עיגון אופייה הלאומי של המדינה - רק בחוקה שלמה
הצעת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי היא הצעה מזיקה ומסוכנת להמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
המאמר פורסם בעיתון מעריב בתאריך 9.6.2014
הצעת הצעת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי שעלתה לדיון ב- 08.06.14 בועדת השרים לעניני חקיקה, היא הצעה מזיקה ומסוכנת להמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ההצעה פוגעת פגיעה אנושה באופייה הדמוקרטי של המדינה בכך שהיא מרוממת את אופייה היהודי של המדינה ומגמדת את אופייה הדמוקרטי. היא עלולה לאפשר אפלייה ממוסדת כנגד מיעוטים ולערער את מעמדן, השביר גם ככה, של זכויות האדם בישראל.
כפי שעולה מההצעה, וגם לפי דברים שנאמרים על ידי יוזמיה ותומכיה, היא נועדה "לאזן" את המצב החוקתי הקיים, בו ישראל היא פחות מדי יהודית ויותר מדי דמוקרטית-ליברלית. איך שלא מסובבים או מסווים זאת, זוהי מטרת החוק וזה המסר שבו. מי שלא שותף לדאגה זו של המציעים, אם כן, צריך להתנגד לחוק. מי שתומך, כמונו, בהמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, משמע מדינת לאום יהודית, המחוייבת לשוויון זכויות גמור לכל אזרחיה כמתחייב במגילת העצמאות, צריך להיות מודאג מההצעה. חקיקת חוק יסוד שכזה תשדר מסר (שממילא נתפס כך בקרב חלק מהערבים אזרחי ישראל) לפיו הביטוי "מדינה יהודית" הוא למעשה שם קוד לאפלייה כנגד ערבים. משמיצי ישראל בעולם יקבלו תחמושת מעולה לטיעוניהם כי ישראל אינה דמוקרטיה אלא למעשה מדינת אפרטהייד גזענית.
כמו כן, ההצעה כוללת ביטויים המחזקים את השפעתו של המשפט העברי על המשפט הישראלי. במלים אחרות, ההצעה מעגנת עוד יותר את השפעת הדת על המדינה בישראל – לראשונה במסגרת של חוק יסוד. האם זוהי הבשורה אותה מקדמת הקואליציה הנוכחית בישראל? יש לציין גם שזה נעשה בניגוד גמור לכותרתו של החוק העוסק לכאורה בהיותה של ישראל "מדינת לאום" יהודית, ואילו בהקשר זה מדובר דווקא בדת היהודית.
כיצד, אם כן, ראוי לעגן את אופייה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית? כפי שנהוג במדינות לאום אחרות, המקום הראוי לעיגון כזה הוא בפסקת המבוא לחוקה. במסגרת של חוקה, המבטיחה מגילת זכויות שלמה, הכוללת את הזכות לשוויון ולחופש ביטוי (שלא נכללו מעולם בפירוש בחוקי היסוד בישראל), ניתן יהיה לעגן את היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. שם גם יעוגנו כל סוגיות השבות, ההמנון, הדגל, ימי המנוחה והזיכרון הרשמיים ושאר מאפייניה של ישראל כמדינת לאום. אכן, כינון חוקה היא משימה קשה וכבדה, אך על הכנסת (שזה למעשה היה תפקידה, כאסיפה מכוננת) להחל במשימה זו. ניתן גם לעגן את מגילת העצמאות בחוק יסוד, בתור מבוא לחוקה. גם ממגילת העצמאות עולה בבירור האיזון בין אופייה הלאומי של המדינה, ובין היותה מדינה דמוקרטית המבטיחה שוויון זכויות גמור לאזרחיה:
"[מדינת ישראל] תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות"