שהם מקנים לה. מצד אחד, יש להם צורך בזהות חרדית ובמעטפת שלה, ומהצד האחר, הם מרשים לעצמם למתוח ביקורת ומבטאים עצמאות מחשבתית. דבר זה מחדד את הצורך במנהיגות רבנית המותאמת לצרכיהם ומכיוון שהחרדיות החדשה מגוונת, גם צרכיה וציפיותיה מהנהגה רבנית מגוונים למדי.
עם השנים, וככל שגדלה קבוצת החרדים המודרניים, צף ועלה הצורך בפיתוח מנהיגות רבנית ייעודית, ואף קמה יוזמה לפתח מנהיגות כזו. הרב בצלאל כהן שייסד את בית המדרש 'אנשי חיל' למנהיגות תורנית כתב כך במסמך החזון:
בקהילה החרדית בישראל, ישנו כיום ציבור גדל והולך של צעירים חרדים [...] ששירתו בצה"ל או בשירות אזרחי, שלמדו לימודים אקדמיים או מקצועיים, שהשתלבו בעולם העבודה או המסחר, אולם גם בקרב תלמידי הישיבות והכוללים ניתן למצוא כיום כאלו שנמצאים בשלב של תהיות ולבטים על מידת הזדהותם עם תפיסת העולם ואורחות החיים הרווחים בקהילה החרדית. הציבור הזה גדל והולך, והוא נדרש כיום לקהילות משל עצמו ולמנהיגות תורנית שתתן לו מענה מותאם לצרכיו. זוהי מטרתו המרכזית של בית המדרש "אנשי חיל'.ראו בדף 'אנשי חיל: בית מדרש למנהיגות תורנית' בתוך האתר של האגודה לקידום החינוך ירושלים.
לצד הצורך והיוזמות השונות, ובמקביל להיחלשות כוח ההנהגה החרדית הוותיקה, צצים ניצנים של הנהגה רבנית־רוחנית לקהילות המתפתחות של חרדים מודרניים. חלקם אנשים פורצי דרך הפועלים מתוך מודעות, וחלקם הפכו למנהיגים הודות לאישיותם, להתנהלותם הקשובה לצרכים ולאי־היצמדותם לדוֹגמטיות. מדובר במגוון של פוסקי הלכה, רבני קהילות, הוגים ואנשי חינוך, אשר השקפותיהם לא תמיד זהות, ולפעמים אף מנוגדות. ביניהם ניתן למנות מנהיגים כמו הרב דוד לייבל, מייסד רשת 'אחות תורה' וראש מתיבתא 'תורה ודעת'; הרב אליהו מאיר פייבלזון, תלמידו של ר' משה שפירא, ראש ישיבת 'פתחי עולם', איש רוח המוסר שיעורים; הרב ברוך צבי גרינבוים, ראש ישיבת 'דרך השם', מייסד 'חלקי בקהילתי' לבוגרי ישיבות העמלים לפרנסתם; הרב אוריה עינבל, ראש בית מדרש הגר"א, המהווה כתובת לחרדים צעירים מחפשי דרך ורוחב דעת; הרב רפאל קרויזר, ראש בית המדרש 'למען דעת' ורב מדרשת 'אותות' ללימוד גמרא לחרדיות; הרב יהושע פפר, רב קהילת 'אור חדש' בירושלים, דיין ומקים כתב העת 'צריך עיון' להגות חרדית; הרב מיכאל שוהם, רב קהילת 'בית אבא' בפתח תקווה ועוד אחרים.
