האי-שוויון שבשעתוק

המחקר מבקש לבחון האם נשים יהודיות ונשים ערביות בישראל נבדלות ביניהן בעוצמת ההשפעה של הרקע החברתי-כלכלי של הוריהן על הישגיהן ההשכלתיים. כלומר האם קבוצות מיעוט נחשלות סובלות מאפשרות ניעות פחותה שגורמת להן, כבמעגל קסמים, להישאר בתחתית ההיררכיה המעמדית.

התמונה באדיבות Shutterstock

מבוא

האי-שוויון הכלכלי בין פרטים וקבוצות אוכלוסייה בישראל, שהולך וגדל בעשורים האחרונים, נתפס יותר ויותר כבעיה כלכלית וחברתית חמורה בקרב אנשי אקדמיה מתחומים שונים (דהן ואח', 2002;Wilkinson and Pickett, 2009 ; Kenworthy, 2008) ואף לאחרונה גם בקרב כלכלנים מוסדיים (פלוג, 2013). לטענתם האי-שוויון הכלכלי גורם הן לבזבוז משאבים ולחוסר יעילות במשק והן – כפי שנטען על ידי סוציולוגים ואפידמיולוגים – לפירוק הלכידות החברתית ולתחלואים חברתיים למיניהם (Coleman, 1988; Wilkinson, 1997; Weich, Lewis, and Jenkins, 2001; Hudson, 2005). סוגיה נוספת הקשורה לאי-שוויון הכלכלי היא זו של מבנה מעמדי היררכי נוקשה. מבנה מעמדי נוקשה מבוסס על תכונות פרט שאינן משקפות בהכרח את כישורי הפרט ואת יכולותיו. לפיכך גם הוא נתפס – בהשפעת החזון של שוויון ליברלי ומערכת המתבססת על מריטוקרטיה – כגורם מעכב צמיחה, הגורם, בין היתר, לאי-ניצול של כישרונות חבויים שאינם מצליחים לבוא לידי ביטוי תחתיו (Erikson and Goldthorpe, 2002).

מאז פרסומה של סדרת מאמרים רבי השפעה בסוף שנות ה-60 ובמהלך שנות ה-70 שהציעה את ה"מודל להשגת מעמד" (Status Attainment Model) כמעט שאין מערערים על חשיבותם של הישגים השכלתיים, הן כגורם מרכזי בתהליך שעתוק אי-שוויון בין הדורות והן כשלב מרכזי ביצירת אי-שוויון כלכלי בין קבוצות חברתיות (Bozick et al., 2010). לפי מודל זה ולפי אחרים שהמשיכו את דרכו, הרקע החברתי-כלכלי-תרבותי של ההורים (כגון השכלתם ומעמדם החברתי-כלכלי בכלל) משפיע על המעמד החברתי-כלכלי של ילדיהם דרך הישגיהם ההשכלתיים. כלומר, הישגים השכלתיים משפיעים בתורם על הכנסת הפרט ועתידו המקצועי (David, 2007). לפיכך השונוּת בין פרטים ובין קבוצות אוכלוסייה בהישגים השכלתיים נתפסת בקרב חוקרים וקובעי מדיניות רבים כנקודת מפתח חשובה באפשרות הניעוּת החברתית של פרטים. כמו כן, בהינתן הקשר הגורדי שבין רמת ההשכלה של הפרט לבין הכנסתו, אין ספק שהישגים השכלתיים עשויים להיות גם חוליה משמעותית ביצירת האי-שוויון הכלכלי ושעתוקו. כלומר, אפשר לומר כי, מחד גיסא, מערכת השכלה מקדמת ומעשירה עשויה לזמן לקבוצות מוחלשות ולפרטים השייכים לקבוצות אלה את האפשרות לצבור הון אנושי, תרבותי וחברתי חשוב ולבצע ניעות חברתית וכלכלית (Khattab, 2005a; Goldthorpe and Mcknight, 2006), ומאידך גיסא, מערכת ההשכלה עשויה גם להיות המשעתקת והיוצרת העיקרית של האי-שוויון והמקום הראשון שבו נראה מבנה מעמדי קשיח (Bourdieu, 1984; Johnson, Brett, and Deary, 2010).

בשל חשיבותם הרבה של ההישגים ההשכלתיים זכה האי-שוויון בהישגים השכלתיים בישראל בין קבוצות אוכלוסייה (על בסיס מוצא, דת ומעמד) למחקר ענף, מקיף ואיכותי, חוצה פרדיגמות מדעיות (דהן ואח', 2002; שביט וברונשטיין, 2011; Shavit et. all, 2007). בדומה לכך, הקשר שבין השכלת הוריו של הפרט, מוצאם ומעמדם ובין ההישגים ההשכלתיים קיבל אף הוא את מרב תשומת הלב המחקרית (בר-חיים, יעיש ושביט, 2008; Yaish and Andersen, 2012).

