יום האישה הבינ"ל 2023: ירידה מדאיגה בייצוג הנשי בפוליטיקה הישראלית

אם ב-2022 הגיע ייצוג הנשים לשיא בכנסת, בממשלה וברשויות המקומיות, הרי שכיום התרחקה ישראל ממדינות שבהן נשים הן הרוב בממשלה או מכהנות כשרות בממשלות שוות-ייצוג. הקו האידיאולוגי של הממשלה לא צפוי לשפר את מעמדן.

Photo by Avshalom Sassoni/Flash90

סוגיית הייצוג של נשים בזירות הפוליטיות נמצאת במרכזו של דיון ציבורי במדינות רבות בעולם. הנחת היסוד של הדיון הזה היא שלייצוג משמעותי של נשים בתפקידים פוליטיים יש חשיבות רבה. נוכחותן של נשים בזירה הציבורית מחויבת מבחינת ערכים דמוקרטיים כגון שוויון ופלורליזם, ומסייעת לביצור מעמדן בחברה ולהנחלת התפיסה הרואה בנשים אזרחיות שוות ערך. הדיון מתקיים על רקע מציאות שבה במדינות רבות שיעורן של הנשים מקרב נבחרי הציבור עדיין נמוך. הפער הזה הוביל מדינות ומפלגות לנקוט צעדים שמטרתם לשפר את ייצוג הנשים בזירות הפוליטיות. כך, מספר מדינות אימצו מכסות ייצוג שהביאו לעלייה רציפה ומשמעותית בייצוג הנשים בבתי נבחרים. לאחרונה אף התרבו המקרים של ממשלות בעלות איזון מגדרי – כאלה המורכבות ממספר שווה של נשים וגברים בתפקידי שרים.

בישראל, על אף שלא קיימות מכסות ייצוג חוקיות, חל שיפור של ממש בנוכחות הנשית בזירות הפוליטיות, עד לרמות שיא שנרשמו בראשית שנת 2022. אולם שנה לאחר מכן, אנו נמצאים כיום בנקודת זמן שמשקפת נסיגה.

נשים בכנסת

בבחירות האחרונות (נובמבר 2022) נבחרו לכנסת 29 נשים, אך בעקבות חילופים שנערכו מאז מספרן גדל מעט ועומד כיום, ערב יום האישה הבינלאומי (מארס 2023), על 31. זוהי רמת ייצוג המשקפת פחות מ-26% מכלל חברי הכנסת. בראייה היסטורית רחבה מדובר אמנם ברמת ייצוג גבוהה, אך גם כזו שמשקפת נסיגה מהמצב לפני שנה.

כפי שניכר בתרשים 1, בשלוש מערכות הבחירות הראשונות (1955-1949) עמד שיעור הנשים מקרב חברי הכנסת על כ-10%. לאחר מכן, במשך ארבעה עשורים עד שנת 1999, חלה ירידה במספר הנשים שנבחרו לכנסת, והוא נע בין שפל של 7 (1988) לשיא של 11 (1992). בין שנת 1996 ל-2015 ניכר גידול חד במספר חברוֹת הכנסת, אך מאז אותן בחירות חלה התייצבות. בחמש הבחירות האחרונות מספר הנשים שנבחרו לכנסת נע בין 28 ל-30. במהלך הכנסת הקודמת, עקב השימוש הרחב בחוק הנורווגי נכנסו לכנסת עוד נשים ומספרן הגיע, לפני כשנה ל-35.

תרשים 1. מספר חברות הכנסת

הערה: מלבד שתי העמודות האחרונות, הנתונים בתרשים מתייחסים למספר הנשים בכנסת בהיבּחרה (מייד לאחר הבחירות).

