סקר בנושא חינוך לדמוקרטיה: 60% מהציבור תומכים בדיונים על השינויים במערכת המשפט בבתי הספר
רוב המרואיינים הערבים (56.5%) לעומת מיעוט מהיהודים (39%) סבורים כי למורים יש היכולת והידע לדון בכיתה בנושאים שנויים במחלוקת, דבר המשקף אמון רב יותר במורים בציבור הערבי.
Photo by Gili Yaari /Flash90
סקר בזק - חינוך בישראל 2023 התקיים בסוף יולי 2023 על ידי התכנית למדיניות חינוך לדמוקרטיה בסיוע מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון.
ראשית, שאלנו את הציבור האם הוא מסכים או לא מסכים כי אחד מתפקידי המורה בבית הספר הוא לחנך לדמוקרטיה? (%, כלל המדגם):
התשובות היו עקביות וכמעט זהות בכלל המשיבים, ערבים ויהודים (מסכימים 73% ולא מסכימים 21%). נראה שעל רקע המציאות הנוכחית, יש הבנה בקרב רוב מובהק של הציבור הישראלי כי אכן, אחד מתפקידיה של המורה בבית הספר הוא לחנך לדמוקרטיה. אלא שפילוח של התשובות בקרב היהודים מציג תמונה מורכבת יותר.
בחלוקה על פי מיקום על הרצף שבין חרדים לחילונים, אמנם נשמרת במרבית הקבוצות ההסכמה הרחבה עם ההנחה שחינוך לדמוקרטיה הוא אחד מתפקידי המורה, אך אחוז המסכימים עם הנחה זו גדול משמעותית בקרב מי שמגדירים עצמם כחילונים (85%), וקטן משמעותית בקרב מי שמגדירים עצמם כחרדים (46%)ביחס לכלל המדגם, נתון זה בקרב מי שמגדירים עצמם כחרדים הוא נמוך. אבל בפני עצמו, זהו נתון מפתיע במיוחד על רקע מחקרים המלמדים על התנגדות רבה בקרב האוכלוסייה החרדית להנחיל חינוך לדמוקרטיה, שערכיה נתפסים כמנוגדים לערכי הקהילה החרדית. להבנתנו, זהו נתון הדורש הסבר נרחב יותר אותו נבדוק בסקר נפרד.. בחלוקה על פי מחנות פוליטיים (יהודים) ניכרו הבדלים גדולים יותר: אחוזי ההסכמה עם הנחה זו משתנים משמעותית בין מי שהצביעו בבחירות האחרונות לאחת ממפלגות האופוזיציה (90%), לבין מי שהצביעו לאחת ממפלגות הקואליציה (61%), כפי שמדגים התרשים הבא: (%, כלל המדגם)
בעקבות שאלה זו, ולקראת פתיחת השנה, ביקשנו לבדוק עד כמה מסכים הציבור שחשוב שבבתי הספר יתקיימו דיונים בנושא ה"רפורמה המשפטית" ומשמעויותיה, בהם יוצגו עמדות הצדדים השונים (%, כלל המדגם)
אל מול ההסכמה הרחבה מאוד בנוגע לתפקידם של המורים כמי שצריכים לחנך לדמוקרטיה בבית הספר, שאלה זו עוסקת בדוגמא לפרקטיקה ספציפית ואקטואלית של דיון בנושא הרפורמה המשפטית ומשמעויותיה. התשובה אמנם תומכת ברובה בצורך לעסוק בנושא בכיתה, אך באחוזים קטנים יותר. כך, בכלל המדגם 60% מסכימים שבבית הספר ידונו ברפורמה המשפטית ומשמעויותיה. בקרב המשיבים הערבים לעומת זאת, האחוזים גבוהים יותר ותואמים את אחוזי הסכמה בשאלה אודות תפקיד המורים כמחנכים לדמוקרטיה: 70% מסכימים שחשוב שבבתי הספר יתקיימו דיונים בנושא הרפורמה המשפטית ומשמעויותיה.
בדצמבר 2022 ערכנו סקר בנושא זה, מיד לאחר הבחירות האחרונות, שהראה שרוב הציבור בישראל (מכל הקבוצות בחברה) מבין את החשיבות שבעיסוק אחראי ורגיש בבית הספר בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת בחברה הישראלית. בסקר זה נשאלה שאלה דומה לשאלה לעיל: "האם לדעתך נכון שבבית הספר ידונו המורים עם התלמידים בנושאים אקטואליים שיש עליהם מחלוקת ציבורית כגון פסקת ההתגברות או ההפרדה בין גברים לנשים". התוצאות בכלל המדגם אז היו דומות. 61% חשבו שנכון שהמורים בבית הספר ידונו עם התלמידים בנושאים אלה. בקרב הערבים אחוז המשיבים שחשב שנכון לעסוק בנושאים אלה בכיתה (52%) היה נמוך יותר מאחוז היהודים שחשבו שנכון לעסוק בנושאים אלה בכיתה (64%). מעניין שכעת, ביולי 2023, לאחר שבעה חודשי מחאה וכחודש לפני פתיחת שנת הלימודים, הנתונים בקרב היהודים בנושא דומה, נמוכים יותר (57.5%) ולעומת זאת, בקרב הערבים כאמור האחוזים גבוהים משמעותית יותר מהיהודים, ואף מהתייחסותם לשאלה שנשאלה בסקר בדצמבר 2022. ההסבר לכך יכול להיות קשור דווקא בעובדה שהחברה הערבית אינה מעורבת בתהליכי המחאה באופן בולט.
השינוי בקרב החברה היהודית יכול להיות קשור לעובדה שהתשובה לשאלה זו נחלקת באופן ברור בין אופוזיציה לקואליציה, ושהחברה היהודית בעת הזו מקוטבת עוד יותר משהייתה בדצמבר 2022 (ראו מדד הקול הישראלי, יולי 2023). ומכאן, היא מקוטבת יותר גם ביחסה לעיסוק ישיר בנושאים אלו בכיתה. ולכן בנתון הכולל של היהודים, הירידה בולטת, כפי שמדגים התרשים הבא שמתאר את הפילוח של מי שהסכימו עם חשיבות העיסוק ברפורמה המשפטית בכיתה בקרב החברה היהודית (%, יהודים):
התרשים מדגים את הפערים בין מי שהצביעו לאחת ממפלגות האופוזיציה (78%) ומהחילונים (73%), לבין מי שהצביעו לאחת ממפלגות הקואליציה (45%), החרדים (42%) והדתיים (46%). בשאלה זו הפער מובהק וגדל בין כל מי שמגדירים עצמם כימין (43%) כימין מתון (61%), כמרכז (62%),כשמאל מתון (80%) וכשמאל (86%). למרות הפער, גם האחוזים הנמוכים יחסית לכלל המדגם בקרב מי שתומכים בקואליציה, עדין משקפים כ–40% שחושבים שיש לעסוק בכך תוך הצגת כל העמדות. זהו נתון חשוב לאור ההתבדלות של מגזרי החינוך החרדים ובמובן המוסדי גם של החינוך הממלכתי-דתי.