ואולם בחברות כמו החברה הישראלית, השסועה בחתכים אתניים-לאומיים ודתיים המתלכדים עם המעמד הכלכלי (Yaish, 2001; Sa'di and Lewin-Epstein, 2001), יש גם קשר הדוק בין מידת הניעות המתאפשרת לקבוצות המוצא השונות לבין האי-שוויון בהישגים השכלתיים. כלומר, בהנחה שקבוצות מוצא מסוימות מיוצגות יתר על המידה במעמדות הנמוכים (חטאב, 2009; Khattab, 2005b) ובהנחה שברצוננו לצמצם את האי-שוויון בין הקבוצות, חשוב לברר אם חלק מהמנגנון המשמר את האי-שוויון הוא הקושי הגדול ביותר של קבוצות בתחתית ההיררכיה המעמדית לבצע ניעות חברתית חיובית. למרות הקשר הישיר שסורטט זה עתה בין האי-שוויון הבין-קבוצתי לבין הסיכויים של קבוצות שונות לניעות חברתית מרבית המחקרים כלל לא התייחסו לאפשרות שהשפעת הרקע החברתי-כלכלי על הישגים השכלתיים עשויה להיות שונה בתוך קבוצות הגמוניות וקבוצות מיעוט.

מחקרנו ביקש להיענות לאתגר זה ולבחון את ההבדלים בין קבוצות מוצא בישראל בסיכוייהם לניעות בהישגים השכלתיים. באופן פרטני יותר, תחת קורת הגג של ההקשר הישראלי, התמקדנו בשתי קבוצות עיקריות: יהודים וערבים. כמו כן, בניסיון לשמור על פשטות ובהירות, מיקדנו את מבטנו עוד יותר ובחנּו רק נשים בתוך קבוצות מוצא אלה. במילים אחרות, השאלה המרכזית שהנחתה אותנו הייתה אם נשים יהודיות ונשים ערביות בישראל נבדלות ביניהן בעוצמת ההשפעה של הרקע החברתי-כלכלי של הוריהן על הישגיהן ההשכלתיים.

בהתבסס על מחקרים קודמים שבחנו את הפערים בהישגים ההשכלתיים של ערבים ויהודים בישראל (שביט וברונשטיין, 2011), כמו גם על מחקרים שקשרו בין רמת ההשכלה הכללית של קבוצות מוצא מסוימות ובין הישגיו של פרט בתוכה (למשל, על ידי שימוש במונח "הון אתני") (Borjas, 1992, 1999; Modood, 2004), שיערנו כי קבוצות מיעוט נחשלות סובלות מאפשרות ניעות פחותה (חשיבות מעמד ההורים תהיה גבוהה יותר עבורם), שגורמת להן, כבמעגל קסמים, להישאר בתחתית ההיררכיה המעמדית.

ואכן, מנתונים שחושבו לצורך מחקרנו מתברר, למשל, כי אימהות מוסלמיות בעלות השכלה תיכונית מעלות את סיכויי בנותיהן לרכוש השכלה אקדמית פי 2.3 לעומת אימהות מוסלמיות ללא השכלה, ואילו היחס המקביל בקרב אימהות יהודיות הוא פי 1.5 בלבד. וכך, בניגוד למרבית המחקרים וניירות המדיניות המבקשים להציע פתרונות לאי-שוויון הכלכלי (הכללי או הבין-קבוצתי) או לחוסר הניעות הכללי בחברה הישראלית, אנו מבקשים לטעון שכאשר בוחנים את מידת הניעות בקרב הקבוצות החברתיות השונות המרכיבות את החברה הישראלית, מגלים שרצוי למקד את המשאבים בבעיית הניעות של הקבוצות הערביות (המוסלמית והדרוזית), משום שבעייתן בתחום זה חמורה יותר. בהיות קבוצות אלה, ולא במקרה, גם בעלות הישגים השכלתיים נמוכים, נוכל כך גם להקל על האי-שוויון בין הקבוצות. במילים אחרות, אנו מבקשים לקשור יחדיו את הנוקשות שהמערכת המעמדית מציבה לפני קבוצות המיעוט עם מידת האי-שוויון בין הקבוצות החברתיות וטוענים כי מתן פתרון, גם אם חלקי, ליכולת הפחותה של אוכלוסיית המיעוט לבצע ניעות ימתן למעשה גם את התוצאות השליליות הישירות של מבנה מעמדי נוקשה וגם, בעקיפין, את האי-שוויון בין קבוצות האוכלוסייה בישראל. צעד זה יהיה בגדר תפיסת שתי ציפורים במכה אחת.

הורידו את המאמר המלא