חוק הלאום: סכנה למפעל הציוני

ההצעה לחקיקת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי הוא מהלך שיביא לשינוי רדיקלי באיזון הקיים בין "יהודית" ל"דמוקרטית" ולמעשה להכפפת היסוד הדמוקרטי לזה היהודי. אסור להיתמם – הצעה זו לא נועדה "לשקף את הקיים" אלא לשנותו מהיסוד.

המאמר פורסם במקור ראשון בתאריך 9.5.2014

"אינני סבור שחוקתה של איזו מדינה תכיל סעיפים מיוחדים המבטיחים במפורש את אופיה ה"לאומי". סבורני, כי סימן טוב הוא לחוקה, אם נמעט למצוא בה סעיפים כאלה. הדרך הטבעית והטובה ביותר היא, שאופיה ה"לאומי" של מדינה יהא מובטח על ידי עצם העובדה שיש בה רוב מסוים. " (זאב ז'בוטינסקי)

והרי מבזק חדשות: ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. כך היתה וכך תהיה. כל מי שמתבונן בשיטה המשפטית שלנו, במבט שטחי או מעמיק, יוכל להגיע רק למסקנה אחת: מדובר במדינת לאום יהודית, דמוקרטית. כך עולה מאזכור הביטוי "יהודית ודמוקרטית" בחוקי היסוד, אך ממש לא רק מכך. כך עולה מהכרזת העצמאות, מחוק השבות, מחוקים העוסקים, בין השאר, בדגל, בהמנון ובסמלי המדינה, בימי החג המועד והזיכרון. כך קבע בית המשפט העליון כבר בפרשת ירדור, שבו ראה את יהודיות המדינה כנתון חוקתי נצחי. כך עולה מהפסיקה באשר למעמדה המיוחד של השפה העברית.
הטענה כי יש צורך לעגן את אופייה הלאומי- יהודי של המדינה בחוק יסוד חדש  משיקולים של יחסי חוץ או מול עמדות אחרות בשיח הציבורי שלנו (שהן עמדות שוליים) היא חסרת יסוד. המדינות הידידות לישראל מקבלות את אופייה הלאומי .המדינות האחרות לא יושפעו כמלוא הנימה ממעשה חקיקה שלנו. הוא הדין במי שחלוקים מבית על אופי זה של המדינה. אולם אין מדובר רק במעשה מיותר. מדובר במעשה מזיק מובהק. המהלך משדר חוסר בטחון. כל השומע אודותיו יתמה: האם סירובו של של אבו מאזן להכיר בישראל כמדינה יהודית שולל את אופייה הלאומי של ישראל? האם עד כדי כך גדול כוחו? ומה עשו כל השותפים  להגשמת החזון הציוני, מקימי המדינה, בוניה, הלוחמים עבורה והנופלים למענה, מקדמיה ומטפחיה, במשך ששים ושש שנות עצמאות, אם רק עכשיו תוקם המדינה היהודית? במקום להתברך בהזדהות הרחבה של הציבור היהודי עם אופייה הלאומי-יהודי של המדינה, תגרום ההצעה למחלוקת מוצדקת על החוק המוצע. במקום לחזק את אחדות האומה, מדובר בהצעה מפלגת ומסכסכת. אויביה של ישראל יוכלו לפרש את המחלוקת הזו כביטוי למחלוקת המפלגת את הציבור היהודי בדבר אופייה של המדינה. היוצא לברך, ימצא מקלל.

אכן, יש לעגן את אופי המדינה, ואת ביטוייו השונים, במסגרת חוקה שלמה– המאזנת את אופייה הלאומי עם מהותה הדמוקרטית, שעיקרה מגילת זכויות אדם שלמה. המהלך, שמאחוריו התייצב ראש הממשלה ערב יום העצמאות, של חקיקת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי הוא מהלך שונה בתכלית. ככל העולה מנוסחים שונים שעלו בשנים האחרונות להצעת חוק זו (שאין הבדלים מהותיים ביניהם), ומדברים שמשמיעים המציעים, מדובר בשינוי רדיקלי באיזון הקיים בין "יהודית" ל"דמוקרטית" ולמעשה בהכפפת היסוד הדמוקרטי לזה היהודי. אסור להיתמם – הצעה זו לא נועדה "לשקף את הקיים" אלא לשנותו מהיסוד – להוסיף תוכן ונפח לאופייה הלאומי-יהודי של המדינה ולהצניע ולגמד את אופייה הדמוקרטי. את אופייה הדמוקרטי של המדינה, מוצע לכווץ ל"משטר דמוקרטי", ובכך ליטול ממנו את נשמתו כאורח חיים, כתרבות וכשיטה ערכית, הנשענת על שוויון כל התושבים מבחינת זכויותיהם לחיים, לחירות ולכבוד אנושי. יש לזכור: המצע החוקתי הקיים להגנה על זכויות הפרט והקבוצה הוא חלש ורעוע. אחדות מזכויות היסוד אינן מוזכרות כלל במפורש, כגון הזכות לשוויון, חופש ביטוי, חופש דת וזכויות חברתיות. הזכויות המנויות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינן "משוריינות" כלל, וניתן לשנותן או לבטלן ברוב רגיל. על הרקע הזה, חיזוק האופי הלאומי סולל את הדרך לחקיקה לאומנית ומפלה, ללא רסן.

ההצעה מתייחסת באדנות ובביטול למיעוטים ובעיקר למיעוט הערבי, שלא מוזכר בה כלל. בניגוד למה שנאמר בפירוש במגילת העצמאות, לא מבטיחה ההצעה למיעוטים בישראל שוויון זכויות מלא, כפרטים וכקבוצות. נהפוך הוא.  הצעת החוק אמורה לשמש קרדום כדי לחבל בזכויות החוקתיות של המיעוטים; זכויות הנובעות מהיות המדינה דמוקרטיה, המחויבות לשוויון הנגזרת מכך, והפרשנות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בכך, חותרת ההצעה תחת יסודות הציונות עצמם ותחת חזונם של אבות הציונות שביקשו להקים בישראל מדינה שהיא לא רק יהודית אלא גם חברת מופת דמוקרטית המתייחסת בשוויון לכל הלאומים האחרים החיים בקרבה. מעשה החקיקה המתוכנן יגרום למתיחות קשה בין האזרחים הישראלים- היהודים והערבים, יחמיר את השסע היהודי- ערבי ויסכל את יכולתם של האזרחים הערבים להזדהות עם המדינה ולהרגיש שהיא ביתם. היא תגרום נזק חמור לדמותה של המדינה, לתדמיתה ולקשריה הבינלאומיים. באופן פרדוכסלי, היא תחזק את אבו מאזן. הוא יוכל להשתמש בהצעה כדי להצדיק את התנגדותו למדינה היהודית, בהיותה מדינה בלתי שוויונית ומפלה.

יש להודות: יש גם היבט "חיובי" אחד ביחס להצעת החוק. בניגוד לרוב החקיקה האנטי דמוקרטית הקודמת, בהצעה זו אין תחכום ואין הסוואה. ההפליה, ההדרה, והאדנות ביחס למי שאינם יהודים גלויות על פני הצעת החוק. יש לקוות שנבחרי הציבור ימנעו את המהלך המזיק הזה. ניתן במקומו לחוקק את הכרזת העצמאות כמבוא לחוקה, שישראל כה זקוקה לה, במיוחד למגילת זכויות אדם מלאה..

 

התמונה באדיבות Shutterstock