כדי לדון בכיתות בנושאי השעה: הרפורמה המשפטית ומשמעויותיה תוך כדי הצגת כל העמדות בנושא, יש לקבל הכשרה מתאימה. אבל מעבר לכך, מורים צריכים לקבל אמון וגיבוי מהקהילה שבה הם פועלים וממשרד החינוך כדי לממש את תפקידם האזרחי והדמוקרטי. שאלנו את דעתם של המשיבים באיזו מידה הם מסכימים או לא מסכימים שלמורים בבית הספר היכולת והידע המקצועי לדון בכיתה בנושאים חברתיים ופוליטיים שנויים במחלוקת (%, כלל המדגם), למשל כמו הרפורמה המשפטית, כפי שמציג התרשים הבא:
התשובות בקרב היהודים תאמו את התשובות בכלל המדגם. 39% בלבד מהמשיבים היהודים הסכימו כי למורים היכולת והידע המקצועי לדון בכיתה בנושאים שנויים במחלוקת. האחוזים בכלל המדגם היו דומים, 42%. בקרב המשיבים הערבים, מידת ההסכמה רבה יותר. 56.5% מסכימים כי למורים היכולת והידע המקצועי לדון בכיתה בנושאים שנויים במחלוקת בכיתה. אחוז זה יכול לשקף רמת אמון גבוהה יותר ביכולתם של המורים והיא גבוהה באופן משמעותי מהחברה היהודית ומכלל המדגם. התשובות לשאלה זו, יותר מאשר שהן מלמדות על מידת היכולת והידע המקצועי בפועל של המורים לעסוק בנושאים חברתיים ופוליטיים שנויים במחלוקת, הן מלמדות על האופן שבו החברה תופסת את המורים ואת יכולותיהם. בחברה הערבית, נראה כי האמון במורים גבוה יותר. בחברה היהודית, לעומת זאת, מידת האמון המשתקפת מאחוזי ההסכמה עם היגד זה, נמוכה יותר. זוהי נקודה חשובה לקראת פתיחת שנת הלימודים. ההצהרות בדבר הצורך לקדם חינוך לדמוקרטיה חייבות לכלול גם תמיכה וגיבוי למורים לעשות זאת בפועל. שאלת ההכשרה והמיומנויות הנדרשות היא חשובה כמובן, ומנהלים וראשי אגפי חינוך ראוי שיפעלו כדי לוודא שלמורים המלמדים יש את האפשרות להרחיב את הכשרתם בהקשרים אלה גם כן. אך ללא קשר לזה, תפקידה של החברה, שעל פי סקר זה מסכימה ברובה שתפקיד המורה לחנך לדמוקרטיה, הוא גם לתת גיבוי שיש לו נוכחות וכיסוי בשטח.
אחד המאפיינים היסודיים של מערכת החינוך מקום המדינה ועד היום הוא הפיצול למערכות חינוך על בסיס שפה, מידת דתיות ולאום. פיצול זה מתבטא גם במבנה המערכת ותכניות הלימודים אבל גם בהכשרות המורים. ההכשרה להוראה בישראל נעשית גם היא ברובה במכללות לחינוך שהן מגזריות ומכשירות את המורים הלומדים במסגרתן להוראה באחד ממגזרי החינוך ובהתאם לתכניות הלימודים שלו. בעוד שבמערכת החינוך הממלכתית היהודית, אין מניעה חוקית ו/או מנהלתית למי שמגיעים ממגזרי החינוך האחרים ללמד במסגרת מוסדות החינוך שלה, במערכת החינוך הממלכתית דתית ובמוסדות החרדים מניעה כזו קיימת מטעמי דת ואף מעוגנת בחוק חינוך ממלכתי (1953) בנוגע לחמ"ד בסעיף 18. האפשרות של מורה חילוני ללמד בחמ"ד היא כמעט אפסית ונתקלת היום גם בדרישה לקבל "זכאות חמ"ד", אישור שאכן המורה מתאים ללמד במוסדות החמ"ד.ראו אתר מנהל החינוך הדתי במשרד החינוך מתאים מבחינת אורח חייו, ערכיו ונכונותו לאמץ את רוח החמ"ד. אין שאלה בנוגע להתאמה ערכית לגבי מורים שלמדו בהכשרת המורים של החמ"ד ומלמדים בחינוך הממלכתי.
בשנים האחרונות מתקיים מאמץ לקדם השתלבותם של מורים ערבים בבתי ספר יהודיים, ממלכתיים בשיתוף פעולה בין משרד החינוך וארגוני חברה אזרחית. למהלך זה הצלחה רבה במקרים בהם השילוב נעשה אך היקפו עדין מצומצם יחסית, כך גם לגבי מורים יהודים בבתי ספר ערבים, שם אחוזי השילוב הם נמוכים עוד יותר. מתוך הבנה שבמדינה דמוקרטית מערכת חינוך מפוצלת אינה מסייעת בקידום מכנה משותף חברתי ואזרחי, יש חשיבות לכך שהתלמידים הלומדים ברובם במסגרות נפרדות, יפגשו מורים ומורות ממגוון זהויות חברתיות, דבר המצמצם דעות קדומות ומקדם סובלנות בין שונים. לאור זאת, שאלנו בעת הזו עד כמה מסכימים עם הטענה כי חשוב שבכל בתי הספר ילמדו מורים ממגוון הקבוצות בחברה הישראלית (יהודים, ערבים, דתיים, חילונים) (%, כלל המדגם)
התשובות בכלל המדגם הראו על מידת הסכמה גבוהה עם הנחה זו (63%), גם בקרב המשיבים היהודים (61%) ובעיקר בקרב המשיבים הערבים (75%). כשליש מהמשיבים בחברה היהודית לא מסכימים או לא כל כך מסכימים עם טענה זו, זאת לעומת 19% מהמשיבים הערבים. האחוז הגבוה של ההסכמה בחברה הערבית מלמד על רצון גבוה יותר להשתלבות בכלל החברה, באמצעות עבודת ההוראה במגוון בתי ספר, תהליך שכאמור יש לו כבר תשתית מוסדית במשרד החינוך שיש להרחיבה.