העלייה בייצוג הנשי בפרלמנט הישראלי רחוקה מלהיות ייחודית. למעשה, הזינוק במספרן של נשים שנבחרו לפרלמנטים היא אחת התופעות הבולטות שמתרחשת בשני העשורים האחרונים – ולא רק במדינות דמוקרטיות. לשם ההמחשה, עד שנת 2003 הייתה רק מדינה אחת שבפרלמנט שלה שיעור הנשים היה גדול מ-40%. מאז, נשים בפרלמנטים של עוד ועוד מדינות חצו את הסף הזה וכיום יש 29 מדינות כאלה. השוואה של הייצוג הנשי בכנסת לייצוג המקביל במדינות אחרות מראה כי ישראל מדורגת כיום במקום ה-93 מתוך 192 מדינות. לשם השוואה, לפני כשנה ישראל הייתה ממוקמת במקום ה-61.

 אם נצמצם את נקודת הייחוס למדינות החברות ב-OECD, נראה שישראל ממוקמת כיום במקום ה-31 מ-38 (לוח 1). גם כאן, חלה ירידה חדה במיקומה של ישראל. רק לפני שנה היא מוקמה במקום ה-23.

לוח 1: שיעור הנשים (ב-%) בפרלמנטים של מדינות ה-OECD

1.	מקסיקו	50.0%		14.	אוסטרליה	38.4%		27.	ליטא	28.4%
1.	ניו זילנד	50.0%		15.	סלובניה	37.8%		28.	פולין	28.3%
3.	איסלנד	47.6%		15.	צרפת	37.8%		29.	אסטוניה	27.7%
4.	קוסטה ריקה	47.4%		17.	פורטוגל	36.1%		30.	צ'כיה	26.0%
5.	שוודיה	46.4%		18.	צ'ילה	35.5%		31.	ישראל	25.8%
6.	נורווגיה	46.2%		19.	גרמניה	35.1%		32.	אירלנד	23.1%
7.	פינלנד	45.5%		20.	לוקסמבורג	35.0%		33.	סלובקיה	22.0%
8.	דנמרק	43.6%		21.	בריטניה	34.5%		34.	יוון	21.0%
9.	בלגיה	42.7%		22.	איטליה	32.3%		35.	ד' קוריאה	19.1%
10.	ספרד	42.4%		23.	קנדה	30.7%		36.	טורקיה	17.4%
11.	שווייץ	41.7%		24.	ארה"ב	29.4%		37.	הונגריה	13.1%
12.	הולנד	40.7%		25.	לטביה	29.0%		38.	יפן	10.0%
13.	אוסטריה	40.4%		26.	קולומביה	28.9%

* הנתונים מתייחסים לבית הנבחרים היחיד או לבית התחתון

נשים בממשלה

עד שנת 1974, האישה היחידה אשר כיהנה בממשלות ישראל הייתה גולדה מאיר. הבאות בתור להתמנות לשרות היו שולמית אלוני (1974), שרה דורון (1983), שושנה ארבלי (1986) ואורה נמיר (1992). למעשה, בין הקמת המדינה לשנת 1996 כיהנו בממשלות ישראל 5 נשים בלבד. מאז השתפר המצב, ו-27 נשים נוספות מונו לתפקידי שׂרות.

שתי הממשלות הקודמות רשמו, כל אחת בתורה, רמות שיא חדשות של ייצוג נשי בממשלה. הממשלה ה-35 המנופחת (ממשלת נתניהו-גנץ) שהוקמה לאחר בחירות 2020, כללה בראשית כהונתה מספר שיא של 8 נשים בתפקידי שר. מדובר היה בהכפלה של השיא הקודם. עד אז כיהנו בממשלה בנקודת זמן נתונה 4 נשים לכל היותר. הממשלה ה-36, ממשלת בנט-לפיד, שברה את השיא וכיהנו בה 9 נשים – שליש מכלל השרים. בממשלה הנוכחית יש נסיגה של ממש מרמות השיא הללו. הדבר פחות מורגש במספרים מוחלטים, אך בולט היטב במונחים יחסיים (לוח 2).

