הרחבת ההסתה לחרדים בלבד: מהלך לא שוויוני ולא צודק

אין הצדקה מיוחדת, למעט הכוח הפוליטי של החרדים בקואליציה, להפוך את הקבוצה החרדית לקבוצה הדתית היחידה המוגנת מפני הסתה, בפרט מבלי שמוסיפים קטגוריות כנטייה מינית ומגדר ומגנים על להט"בים ונשים הסובלים תדיר ממתקפות נגדם.

Photo by David Cohen 156/Shutterstock

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה הצעת חוק שמבקשת להרחיב את הגדרת ההסתה לגזענות, כך שיופללו התבטאויות פוגעניות כלפי האוכלוסיה החרדית.

מובן שהתבטאויות קשות ופוגעניות כלפי כל קבוצה, כולל האוכלוסיה החרדית, הן מעשה לא ראוי שיש לגנות בכל פה. שיח ציבורי ראוי שיימנע מהטלת רפש באוכלוסייה שלמה. אך בין גינוי שיח לא ראוי ובין הגדרתו כעבירה פלילית שעונשה חמש שנות מאסר ישנו מרחק גדול. חופש הביטוי הוא ערך עליון בדמוקרטיה, ולכן כל איסור פלילי הפוגע בחופש הביטוי חייב להיות מצומצם ככל האפשר ומוגדר בדווקנות.

האיסור על הסתה לגזענות בישראל אינו מוגדר היטב והוא כולל אך ורק את היסודות "המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות", ומכאן שהוא מתמקד אך ורק ביסוד הנפשי – כוונתו של המפרסם להסית לגזענות. אך מצד שני הגדרת ה"גזענות" היא מצמצמת ומתייחסת אך ורק לפגיעה שקשורה ישירות לגזע, לאום או צבע: "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני".

מכאן שכיום הסתה כלפי קבוצה דתית או שאינה דתית (חרדים, דתיים, חילוניים, רפורמים) אינה נחשבת "הסתה לגזענות", גם אם זו תהיה חמורה מאוד ותכלול רדיפה, השפלה וכדומה. כך גם הסתה כלפי קבוצות אוכלוסייה שנרדפו והופלו קשות בעבר ובמידה פחות אך קיימת גם בהווה, כגון להט"בים או נשים – כל אלה אינם חוסים תחת האיסור, וגם הפצת תכנים פוגעניים ביותר בקשר אליהם לא תחשב "הסתה לגזענות".

האם יש מקום להרחיב את הקטגוריות המוגנות בהגדרת ה"גזענות"? בעקרון כן. ישנם מקומות בעולם (קנדה למשל), שבהם האיסור על גזענות כולל גם קטגוריות רחבות יותר של קבוצה דתית, נטייה מינית, מגדר ועוד. אלא שיש לזכור שיש לעשות  שינויים כאלה בזהירות, בשל הפגיעה הקשה שעלולה להיות בחופש הביטוי ובשל האפקט המצנן שהיא נושאת עמה – השתקה, תלונות הדדיות למשטרה ומשפטיזציה של השיח הציבורי, שלצד התבטאויות קשות מגוונות כולל וצריך לכלול גם ביקורת, לעתים נוקבת. חשוב מאוד, ככל שנשקלת הרחבת מעגל הקטגוריות המוגנות, יש לשקול מחדש גם את יסודות העבירה עצמם ולנסחם בצורה מהודקת יותר, שתתן ביטוי לערכים המוגנים בעבירה: שמירה על כבוד האדם, מניעת שנאה גזעית ומניעת אלימות אפשרית כלפי האוכלוסיות המוגנות.

בכל מקרה, הרחבה סלקטיבית של האיסור כפי שמוצע בהצעת החוק – אך ורק כלפי קבוצה דתית אחת – החרדים – היא מעשה שלא ייעשה, שגם יפגע בחופש הביטוי וגם יפגע בשוויון. אין שום הצדקה מיוחדת, למעט הכוח הפוליטי של החרדים בקואליציה, להפוך את הקבוצה החרדית לקבוצה הדתית היחידה המוגנת, וכן גם אין הצדקה לתוספת הזו, בטרם מוסיפים את הקטגוריות של הנטייה המינית והמגדר. להט"בים ונשים סובלים ממתקפות, מהסתה וכתוצאה מכך גם מאלימות כנגדם באופן תדיר ומסוכן, לא פחות מהאוכלוסייה החרדית.

האם יש לשקול מחדש את יסודות עבירת ההסתה לגזענות? בהחלט כן. תיקון סלקטיבי ולא-שוויוני לטובת החרדים? בוודאי שלא.