לצדם פועלים אנשי חינוך כמו הרב דוד בלוך, שימש כראש מדרשת 'נועם', וכיום מלמד בישיבת ההסדר החרדית 'דרך חיים'; הרב יצחק ברוך רוזנבלום, ראש ישיבה גבוהה לבוגרי ישיבות תיכוניות חרדיות; הרב יצחק מאיר יעבץ, ר"מ ב'דרך השם'; הרב אייל טוויטו, ר"מ בישיבת 'דעת תבונות' ומלמד הגות יהודית ופילוסופיה; וכן אנשי הגות המשמשים כתובת לחרדים המבקשים להעמיק את הגותם הדתית, ומתקשים למצוא מענה בגבולות החרדיות הקלאסית, כמו הרב יעקב צבי בוצ'קובסקי, המשפיע בספריו הרבים ובעל אומץ, כמו אחרים שהוזכרו כאן, לכתוב על אתגרי החרדיות. ישנן כמובן דמויות נוספות שנמצאות על התפר ומהוות כתובת לחרדים מודרניים. חלקם אף מהמנהיגות החרדית הוותיקה, ביניהם ניתן להצביע על הפוסק הרב אשר וייס; האדמו"ר מקרלין; ורבני קהילות כמו הרב שלום מאיר ולך בבני ברק, או הרב עמרם פריד, המהווה כתובת לשאלות בהלכה תוך ידיעה שהוא לא יערב את עמדתו האישית ושיקולים פוליטיים בתשובתו, ועוד אחרים.
כשבועיים לפני פרוץ המלחמה תיארה כתבה ב-TheMarker את "עלייתם של הרבנים החרדים החדשים".נתי טוקר, 'השכלה, עבודה וליברליזם: עלייתם של הרבנים החרדים החדשים', The Marker (24 בספטמבר 2023), עמ' 10-14. הרבנים אשר פועלים מתוך מודעות ואקטיביזם בקרב החרדים המודרניים הוצגו כמודל למנהיגות אלטרנטיבית, וכמנהיגי העתיד של החרדיות המודרנית. לרבנים אלה, חלקם בעלי השכלה כללית רחבה, לעתים אקדמית מתקדמת וידע נרחב בפילוסופיה והגות, יש דעות מגוונות בנושאים שנויים במחלוקת בין הקהל החרדי לחברה הישראלית. חלקם אינם מבטאים את עמדותיהם בפומבי, כדי לא לעורר את כעס הקהילה, וחלקם כן. הם סופגים לא פעם ביקורת קשה מהחרדיות הוותיקה ואף איומים. כך קרה, למשל, לרב אליהו פייבלזון לפני שלוש שנים, כאשר נופפו לנגדו שני אברכים בסכין בסמוך לביתו, ודרשו ממנו להפסיק למסור את שיעוריו התורניים שמאופיינים בחשיבה פילוסופית רחבה ובעיסוק בסוגיות אמוניות, שהרבנים השמרנים נמנעים מלעסוק בהן.
בעת משבר מייחל הציבור למוצא פיו של המנהיג, שיזהה את המצב, ישרה ביטחון ותקווה, ויניע לפעולה. אך לא תמיד דווקא המנהיגים הפורמליים הם שמשרים ביטחון ותקווה; בעתות משבר צומחים לעתים 'מנהיגים לשעת לחץ', המסייעים לקבוצה להתמודד. עם היוודע האסון חלק מהמנהיגות החרדית החדשה הבינו כי לא עת לחשות. רבנים אלה חשו כי עליהם לקחת את תפקיד ההנהגה ולהנחות את הציבור. מלבד תחושת אחריות פנימית, ייתכן שזכר תקופת משבר הקורונה, שבה חש הציבור החרדי ללא הנהגה – הוא שהניע את המנהיגות החרדית החדשה לפעול כעת.
כך, כבר במוצאי שמחת תורה, עת נחשפו שומרי השבת למידע על אירוע הטרור הקטלני, נשמעו גילויי מנהיגות שכאלה בפי ההנהגה החרדית החדשה. הרב דוד לייבל הוציא מכתב בכתב ידו בו הנחה את קהל שומעיו להשתתף במאמץ הלאומי, ולצד תפילות לשלום הפצועים, החטופים וחיילי צה"ל, ריבוי לימוד תורה וביטול 'בין הזמנים' – ללכת לתרום דם ולתת כל תרומה אחרת לגורל המשותף של העם, מתוך אחריות אזרחית.
