עמדות הציבור היהודי בנוגע לרבנות המקומית הממסדית

למעלה ממחצית מהציבור היהודי בישראל (51%) תומכים במינוי רב לרשות המקומית; רוב הציבור תומך בקציבת כהונת הרבנים לקדנציה של 5 שנים ומתן אפשרות להיבחר שוב בסוף כל כהונה – בהם גם מצביעי ש"ס והציונות הדתית; ניתוק כמעט מוחלט בין הרבנים המקומיים לציבור החילוני: רק 6% ידעו האם קיים רב ברשות המקומית שלהם וידעו מה שמו

תקציר

מסמך זו מציג את עמדות הציבור היהודי בנוגע לרבנות המקומית בישראל, כפי שעולה מסקר שנערך בקרב 630 יהודים בנובמבר-דצמבר 2021.

להלן עיקרי הממצאים:

הליך בחירת רבני ערים: ישנה תמיכה רחבה בציבור בהעברת הסמכות למינוי רבנים למועצת העיר. 61% מבעלי הדעה סבורים שנציגי מועצת העיר צריכים להוות את רובו של הגוף הבוחר או את כולו, לעומת 11% הסבורים שנציגי השר לשירותי דת צריכים להוות את רובו של הגוף הבוחר או את כולו. התמיכה החזקה ביותר בבחירת רב על ידי המועצה היא של הציבור החרדי והציבור החילוני.

קציבת כהונת רבנים מקומיים: ישנה תמיכה רחבה של 61% מהציבור בקציבת כהונה של רבנים, לעומת 17% שמתנגדים ו-22% חסרי דעה בנושא. ישנו רוב לתמיכה בקציבת כהנה בקרב חילונים, מסורתיים ודתיים, בעוד שרוב החרדים (53%) מתנגדים לקציבת כהונה. מודל קציבת הכהונה המועדף ביותר על הציבור הוא קדנציות של 5 שנים שבסיומן הרב יכול להיבחר שוב.

תמיכה/התנגדות למינוי רב מקומי: למעלה ממחצית מהציבור היהודי בישראל, 51%, תומכים במינוי רב לרשות המקומית, 23% מגלים התנגדות למינוי רב, ול-27% לא משנה האם ממנים רב או לא. בקרב חרדים, דתיים ומסורתיים יש רוב ברור התומך במינוי רב, ואילו בקרב חילונים 37% מתנגדים, 24% תומכים ול-29% לא משנה.

מידת ההיכרות עם הרב המקומי: 55% מהציבור אינם יודעים האם מכהן או לא מכהן רב ברשות המקומית שלהם: מחציתם מעידים זאת על עצמם, ומחציתם סבורים שהם מודעים לשאלה האם ישנו רב, אך בפועל נמצא שהם טעו במענה שלהם. רק 21% טוענים שישנו רב ברשות שלהם והם יודעים מה שמו. בציבור הלא דתי מידת ההיכרות עם הרב היא מינימלית במיוחד: רק 6% מהחילונים ו-14% מהמסורתיים הלא-דתיים טענו שיש רב לרשות המקומית שלהם ושהם יודעים מה שמו. 22% מהחילונים ו-24% מהמסורתיים הלא-דתיים סברו שלא מכהן רב ברשות שלהם, אך נמצא ש-67% מהחילונים כך ו-80% מהמסורתיים הלא-דתיים שסברו כך טעו, והסתבר שישנו רב מכהן ברשות שלהם. 

הקדמה

היבטים שונים הנוגעים להרחבת או צמצם הסמכויות של הרבנים המקומיים, נידונו מאז הקמת הממשלה האחרונה במסגרת הרפורמות המקודמות בתחומי הכשרות והגיור. בנוסף, ביולי 2021 פורסם כי השר לשירותי דת מתן כהנא מבקש לערוך רפורמות גם בהיבטים המוסדיים הנוגעים לרבנות המקומית, ובהם הליך הבחירה של רבנים מקומיים ומשך הכהונה שלהם. לאחרונה פרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה מחקר מקיף בנושא הרבנות המקומית.אריאל פינקלשטיין, הרבנות המקומית הממסדית בישראל, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2021. כהשלמה למחקר, בוצע סקר זה על ידי מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל והמדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. בסקר, שנערך באינטרנט ובטלפון (השלמות של קבוצות שאינן מיוצגות כראוי במרשתת) בין התאריכים 29.11.2021-1.12.2021 רואיינו 630 אנשים הנמנים על החברה היהודית בישראל, המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה היהודית בוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה.טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם היא 3.98% ברמת ביטחון של 95%. עבודת השדה בוצעה על ידי מכון מדגם. תודתי לד"ר אור ענבי ולפרופ' תמר הרמן ממרכז ויטרבי במכון הישראלי לדמוקרטיה על סיועם הרב בעריכת הסקר. ממצאי הסקר מוצגים במסמך זה.