לוח 2: שרות בשלוש הממשלות האחרונות

	הממשלה ה-35 (נתניהו-גנץ)	הממשלה ה-36 (בנט-לפיד)	הממשלה ה-37 (הנוכחית)
מספר השרות	8	9	6
שיעור הנשים מכלל השרים	23.5%	33.3%	19.4%

אולם בבואנו לבחון את הייצוג הנשי בממשלה רצוי להעמיק אל מעבר למספרים היבשים. זאת מכיוון שהגידול בנוכחות הנשית בממשלה לא תורגם לעת עתה למינוי שלהן לאחד ממשרדי הממשלה היוקרתיים. במשרד החוץ כיהנו לאורך ההיסטוריה שתי נשים בלבד: גולדה מאיר (1966-1956) וציפי לבני (2009-2006). בשני המשרדים היוקרתיים הנוספים – הביטחון והאוצר – לא כיהנו נשים מעולם. במילים אחרות, ב-14 השנים האחרונות לא כיהנה אף אישה באחד מארבעת התפקידים הפוליטיים הבכירים (רה"מ, ביטחון, אוצר, חוץ).

מעבר לכך, גם אם נרשם שיפור בנוכחות הנשים בממשלות ישראל, הוא איטי בהשוואה לדמוקרטיות רבות אשר בהן לא רק שעלה הייצוג הנשי בממשלות אלא אף כיהנו יותר ממשלות מאוזנות מבחינה מגדרית או כאלה שהיה בהן רוב נשי. כפי שאפשר לראות בתרשים 2, בפינלנד ובלגיה מכהנות כיום ממשלות שבהן נשים מהוות רוב, ובהולנד, קנדה ושוודיה – מספרן שווה או כמעט שווה לזה של השרים הגברים. שיפור משמעותי מבחינה זו נרשם גם בארצות הברית. לפני כשלוש שנים, נשים היוו רק 13% מכלל חברי הקבינט של הנשיא דונלד טראמפ. כיום, שיעור ייצוגן בקבינט של הנשיא ג'ו ביידן עלה באופן חד ל-38%, כולל האישה הראשונה בתפקיד סגנית הנשיא והאישה הראשונה בתפקיד מזכירת האוצר (ג'נט ילן).

תרשים 2. חלוקה מגדרית של חברי ממשלות

נשים ב"טופּ"

מספר הנשים שהגיעו למשרה הפוליטית הבכירה במדינות (ראשות ממשלה או נשיאות) גדל מאוד בשני העשורים האחרונים. כיום מכהנות נשים בתפקיד הבכיר ב-6 מתוך 38 מדינות ה-OECD. ביניהן ניתן למנות את ג'ורג'ה מלוני (איטליה), מֶטֶה פרדריקסן (דנמרק) וסאנה מארין (פינלנד). כפי שניתן לראות בלוח 3, מאז שנת 2012 כיהנו נשים בתפקיד ראשת ממשלה או נשיאה ביותר ממחצית (22 מ-38) מדינות ה-OECD. רשימה זו כוללת מדינות שבהן בתקופה זו נשברה לראשונה תקרת הזכוכית (איטליה, גרמניה, בלגיה, אוסטריה, שוודיה) לצד מדינות שבהן כיהנו נשים בתפקיד הבכיר עוד קודם לכן (בריטניה, קנדה, ניו זילנד). ב-12 מתוך 38 מדינות ה-OECD נשים לא כיהנו עדיין בתפקיד החשוב ביותר. במדינות אלה נכללת גם ארצות הברית, אך כהונתה הנוכחית של קמלה האריס בתפקיד סגנית-הנשיא – האישה הראשונה בתפקיד – מסמנת התפתחות חשובה מבחינה זאת.