גם הרב רפאל קרויזר, ראש בית מדרש, מוסמך לדיינות ולרבנות, אשר זוכה לתמיכה רחבה של קהילות חרדים מודרניים וחותר לקידומן, שבעת הצורך אינו מהסס להתעמת עם הנורמות בקהילה התבטא במסר חד וברור לבני הישיבות במוצאי החג, תוך הנעתם לפעולה. במכתבו הוא כותב: "ביום שמחת תורה נפל דבר בישראל, וכל מי שיש לו לב מרגיש לא יכול לעמוד מנגד. הפער בין הרוקדים ומפזזים בכל עוז בבתי המדרשות, ובין המחרפים נפשם למות במלחמה ובהצלת הכלל הוא דבר שאין הדעת סובלתו [...] אלפי בחורי ישיבות הגודשים הופעות של נפתלי קמפה או מתגייסים להצלחת רשימה פוליטית בבחירות לעירייה, חייבים! חייבים! מוסרית, ערכית, רוחנית ותורנית, להתייצב למען עמנו ולשאת במשא העם בכתף [...] עשרות אלפי הישיבישערס' צריכים לדרוש מההנהגה שלהם, רבניהם וראשי הישיבות, שהם רוצים, חפצים ומשתוקקים לשאת במשא העם ולהיות חלק מהמגינים על ארצם ומולדתם כנגד בני עוולה הקמים עלינו לכלותנו. נצטווינו 'לא תעמוד על דם רעך'". דברים דומים הוא אמר גם למחרת בשידור רדיו והם צוטטו בהרחבה ברשתות החברתיות.
מצבי משבר הם מקדמי שינוי חברתיים נוחים, שכן הם מחייבים לפעול ומגייסים היענות. מנהיגים הניחנים בהחלטיות, בדבקות במטרה, בקור רוח וביציבות רגשית עשויים לחפש בעת הזו, לצד המענה הספציפי הנדרש, פתרונות חברתיים ארוכי טווח. כך הם הופכים את המשבר למחולל שינוי המאיץ התפתחות שבזמני שגרה מורכב יותר להוביל. נראה כי הרב קרויזר, ביודעין או שלא ביודעין, פעל כך, כשראה לנגד עיניו סוגיית הנשיאה בנטל של חרדים. שהרי את דבריו הוא פותח במילים "למרות שאנחנו בזמן לחימה, אבל דווקא בגלל זה. הגיע הזמן לומר את האמת".
למחרת שמחת תורה, ביום ראשון, פרסם הרב יהושע פפר מכתב הממוען לחרדים בוגרי ובוגרות סמינרים 'חכמתכם ובינתכם' שבניהולו מבית 'קרן תקווה'. למרות ציון הנמענים, נראה כי דבריו מכוונים לכלל החרדים שרואים בו סמכות רבנית. בדבריו הוא קורא, לצד חיזוק בתפילה ואחדות, להתנדב בעורף בתרומה וסיוע לחולים ומשפחותיהם, להשתתף בתרומת דם, בתרומות אחרות ובלוויות, וכן מעודד לבטל את 'בין הזמנים'.
שלוש דוגמאות אלה משקפות את התנהלותה של המנהיגות הרבנית החרדית החדשה בזמן משבר, ומעידות אגב כך על התנהלותה גם בזמני שגרה ועל הדינמיקה בינה לבין הקהילה. התפוצה הרחבה של המכתבים הללו ברשתות החברתיות החרדיות, מלמדת על הצמא של הציבור להנחיות ברורות, פוזיטיביות גם במישור האזרחי, ולא רק במישור הדתי־רוחני. כמקרה בוחן ארחיב לגבי התנהלותו של הרב דוד לייבל בשעת המלחמה.