תמיכה/התנגדות במינוי רב מקומי

הסקר בחן את עמדת הציבור היהודי בישראל ביחס למינוי רב לרשות המקומית.

האם אתה תומך או מתנגד שיהיה רב לרשות המקומית שבה אתה מתגורר? (%, כלל המדגם)

נמצא כי למעלה ממחצית מהציבור היהודי בישראל, 51%, תומכים במינוי רב לרשות המקומית, ומתוך אלו ישנו רוב לתומכים מאוד (28% תומכים מאוד ו-23% די תומכים). מנגד, 23% מגלים התנגדות למינוי רב, כך ש-12% מתנגדים מאוד ו-11% מגלים התנגדות מועטה. 27% מביעים אדישות ביחס לנושא כך שלא משנה להם האם ימונה או שלא ימונה רב.

בתרשים הבא מוצגים ממצאי התמיכה במינוי רב לרשות המקומית, לפי הגדרה הדתית.

האם אתה תומך או מתנגד שיהיה רב לרשות המקומית שבה אתה מתגורר? (%, לפי הגדרה דתית)

ישנה התאמה ברורה בין ההגדרה הדתית ובין התמיכה במינוי רב. בציבור החרדי, הדתי/חרד"לי והמסורתי דתי ישנה תמיכה ברורה של רוב הציבור במינוי רב לרשות המקומית, ובציבור החרדי והדתי/חרד"לי ישנו רוב מוחלט של "תומכים מאוד" במינוי רב. בקבוצות אלו ישנו מיעוט קטן של מתנגדים למינוי רב (3% בציבור החרדי, 9% בציבור הדתי/חרד"לי ו-13% בציבור המסורתי דתי) וכן מיעוט קטן של אנשים שאדישים לנושא ("לא משנה לי").

בציבור המסורתי הלא-דתי ובציבור החילוני שיעור האדישים גבוה בהרבה ועומד על 33% בקרב מסורתיים לא-דתיים ו-39% בקרב חילונים. בפועל רוב המסורתיים הלא-דתיים והחילונים אינם מגלים התנגדות אקטיבית למינוי רב. אלא שבעוד בציבור המסורתי לא-דתי יש רוב ברור לתומכים במינוי רב (52% תומכים לעומת 15% מתנגדים), בציבור החילוני ישנו רוב למתנגדים למינוי רב (37% מתנגדים לעומת 24% תומכים).

הליך הבחירה לרבני ערים

הליך הבחירה של רבני ערים מוסדר בתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), תשס"ז-2007. תקנות אלו עברו כמה שינויים לאורך השנים, ועל פי התיקון האחרון משנת 2014 הגוף הבוחר את רבני הערים מורכב מנציגים שממנה מועצת העיר (50%), רבנים ונציגי ציבור מקומיים שממנה השר לשירותי דת (25%) ונציגים של בתי הכנסת בעיר (25%). ברמת הפרקטיקה, נציגי בתי הכנסת אינם מהווים נציגים מקומיים אותנטיים כיוון שהמינוי שלהם מושפע ישירות מהזהות של השר לשירותי דת.נציגי בתי הכנסת מתמנים על ידי ועדת בחירות שבראשה עומד נציג שממנה השר לשירותי דת וחברים בה נציגים נוספים של השר, הרבנות הראשית ומועצת העיר. למעשה, כפי שהראיתי במחקר מקיף בנושא, ישנה מעורבות ניכרת של השרים במינוי נציגי בתי הכנסת לטובת מינוי נציגים שיבחרו את הרבנים המועדפים עליהם. ראו: פינקלשטיין (לעיל הערה 1), עמ' 74-71. מינוי נציגי בתי הכנסת הוא הליך מורכב ומסורבל שהביא לעיכובים רבים בהליכי בחירות לרבנים מקומיים, ואף לביטול או דחייה שלהם בבג"ץ, ולכן המשרד לשירותי דת שואף להוציא את נציגי בתי הכנסת מהגוף הבוחר. בהתאם לכך, נשאלו הנדגמים על האיזון הנכון בעיניהם ביחס שבין נציגי מועצת העיר ונציגי השר לשירותי דת בגוף הבוחר את רבני הערים.נוסח השאלה המלא הוא: "רב עיר נבחר כיום על ידי גוף המורכב מ (1) נציגים מקומיים שממנה מועצת העיר, (2) נציגי השר לשירותי דת. איזו מההצעות הבאות למבנה הגוף הבוחר נראית לך הטובה ביותר?".