לוח 3: הפעם האחרונה בה כיהנה אישה בתפקיד הבכיר* ב-38 מדינות ה-OECD

איטליה	ג'. מלוני	מכהנת		טורקיה	ט. צ'ילר	1996
אסטוניה	ק. קאלאס	מכהנת		קנדה	ק. קמפבל	1993
ליטא	א. סימונטה	מכהנת		פורטוגל	מ. פינסילגו	1980
פינלנד	ס. מארין	מכהנת		ישראל	ג. מאיר	1974
דנמרק	מ. פרדירקסן	מכהנת
איסלנד	ק. יקובסדוטיר	מכהנת		מעולם לא
ניו זילנד	ג'. ארדרן	2023		אירלנד
בריטניה	ל. טראס	2022		ארצות הברית
שוודיה	מ. אנדרסון	2022		הולנד
נורווגיה	א. סולברג	2020		הונגריה
גרמניה	א. מרקל	2020		יוון
שווייץ	ס. סומארוגה	2020		יפן
בלגיה	ס. וילמס	2020		לוקסמבורג
אוסטריה	ב. בירליין	2020		מקסיקו
צ'ילה	מ. באשלט	2018		ספרד
פולין	ב. שידלו	2017		צ'כיה
דרום קוריאה	ג.ה. פאק	2016		צרפת
לטביה	ל. סטראויומה	2016		קולומביה
סלובניה	א. ברטושק	2014
קוסטה ריקה	ל. מירנדה	2014
אוסטרליה	ג'. גילארד	2013
סלובקיה	א. רדיצ'ובה	2012

* ראשות ממשלה או נשיאות בדמוקרטיות נשיאותיות (נשיאות טקסיות לא נכללו ברשימה).

ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שבהן הגיעה אישה לתפקיד הפוליטי הבכיר במדינה. זה קרה עוד בשנת 1969 כאשר גולדה מאיר מונתה לראשות הממשלה. היא הייתה האישה השלישית בלבד בעולם שהגיעה לתפקיד. אולם, מאז שעזבה מאיר את ראשות הממשלה ב-1974 כיהנו בישראל 10 ראשי ממשלה גברים ואף לא אישה אחת.

סיכום

לאחר שנים רבות של עלייה, הייצוג הנשי בפוליטיקה הישראלית נמצא כיום בנסיגה. השיפור בייצוג הפרלמנטרי נבלם, ואחרי רמות השיא שהושגו בממשלת בנט-לפיד, בממשלה הנוכחית יש דרדור משמעותי בייצוג הנשי. גם בהיבטים אחרים השיפור בייצוג הפוליטי הנשי מדשדש. למשל, כיום מכהנת רק ראשת מפלגה יחידה – מרב מיכאלי במפלגת העבודה. לפני עשור כיהנו 3 נשים כראשות מפלגה (ציפי לבני בתנועה, זהבה גלאון במרצ, שלי יחימוביץ' בעבודה). מלבד זאת, כל עוד המפלגות החרדיות ימשיכו בסירובן לשבץ נשים ברשימות המועמדים שלהן, הסבירות להתקרב לשוויון מגדרי בייצוג כנסת תהיה קלושה. כלומר, הדרך לייצוג הולם – כזה שישקף את שיעורן של נשים בכלל האוכלוסייה – עדיין ארוכה.

בנוסף, אין לשכוח שייצוג פוליטי משקף רק היבט אחד של שוויון מגדרי בחברה. היבט מרכזי אחר שצריך להיות מובא בחשבון קשור במעמדן הכלכלי של נשים. כאן תמונת מצבן של נשים בחברה הישראלית מעודד אף פחות: בצד שיעורי השתתפות גבוהים של נשים בשוק העבודה (מקום 23 בעולם לפי דוח מדד הפער המגדרי העולמי של שנת 2022), סובלות נשים בישראל מפערי שכר גבוהים בהשוואה לגברים המועסקים בעבודה דומה (מקום 97) ומשיעור ייצוג נמוך במשרות ניהול בכירות (מקום 68).

ולסיום, אי אפשר כמובן להתעלם מ"הפיל שבחדר": הקו האידיאולוגי של הממשלה הנוכחית רחוק מלבשר טובות למעמד הנשים בחברה ולשוויון מגדרי. כך למשל, ההתחייבות (המופיעה בהסכמים הקואליציוניים) להימנע להצטרף לאמנת איסטנבול נגד אלימות נשים והסיכום (אף הוא בהסכמים הקואליציוניים) להתיר ולנרמל הפרדה מגדרית. מעל כל אלה מתנוססת כדגל שחור ההפיכה המשטרית אותה מקדמת הממשלה בדורסנות ובמהירות בלתי נתפסות. צעדי ההפיכה עלולים לשנות מהותית את המשטר במדינת ישראל וכנגזרת מכך לפגוע (בין היתר) בהגנה על זכויותיהן של נשים.