אלא שהפילוח הפנימי בחברה היהודית מדגים את הפיצול גם בסוגיה זו ובעיקר משקף את הרצון להמשך ואולי אף להעמקה של ההתבדלות של החינוך הסקטוריאלי. כך למשל, בקרב מי שהגדירו עצמם כחרדים, רק 10% מסכימים עם טענה זו, לעומת מי שמגדירים את עצמם כחילונים (83%) שמסכימים עם חשיבות שילובם של מורים ממגוון הקבוצות בחברה הישראלית בכיתות. בתוך הפער הגדול הזה בין שתי הקבוצות מי שמזדהים כדתיים שיעור ההסכמה שלהם עם טענה זו הוא אמנם גבוה משל החרדים, אך הוא עדיין רק 30%, פחות באופן משמעותי מאחוזי ההסכמה של המשיבים המסורתיים (דתיים 59% ולא דתיים 57%).
ניתוח החלוקה בחברה היהודית מעלה שתי נקודות חשובות. הראשונה, הפער הגדול בין הקצוות של סקאלת ההזדהות הדתית. פער זה משקף את מאפייני החינוך החרדי מצד אחד ואת ההטרוגניות הרבה של החינוך המייצג את האוכלוסייה שאינה דתית מן הצד השני. אלא שהטרוגניות אין משמעה בהכרח רצון לפלורליזם וזו הנקודה השנייה: ההכרה בחשיבות שילובם של מורים ממגוון זהויות חברתיות בכיתות שהן הומוגניות (יותר ופחות) בבסיסן בחברה היהודית אינה זהה בכלל החברה היהודית על הרצף הדתי שאינו חרדי. בקרב הציבור המסורתי (דתי 37%; ולא דתי 25%), רבע עד שליש מהמשיבים אינם מסכימים ששילוב זה חשוב.
נתונים אלו באים לידי ביטוי גם בפילוח הקשור בתמיכה במפלגות הקואליציה או האופוזיציה, וגם בהגדרה העצמית של זיהוי פוליטי. התרשים הבא מדגים את הפערים בין המסכימים לבין הלא מסכימים בנושא השמת מורים מקבוצות חברתיות שונות בבתי הספר. הפער מובהק בעשרות אחוזים בין התומכים במפלגות האופוזיציה (87%) לבין התומכים במפלגות הקואליציה (44%) ומשקף את החלוקה בחברה היהודית שמביאה לידי ביטוי, דרך הפרקטיקה של המפגש של התלמידים עם מורים המייצגים זהויות חברתיות שונות משלהם את האמביוולנטיות הקיימת בחברה היהודית בהקשר זה.
לדמות המורה וזהותה, מעבר לתפקידה בנושא חינוך אזרחי וחינוך לדמוקרטיה, יש חשיבות רבה בנרמול זהויות שונות במרחב הישראלי. בכל המקומות בהם מהלכי שילוב אלה מתקיימים (בעיקר בהקשר היהודי – ערבי) קיים שיפור בצמצום הדעות הקדומות ורמות הגזענות.
סקר בזק בנושא חינוך נערך באינטרנט ובטלפון (השלמות של קבוצות שאינן מיוצגות כראוי במרשתת) בין התאריכים 30/7-1/8/2023 רואיינו 615 איש ואשה בשפה העברית ו-150 בשפה הערבית, המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם 3.55% ± ברמת ביטחון של 95%.