הרב דוד לייבל (69), יליד צרפת המתגורר בירושלים, הוא מייסד וראש מתיבתא 'תורה ודעת'. הקים את רשת הכוללים 'רבי עקיבא איגר', שהפכה ברבות הימים לרשת הפעילה והמסועפת 'אחות תורה', המונה כ-90 סניפים ברחבי הארץ של כוללים וקהילות לפעילות תורנית־רוחנית לחרדים עובדים ומשפחותיהם. נראה כי מפעל מסועף זה הפך אותו לדמות הדומיננטית מבין המנהיגים הרבניים בגזרת החרדים העובדים. מעבר לידע התורני הנרחב שלו, ניסיונו בהוראה, יכולת הפלפול והרטוריקה האינטלקטואלית, גם גילו, והיותו הרב המבוגר ביותר בהנהגה החרדית החדשה, מעניק לגיטימציה לסמכותו. כמו כן, התנהלותו ממוסדת, ולכן הוא מודל טוב לבחון דרכו את התופעה של המנהיגות הרבנית החדשה.
מתוך ראייה נכוחה של המציאות החרדית המשתנה ושל צורכי הציבור שמחוץ לכותלי הישיבה, מקדיש הרב לייבל את חייו להפוך ללגיטימי את מסלול החיים החרדי המשלב דרך ארץ ועבודה לצד חיי תורה, כזה שראוי לבחור בו אף לכתחילה, לשם הגשמה עצמית. בשנים האחרונות הוא פעל לשם כך ביוזמות רבות ומגוונות המעודדות שילוב לימוד תורה לצד העבודה. הוא מעודד השכלה רחבה בחינוך הממלכתי־חרדי, ובשנה האחרונה אף עמד מאחורי הקמת ישיבה גבוהה המשלבת לימוד תורני לצד תואר אקדמי. הוא תומך גם במדרשה החרדית, היחידה שקיימת כיום, לנשים חרדיות הלומדות גמרא.
הרב לייבל פועל מתוך מודעות מלאה למתח שבין שמרנות לשינוי. הוא מודע היטב לקשיים הכרוכים בכל שינוי, בפרט בחברה שמרנית, ולהתנגדות שהוא עלול לגרום. ומאידך, הוא מבין את ההכרח בו. הוא נע בין ערכי התורה המסורים מדור דור, למגרעותיה של שמרנות אדוקה שעלולה להוביל להתנוונות, אשר עינה אינה פקוחה למציאות המשתנה ולצרכיה המתעדכנים. לטענתו, היהדות מאז ומתמיד הייתה דינמית והגיבה למציאות סביבה, וכך היא צריכה להיות גם היום, אל מול השינויים המתרחשים בעולם, ואשר הקהילה החרדית מושפעת מהם.הרב דוד חיים לייבל, 'סתירת זקנים בניין: שינוי ושימור בעולם היהודי', צריך עיון (א' בניסן תשע"ז).
דרכו של הרב לייבל בהנהגה מאופיינת באמירות פוזיטיביות לציבור ובפעולות אמיצות המותאמות לצרכיה המתעדכנים של הקהילה. גישת ה'לכתחילה' של תורה ועבודה היא החידוש שבמשנתו,לגישת ה'לכתחילה' ישנה התנגדות לא רק מצד החרדיות הוותיקה, אלא אף מצד חלק מההנהגה החרדית החדשה, במפורש או שלא במפורש. הבדלי הגישה בין 'לכתחילה' ל'בדיעבד' בפעולתה של ההנהגה החרדית החדשה ראויים לבחינה נפרדת. בניגוד למקובל בחברת הלומדים החרדית. בנאום שנשא בקיץ האחרון בכנס של רשת 'אחוות תורה', שיצר הדים רבים, ביטא הרב לייבל ללא מורא והתנצלות את גישתו כדרך לציבור. הנאום ספג ביקורות וגינויים מצד הממסד החרדי, ואף מתקפות על פעולות נוספות שלו, כמו תמיכתו בחינוך הממלכתי־חרדי, שבו ההנהגה החרדית נאבקת בכל כוחה. גם הקמת המתיבתא המשלבת לימודי תואר גררה מתקפות נגדו, בדמות מכתב חריף של הרב דוד לנדו, גדול הדור הליטאי, עליו חתומים חברי מועצת גדולי התורה, בטענה כי הוא "מקעקע את היהדות" וכי יש "לבער את הנגע".מכתב ההתנגדות פורסם בעיתון יתד נאמן ביום שלישי (11 ביולי 2023), ודבר פרסומו הופץ באתרי החדשות החרדים־שמרניים, כמצטרפים לביקורת. ראו: חיים גפן, '"לבער אורחותיה": מרן הגר"ד לנדו וחברי המועצת במכתב חריף נגד פרצת הממ"ח', המחדש (11 ביולי 2023); אברמי פרלשטיין, 'גדולי ישראל במכתב חריף כנגד הקמת הישיבה החדשה של הרב לייבל', בחדרי חרדים (11 ביולי 2023).