איזו מההצעות הבאות למבנה הגוף הבוחר לרבני ערים נראית לך הטובה ביותר? (%, כלל המדגם)

25% מהמשיבים הינם חסרי דעה בנוגע לסוגיית בחירת הרבנים המקומיים. באשר לאלה שהשיבו ניתן לראות כי ישנה העדפה ברורה לשליטה של נציגי מועצת העיר בגוף הבוחר: 21% סוברים שרק נציגי מועצת העיר צריכים לבחור את רב העיר, ו-14% השיבו כי צריך שיהיה רוב לנציגי מועצת העיר לצד נציגות של השר לשירותי דת. כנגדם, 2% סבורים שהרבנים צריכים להתמנות על ידי נציגים של השר בלבד, ו-4% סברו שלנציגי השר צריך להיות רוב בגוף הבוחר. 15% נוספים סברו שעל הגוף הבוחר להתחלק שווה בשווה בין נציגים של מועצת העיר לנציגים של השר.

בתרשים הבא מוצגים הנתונים הכוללים את בעלי הדעה בלבד (בהשמטת 25% האנשים שענו "לא יודע/ת").

איזו מההצעות הבאות למבנה הגוף הבוחר לרבני ערים נראית לך הטובה ביותר? (%, בעלי הדעה)

בחינת הנתונים לגבי בעלי הדעה בלבד מצביעה על ההעדפה הברורה בקרב הציבור לחיזוק נציגי מועצת העיר בבחירת רב העיר. 37% מבעלי הדעה סבורים כי נציגי מועצת העיר לבדם צריכים להרכיב את הגוף הבוחר, ו-24% נוספים סבורים שעליהם להוות את הרוב בגוף הבוחר, לצד מיעוט של נציגי השר. לעומתם רק 11% מבעלי הדעה סבורים כי נציגי השר צריכים להוות את רובו של הגוף הבוחר או את כולו.

בשני הלוחות הבאים מוצגים הנתונים בחלוקה לפי ההגדרה הדתית של המשיבים. בלוח הראשון הנתונים כולל את המשיבים "לא יודע/ת"), ובלוח השנים מוצגים הנתונים באחוזים רק מתך בעלי הדעה.

איזו מההצעות הבאות למבנה הגוף הבוחר לרבני ערים נראית לך הטובה ביותר? (%, כלל המדגם, לפי הגדרה הדתית)

	חרדי	דתי/חרד"לי	מסורתי דתי	מסורתי לא-דתי	חילוני
נציגי מועצת העיר בלבד	35%	11%	17%	23%	32%
רוב לנציגי מועצת העיר ומיעוט לנציגי השר	17%	29%	6%	17%	17%
נציגי מועצת העיר ונציגי השר לשירותי דת - שווה בשווה	12%	18%	44%	22%	12%
רוב לנציגי השר לשירותי דת ומיעוט לנציגי מועצת העיר	2%	11%	5%	4%	5%
נציגי השר לשירותי דת בלבד	2%	2%	9%	4%	0%
לא יודע/ת	33%	29%	19%	29%	35%
סך הכול	100%	100%	100%	100%	100%

איזו מההצעות הבאות למבנה הגוף הבוחר לרבני ערים נראית לך הטובה ביותר? (%, בעלי הדעה, לפי הגדרה הדתית)

	חרדי	דתי/חרד"לי	מסורתי דתי	מסורתי לא-דתי	חילוני
נציגי מועצת העיר בלבד	52%	15%	21%	33%	48%
רוב לנציגי מועצת העיר ומיעוט לנציגי השר	25%	41%	8%	24%	26%
נציגי מועצת העיר ונציגי השר לשירותי דת - שווה בשווה	18%	26%	54%	31%	18%
רוב לנציגי השר לשירותי דת ומיעוט לנציגי מועצת העיר	2%	15%	6%	6%	7%
נציגי השר לשירותי דת בלבד	2%	2%	11%	6%	1%
סך הכול	100%	100%	100%	100%	100%

