לא לילד הזה התפללנו: על ההחמצה שבהצעת חוק ברית הזוגיות

ב-15 במרס הצעת חוק ברית זוגיות עברה אתמול בקריאה שלישית ולמעשה אושרה כחוק. לכאורה מדובר בהישג גדול למי שתומך בפתרונות פשרה בין דתיים לחילוניים בכלל ובברית הזוגיות בפרט, ואולם שחר ליפשיץ, ממכונני מוסד "ברית הזוגיות", טוען כי הנוסח הקיים של הצעת החוק מאכזב ביותר, ואין בו פריצת דרך של ממש ביחסי דת ומדינה בישראל.

לפני כעשור זימן אותי ד"ר יוסי ביילין, שר המשפטים דאז, ללשכתו לשיחה על דיני המשפחה בישראל. כפוליטיקאי מנוסה הבהיר לי השר שלדעתו אין כל סיכוי שנישואים אזרחיים יכוננו בישראל בעתיד הנראה לעין, ואולם חרף אמירה זו בחר לסיים את השיחה באתגר. אני מאמין בפתרונות יצירתיים, אמר. גם אם כינון נישואים אזרחיים מלאים לא אפשרי בישראל, לא ייתכן שאין הסדרה טובה יותר של דיני המעמד האישי בישראל, הסדרה טובה יותר מהמצב הקיים, שתוכל להשתלב עם ההלכה ועם המאווים של אנשים דתיים מצד אחד, ועם הצרכים החילוניים האזרחיים מן הצד האחר.

רעיון מרשם הזוגיות, שלימים נהפך לרעיון ברית הזוגיות, החל לנצנץ בראשי ולאחר מכן בכתיבתי האקדמית ובפעילותי הציבורית בתגובה לאתגר שהעמיד לפניי הד"ר ביילין. בתחילה, צוות מצומצם שכלל את פרופסור שיפמן ואותי הציע עקרונות להקמת מרשם זוגיות. על בסיס עקרונות אלה נוסחה הצעת חוק ברית הזוגיות, ששולבה בפרויקט "חוקה בהסכמה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ואף עמדה בפני חברי ועדת החוקה חוק ומשפט בשלבים שונים של עבודתם החוקתית. הצעת חוק ברית הזוגיות התבססה על כמה עקרונות.

מצד אחד רצינו להקים מסלול זוגיות אזרחי רשמי ומוכר על ידי המדינה שיהיה פתוח לכל המעוניין ויוסדר באמצעות כלליים אזרחיים. מצד אחר ביקשנו להבטיח שהמסלול שייווצר לא יוכר כנישואים על ידי ההלכה, מתוך הרגישות לחשש הדתי מפני ממזרות (ממזר על פי ההלכה הוא מי שנולד לאישה נשואה מחוץ למסגרת הנישואים. באופן אירוני אפוא, בהיעדר נישואים מוכרים על פי ההלכה, לא קיים חשש ממזרות) ולקרע בעם שעלול להיווצר אם חשש זה לא ייפתר. עוד התחשבה ההצעה בחשיבות הסמלית שאנשים דתיים מייחסים להכרת המדינה בנישואים הדתיים דווקא, ולכן היא נכונה להותיר את הנישואים, להבדיל ממסלולי זוגיות אחרים, כמסלול הלכתי. ואולם לצד מוסד הנישואים הדתיים, המלצנו על כינונו של מוסד חדש: "ברית הזוגיות". על פי הצעתנו מוסד "ברית הזוגיות" אמור היה לאפשר לבני זוג שאינם רוצים או יכולים להינשא בנישואים דתיים, להתקשר בברית זוגיות ולהירשם כבני זוג. לרישום יהיו משמעויות משפטיות מרחיקות לכת, ובעצם הוא יקנה לבני הזוג את כל הזכויות והחובות המשפטיות שהחוקים האזרחיים בישראל מקנים כיום לזוגות נשואים כגון זכויות סוציאליות, זכויות ירושה, זכויות רכוש, זכות למזונות, אפשרות לאמץ ילדים ועוד. כמו כן לראשונה הצענו מערך דינים של העוסקים בהתרה אזרחית של קשרים זוגיים.
בימים האחרונים התבשרנו כי הצעת חוק ברית הזוגיות עברה בכנסת בקריאה ראשונה, ואושרה בוועדת החוקה חוק ומשפט לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית הצפויות בימים הקרובים. לכאורה מדובר בהישג גדול למי שתומך בפתרונות פשרה בין דתיים לחילוניים בכלל ובברית הזוגיות בפרט. ואולם לאמתו של דבר הנוסח הקיים של הצעת החוק מאכזב ביותר.

בניגוד להצעתנו המקורית, המעניקה פתרון אזרחי לכל הסוגים והמינים של פסולי החיתון, בכללם כוהן וגרושה, בני זוג מאותו המין, בני זוג מדתות שונות וכן בני זוג שמסיבות אידאולוגיות אינם מעוניינים להתחתן בנישואים דתיים, הנוסח המוצע כעת מוגבל לבני זוג שמסווגים כחסרי דת.

חסרי דת הם קבוצה מצומצמת ביותר של פסולי החיתון, כך שהצעת החוק מטפלת במצוקתם של קבוצה אחת של פסולי החיתון, אבל מתעלמת מיתר הקבוצות, וודאי שהיא אינה מציעה כל תרופה למצוקתם של בני זוג שאינם מעוניינים בנישואים הדתיים מסיבות אידאולוגיות. יתרה מזאת, אני חושש שחסרי הדת עצמם ימנעו מלהתקשר בברית הזוגיות, ביודעם שמדובר במסלול "מנודים" שאינו רלוונטי לרוב החברה בישראל. חשש זה מתגבר עוד יותר לנוכח מסלול הייסורים הנדרש מחסרי הדת כתנאי להתקשרות, הכולל בין היתר פנייה לבתי הדין הרבניים שיקנו להם "הכשר" כגויים.

בימים האחרונים אני מקבל ברכות ואיחולים מחברים ועמיתים שמכירים את פעילותי למען הצעת חוק ברית הזוגיות המקורית. איחולים אלה מעוררים אצלי את התחושה כי הציבור בכללותו אינו ער לדלותה של הצעת החוק העומדת להתקבל, וכי יש שעושים שימוש מכוון בבלבול הקיים כדי להשריש את התחושה המוטעית כי מדובר בפריצת דרך של ממש ביחסי דת ומדינה במדינת ישראל.

על רקע זה חשוב לומר בקול רם וצלול: לא לילד הזה התפללנו!

פרופ' שחר ליפשיץ הוא מרצה באוניברסיטת בר אילן ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה.

עוד בנושא

מאמרים מאת שחר ליפשיץ

שחר ליפשיץ, ברית הזוגיות - זווית אישית, 8 במרס 2010.

שחר ליפשיץ, ברית הזוגיות. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006.

מאמרים נוספים בנושא דת ומדינה

יאיר שלג, גיור - לעם היהודי ולתרבותו, 22 ביולי 2009.

ידידיה שטרן, גיור ישראלי, 3 בפברואר 2009.

יאיר שלג, על פסיקת בג"ץ בנושא 'גיור קפיצה', 7 באפריל 2005.