כאשר תיארו זיכרמן וכהנר לפני כעשור את נחיצותה של הנהגה רבנית לחרדיות המודרנית, הם ציינו כי לא מן הנמנע שרבנים אלה ייאלצו לשלם מחיר פנים־חרדי, לפחות לזמן מה, על תמיכתם בתהליך התגבשותה של החרדיות המודרנית, ולכן סביר שזו תצמח דווקא מקרב רבנים שמוצאם בחו"ל. כפי שחזו, הרב דוד לייבל, יליד צרפת, סופג התנגדות עזה מההנהגה החרדית הוותיקה ומהקהילה, אך למרות זאת הוא מצויד בתמיכה ציבורית רחבה, בידע תורני עשיר ובהון עצמי, המאפשרים לו עצמאות פעולה. ההתנגדות לרב לייבל על ידי החרדיות הוותיקה מופנית גם כלפי מנהיגים נוספים מסוגו, וייתכן שדווקא היעדרה של מנהיגות ליטאית חזקה בעת הזו עשוי להחליש ולמתן את הביקורת בסופו של דבר.
הסקירה שאציע להלן נעשתה בזמן אמת, ונכונה לשבועיים הראשונים של המלחמה. מן הסתם התקופה הבאה תזמן אתגרים נוספים וניתן יהיה לראות בה אופנים נוספים של גילויי מנהיגות, את אלה ניתן יהיה לסקור במאמר המשך ולהסיק תובנות רחבות יותר.
כאמור, כבר במוצאי שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, פרסם הרב לייבל מכתב שבו הנחה את קהל שומעיו להירתם להתנדבות ולהשתתף במאמץ הלאומי, מתוך אחריות אזרחית. נראה כי הקול הברור שהוא השמיע, בתוך המבוכה הגדולה, הבלבול וחוסר האונים שאפיינו את היום הראשון למלחמה, היה הקול שהציבור ביקש לשמוע. מכתבו הופץ באופן כמעט ויראלי ברשתות החברתיות ובסטטוסים של חרדים. למחרת הוא פרסם מכתב נוסף שבו כתב לתלמידי הישיבה והכוללים לחזור לתלמודם, לבטל את 'בין הזמנים' ו"ללמוד ביתר שאת להגנה ולהצלת החטופים הפצועים והחיילים".