נתוני הלוח מלמדים כי התמיכה המובהקת ביותר לכך שמועצת העיר תמנה את הרב המקומי מגיעה מהציבור החרדי והציבור החילוני, שבשניהם כמחצית מבעלי הדעה סבורים שנציגי מועצת העיר צריכים להוות את כל הגוף הבוחר, עוד כרבע סבורים שעליהם להוות את רוב הגוף הבוחר, ורק אחוזים בודדים סבורים שנציגי השר צריכים להוות את רוב הגוף הבוחר או את כולו (4% בציבור החרדי, 8% בציבור החילוני). גם בשאר הקבוצות יש העדפה לנציגי מועצת העיר, אך היא פחות גורפת. בציבור המסורתי דתי, למשל, 54% מבעלי הדעה סבורים שלנציגי השר צריך להיות כוח שווה לזה של מועצת העיר בגוף הבוחר, ועוד 17% תומכים בכך שנציגי השר צריכים להוות את רוב הגוף הבוחר או את כולו, לעומת 31% הסבורים שנציגי מועצת העיר צריכים להוות את רוב הגוף הבוחר או את כולו.

העובדה ששתי הקבוצות הדתיות המצויות לכאורה בשני צידי המתרס – החרדים והחילונים – מגלות עמדות זהות בסוגייה זו מפתיעה למדי ודורשת הסבר. באשר לחילונים, התמיכה החזקה במועצת העיר מוסברת בכך שהשר לשירותי דת מזוהה באופן מסורתי עם המפלגות הדתיות בעוד שמרבית המועצות מורכבות מרוב חילוני או מסורתי, ולכן טבעי שלחילונים תהיה התנגדות גדולה יותר מזו של דתיים למעורבות של השר במינוי רב העיר. באשר לחרדים, התמיכה המובהקת בכך שמועצת העיר תמנה את הרב ולא נציגי השר יכולה להיות מוסברת בכך שבעת עריכת הסקר, מכהן בתפקיד השר לשירותי דת מתן כהנא המזוהה עם הציבור הדתי-לאומי, והציבור החרדי מגלה התנגדות למהלכים שהוא מקדם. בנוסף, ואף חשוב מכך, ברשויות מקומיות חרדיות ישנה במשך שנים רבות מסורת של מינוי רבנים מטעם העירייה, ללא כל מעורבות מצד המדינה והשר לשירותי דת. רבנים אלה אינם נחשבים כרבנים מטעם המדינה ולא מקבלים את הסמכויות הסטטוטוריות הנלוות לתפקיד רב העיר, אף כי הם מכונים בשם רב העיר באופן תדיר בידי הציבור והעירייה. התנהלות זו מובלת על ידי הציבור החרדי האשכנזי  והיא נהגה אף כאשר השליטה במשרד לשירותי דת הייתה של שרים חרדים מטעם ש"ס. היא משקפת עמדה חרדית עקרונית ביחס להליך הבחירה הראוי של הרב המקומי, שאינה קשורה לזהות הפרסונלית בזמן ספציפי של השר לשירותי דת.

הטענה האחרונה מתחדדת גם לאור בחינת הממצאים על פי הצבעה בבחירות. כך, בקרב מצביעי יהדות התורה בעלי הדעה 50% הביעו תמיכה בכך שהגוף הבוחר יורכב מנציגי מועצת העיר בלבד, לעומת 23% מבעלי הדעה בקרב מצביעי ש"ס. מאידך, 3% מקרב מצביעי יהדות התורה בעלי הדעה הביעו תמיכה בכך שנציגי השר יהוו את רוב הגוף הבוחר או את כולו, לעומת 23% ממצביעי ש"ס בעלי הדעה.

ממצא מעניין נוסף נוגע לעמדתם של מצביעי מפלגתו של השר לשירותי דת, מפלגת ימינה: 38% מהם (ו-54% מבין בעלי הדעה), הביעו תמיכה בכך שנציגי מועצת העיר יהוו את רוב הגוף הבוחר או את כולו, בעוד ש-6% בלבד (ו-9% מבין בעלי הדעה) הביעו תמיכה בכך שנציגי השר יהוו את רוב הגוף הבוחר או את כולו. הדבר מלמד כי מצביעי המפלגה מגלים עמדה עקרונית בסוגיה זו הנוטה לתמוך בהעצמת כוחה של מועצת העיר בבחירת הרב המקומי, ועמדתם לא מושפעת מכך שהשר הנוכחי הנו משורות מפלגתם. גם מצביעי מפלגת הציונות הדתית מביעים העדפה לכך שלנציגי מועצת העיר יהיו כוח גדול יותר מנציגי השר בגוף הבוחר, אך 16% מהם (ו-21% מבעלי הדעה) הביעו תמיכה בכך שנציגי השר יהוו את רוב הגוף הבוחר או את כולו.