ביום שני, היום השלישי ללחימה, נסע הרב לייבל לדרום, הסתובב בין הגדודים השונים ובירך את החיילים בצאתם לשדה הקרב. באותו היום ולמחרת הוא נתן שיעורים בעקבות המלחמה, וקרא קריאה פוזיטיבית, כחובה דתית ומוסרית, להתגייס לעורף ככל האפשר, גברים וגם נשים "המאסות צריכים להתנדב בכל דבר שנצרך עכשיו, וזו השליחות שלנו, גם על פי הלכה, גם על פי מוסר, וגם על פי היגיון". מתוך מודעות לאופי מנהיגותו השונה מהמנהיגות הוותיקה הוא אומר כי יישנה ציפייה מרבנים להגיד בעת הזו דברי ניחום או הנחיות רוחניות, כמו "תתחזקו קצת בצניעות והכול יהיה בסדר", אך לדבריו, יש להנחות את הציבור לאקטיביות, הן ברמה הדתית והן ברמה האזרחית: "כל הדיבורים של גיוס ומכסות, זה בזמן שלום. בזמן מלחמת מצווה, אין פטור לאף אחד וכולם חייבים להתגייס, ככה כתוב בכמה גמרות, כולל חתן מחדרו וכלה מחופתה ואין שום פטור". לחידוד דבריו הוא ציין מחלוקת פוסקים אם נשים מתגייסות במצב כזה כחיל אספקה, או גם בקרב. והמשיך: "אנחנו לא התאָמַנו ולא יודעים להחזיק נשק, אז אנחנו צריכים להתגייס בצורה אחרת. לכן כולם חייבים להתגייס ולחזור לכוללים ולישיבות. וכמו שחיילים לא אוכלים ולא ישנים, כך גם צריך להראות הלימוד שלנו. הם קורעים את עצמם ואנחנו צריכים לקרוע את עצמנו [...] זה צריך להיות בהשוואה לחיילים עצמם, הרי זה מה שאנחנו אומרים כל הזמן, החיילים משרתים פה ואנחנו משרתים בלימוד התורה. אז בבקשה שאלו לא תהיינה מילים נבובות, צריך לשרת שמונה־עשרה שעות בלי שינה, זה אני מדבר על חבורת הלומדים".
ואכן, תלמידי ישיבתו של הרב לייבל נרתמו להתנדבות בתפקידי עורף שונים כבר מהימים הראשונים ללחימה, ובעידודו השתתפו בלוויות ובניחומי אבלים. ברוח המנהיג, פרסמה רשת 'אחוות תורה' ביום רביעי על פתיחת חמ"ל בשיתוף עם משרד הביטחון, לסיוע לעורף ולחזית. הידיעה הופצה ברשתות החברתיות, והחל גיוס מתנדבים נוספים תוך רתימתם לפעולה קולקטיבית: "החמ"ל הוקם מתוך הצורך שעלה מהשטח, כאשר אלפי משפחות מרשת הקהילות 'אחוות תורה' מבררות על אפשרויות להתנדב ולסייע בחזית ובעורף". במוצאי שבת, 14 באוקטובר 2023, התחיל החמ"ל לפעול באופן רשמי. במקביל, נוספה לאתר האינטרנט של הארגון הרובריקה 'סיוע חרבות ברזל', אשר מרכז מערך של התנדבויות בעורף. בהצהרת הכוונות של החמ"ל חושף הרב לייבל את החזון המנהיגותי שלו: קהילה חרדית בעלת תודעה אזרחית, מעורבת ומשתתפת, ולא מתבדלת: "הקמת החמ"ל וההתגייסות של הציבור החרדי לעניין היא הוכחה ניצחת כי החברה החרדית חלק בלתי נפרד מהעם [...] החזון שלנו הוא להיות אזרחים חרדים הנאמנים לערכי התורה ודקדוק מצוותיה, קלה כחמורה, ובד בבד להיות שבט משבטי ישראל ולשאת בחובות כמו בזכויות של כל אזרח. נמשיך לפעול במרץ לחיזוק העורף הישראלי".ראו את הצהרת הכוונות באתר האינטרנט של אחוות תורה. הדברים מופיעים שוב בעלון סוף השבוע של המוסד: אחוותא, 8 (פרשת נח, ה' בחשוון תשפ"ד), עמ' 4.
בשיחת זום שערך הרב לייבל עם תלמידים ביום שני, 16 באוקטובר 2023, הוא חזר והבהיר: "צריכים לראות קצת יותר רחב. הדור משתנה. המצב משתנה וצריכים להגיב לזה. גם מי שלא רוצה, גם מי שחושב שזה לא, זה המצב וחייבים לחשוב עליו. דווקא עכשיו אני מדבר על זה. דווקא עכשיו צריכים לעשות חשבון נפש". כפי שציינתי, זמני משבר עשויים להאיץ שינויים שקשה להובילם בזמני שגרה, ונראה כי הרב לייבל מבין את גודל השעה ומנתב את המצב כדי להטמיע את ערכי השינוי שבהם הוא דוגל.
הוא ממשיך ומדרבן את שומעיו לצאת ולהתנדב: "יש הגנה על עם ישראל. אבל כל בחור או אברך שיוצא שבועיים לפני הבחירות ל'חוב קדוש' לעבוד בשביל מפלגה ושבוע אחרי הבחירות מנתח את הבחירות. יש לו חוב קודש קודשים עכשיו. כל אחד מהלומדים מהאברכים מהבחורים צריך ללכת לתרום דם. צריך בחורי ישיבות ואברכים בכל לוויה". העקביות של מנהיג בשעת משבר היא חשובה לתחושת החוסן של הציבור, והתנהלותו העקבית של הרב לייבל ראויה לציון בהקשר זה.
לא רק הטמעת ערכי ההשתתפות האזרחית חשובה לרב לייבל, אלא גם הנראות כלפי חוץ. נראה כי הרב מבין שיש לנצל את ההזדמנות כדי להוביל את השינוי שהוא מאמין בו משני כיוונים, הן מתוך החברה החרדית והן מצד הציבור הישראלי, שיתוודע לנכונותם של חרדים להשתלב ולשאת בנטל: "כבר היו יותר מאלף ושלוש־מאות לוויות אזרחיות וחיילים, עוד בלי הכניסה הקרקעית. חייבים שבכל לוויה יהיה ייצוג של חרדים. תחלקו מים, לא יודע מה. אנחנו חלק. אנחנו משתתפים בצערכם, בניחומי אבלים צריך ללכת בכל מקום, לתמוך במשפחות של הפצועים, במשפחות של המילואימניקים. מי שיש לו לב, מי שמרגיש באסון".
מסריו של הרב לייבל אינם מופנים רק לקהל שומעיו; הוא עצמו מהווה דוגמה אישית כשהוא יורד לבסיסים לדבר עם חיילים, מסתובב בבתי חולים לבקר פצועים ולעודד את בני משפחותיהם, ולערוך ניחומי אבלים.
בסופו של השבוע השני למלחמה פרסם הרב לייבל בעלון השבועי של 'אחוות תורה', 'אחוותא', מאמר מיוחד בו התייחס לדמותו של אברהם אבינו הלוקח אחריות על מצב הדור ומגלה מעורבות פעילה עם אנשי דורו באשר הם. נראה כי הרב לייבל מציג במאמר זה את דמות המנהיג הראויה בעיניו, זו שהוא עצמו משתדל לגלם במעשיו. את המאמר הוא מסכם במילים שנראה כי הן תמצית עשייתו בשבועיים האחרונים: "עת הצרה שאנו נתונים בה, כאשר עם ישראל כולו, לשבטיו השונים והמגוונים, נתון במערכה מול אויבינו - מחדדת את ההבנה שאיננו יכולים להתעלם מהמחויבות שלנו לעם היושב בציון. איננו יכולים לנהוג כנח ולשקוד על שלמותנו שלנו בלבד. למרות החששות הרבים שאין לזלזל בהם, עלינו ללכת בדרכו של אברהם ולהיות מעורבים פעילים במצבו של עמנו. נוכל לעשות זאת, כפי שלמדנו מאבינו הראשון, מבלי לוותר על ההתבדלות ועל השמירה על מצבנו הרוחני".הרב דוד לייבל, 'נח מול אברהם: מעורבות ולקיחת אחריות', אחוותא 8 (פרשת נח, ה' חשון תשפ"ד). עמ' 3.
נראה כי מנהיגותו של הרב לייבל, עם פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל', יישמה מודל אולטימטיבי של מנהיגות בשעת משבר: הוא היה קשוב לרחשי הלב בקהילה; נקט אמירות ברורות, ונמנע, כדרכו, ממסר מעורפל או דו־משמעי; נתן מענה בדמות הנחיות אופרטיביות ודרבן לעשייה ולהשתתפות; הוא זיהה את ההזדמנות שבשעת המשבר לקידום שינויים בקהילה החרדית, ובאופן בו היא נתפסת בתודעת החברה הישראלית; הוא מצא דרכים להעביר את מסריו לציבור, שפתוח יותר לקבלם בעת זו; הוא הקפיד להיות נוכח בעצמו בזירות השונות ולהעניק בכך חוסן לציבור; והעיקר, עקביות רצופה הנחתה אותו לאורך הזמן. מתוקף תפקידו כרב, השיח שלו היה בשפה דתית.
למרות המחקר המסועף על החרדיוּת בישראל ועל השתנותה של הקהילה, טרם נעשה מחקר אודות המנהיגות הרבנית החרדית החדשה, ונראה כי הנושא נחוץ להבנת תהליכי עומק המתרחשים בקהילה החרדית. יש שיאמרו שדמותו של הרב לייבל היא אנקדוטלית, או שהתנהלותו בשעת משבר, שאמנם ראויה לציון, היא כפרט שללמד על עצמו בלבד יצא. ניתן לשער שבהתאם לפופולריות ולאהדה שדמותו צוברת בקרב החרדים המודרניים, ולקהל שומעי לקחו שהולך וגדל, מדובר בתופעה בת־קיימא. זהו מודל ראשוני אמנם, המעיד על חידוש המתפתח בהתאם לצורך השעה, ועל מצע היחלשותה של ההנהגה החרדית הוותיקה. יתרה מזאת, העובדה שהרב לייבל סופג ביקורת מהחרדיות הוותיקה מעידה על צבירת תאוצה, ועל כך שלא מדובר בתופעה שולית אשר הזרם המרכזי יכול להתעלם ממנו.
נראה כי הנהגתו של הרב לייבל כיום היא מעין ניסיון לחזור לשיטת 'תורה עם דרך ארץ' במאה התשע עשרה, אשר רואה בחיוב את שילוב הנאמנות ההלכתית וההקפדה המסורתית, יחד עם השתלבות בתרבות הכללית, ולא דחייתה. הגישה החרדית הוותיקה שדוגלת ב'חדש אסור מן התורה', בהיבדלות ובשמרנות, מתנתקת מהחברה הישראלית. גישת 'תורה עם דרך ארץ' המבוססת על מקורות אורתודוקסיים-חרדיים חשובים, יכולה לשוב ולפרוח בימינו ולהציע אלטרנטיבה. ועל כן, כאשר תבקש ההנהגה החרדית החדשה להתרחב ולהרחיב את השפעתה, למרות ההתנגדות שעלולה לקום לה מצד החרדיות הוותיקה, היא עשויה בכל זאת להתקבל על סמך העקרונות האורתודוקסיים-חרדיים הללו.
זיכרמן טען כבר לפני כעשור: "אף שהחרדים המודרניים מהווים למעשה קבוצה קטנה בציבוריות החרדית, הרי שהליכותיהם מקרינות אל לב הציבור החרדי [...] הם מחלחלים אל הזרם המרכזי החרדי וסודקים סדקים באידיאולוגיה המבוססת על כוליותה של חברת הלומדים ובדעת התורה המכתיבה את אורח החיים הראוי".זיכרמן, חיים. שחור כחול-לבן: מסע אל תוך החברה החרדית בישראל. תל אביב: משכל, 2014. עמ' 339. את חלחול הליכותיה של החרדיות המודרנית אל החרדיות הוותיקה ניתן לראות ביתר שאת במהלך העשור שעבר בחדירתם של אורחות חיים מודרניים אל הקהילה החרדית, בתנועות התנגדות לאותה חדירה, המבטאות חוסר אונים של החרדיות הוותיקה מול תהליכי חדירה אלה; ובצמיחת מנהיגות מקומית ובעלי תפקידים בעלי השפעה משמעותית על כלל הקהילה.גאדו (לעיל, הערה 8). נראה כי דווקא צמיחתה של מנהיגות רבנית עשויה להוביל לעליית מדרגה במיסודה של החרדיות המודרנית, ועל כן, החשש מפניה הוא משמעותי.
המאמר פורסם לראשונה בכתב העת דעות – גיליון 106. גרסה מקוצרת שלו פורסמה באתר ערוץ 7.