קציבת כהונת רבנים מקומיים

כהונתם של נושאי משרת רבנות מקומית מטעם המדינה (רבני ערים, רבני מועצות אזוריות, רבני שכונות, ורבני יישובים) אינה קצובה כיום, כך שהם מכהנים ברצף במשך עשרות שנים עד הגעתם לגיל הפרישה שנקבע לכל משרה.להרחבה ראו: פינקלשטיין (לעיל הערה 1), 98-90. לפני מספר חודשים פורסם כי השר לשירותי דת הורה ללשכתו לבחון מתווה לקציבת הכהונה של רבני ערים, לתקופה של בין חמש לעשר שנים. במסגרת הסקר נבדקה עמדתו של הציבור בסוגיה זו, כך שלצד האפשרות של התנגדות לקציבת כהונה, ניתנה למצדדים בהגבלת כהונה האפשרות לבחור בין תקופת כהונה של חמש או עשר שנים, וכן האפשרות לבחור האם תינתן לרב אפשרות להיבחר מחדש בסוף כל כהונה.זהו נוסח השאלה:  "לפי המצב החוקי כיום, כהונתם של רבנים מקומיים אינה קצובה לקדנציות, כך שהם מכהנים בתפקיד ברצף עד הגיעם לגיל הפרישה הקבוע בתקנות. מהי עמדתך בנושא?". על מנת למנוע הטיות הנובעות מעמדה פוליטית, השאלה נוסחה מבלי להתייחס לכך שהשר שוקל לקדם רפורמה בנושא. התשובות האפשריות היו: "תומך בהשארת המצב החוקי כיום, ומתנגד לקביעת תקופת כהונה מקסימלית לרבנים מקומיים", "תומך בקביעת תקופת כהונה של חמש שנים לרבנים מקומיים, עם אפשרות להתמנות מחדש בסיום כל כהונה", וכן הלאה. להלן מוצגים הממצאים, בתחילה מתוך כלל המשיבים, ולאחר מכן מבין בעלי הדעה בלבד.

עמדה בנושא קציבת כהונה של רבנים מקומיים (%, כלל המדגם

עמדה בנושא קציבת כהונה של רבנים מקומיים (%, בעלי הדעה)

ראשית, ניתן לראות כי רובו של הציבור תומך בשינוי המצב החוקי ובהגבלת כהונת הרבנים המקומיים לקדנציות: 61% הביעו תמיכה באפשרויות השונות של קציבת כהונה, 17% הביעו התנגדות, ו-22% נוספים ענו "לא יודע/ת"). מבין בעלי הדעה 78% תומכים בקציבת כהונה ו-22% מתנגדים.

שנית, מבין התומכים בקציבת כהונה, ישנו רוב ברור למצדדים בקביעת תקופה של חמש שנים (45% לעומת 15%, ומבין בעלי הדעה 57% לעומת 21%). באשר לאפשרות להיבחר שוב בסיום הכהונה המצב כמעט שקול: 31% תומכים באפשרות לכהונה חוזרת, לעומת 29% שמתנגדים, ומבין בעלי הדעה ההבדל הוא בין 41% ל-38%. בסיכומם של דברים, האופציה המועדפת ביותר על הציבור היא קציבת כהונת רבנים לקדנציות של חמש שנים, עם אפשרות להיבחר שוב בסוף כל כהונה.

להלן מוצגים הנתונים בחלקה לפי ההגדרה הדתית של המשיבים.

עמדה בנושא קציבת כהונה של רבנים מקומיים (%, כלל המדגם, לפי הגדרה דתית)

	חרדי	דתי/חרד"לי	מסורתי דתי	מסורתי לא-דתי	חילוני
מתנגד לקציבת כהונה	53%	25%	27%	11%	6%
5 שנים, ואפשרות להיבחר שוב	15%	34%	26%	28%	24%
5 שנים, ללא אפשרות להיבחר שוב	3%	2%	19%	23%	26%
10שנים, ואפשרות להיבחר שוב	15%	15%	5%	6%	2%
10 שנים, ללא אפשרות להיבחר שוב	6%	9%	8%	9%	13%
לא יודע/ת	8%	15%	15%	23%	29%
סך הכול	100%	100%	100%	100%	100%

בנושא זה ניתן לראות הבדלים משמעותיים בין הקבוצות הדתיות השונות בחברה היהודית. בציבור החרדי ישנו רוב המתנגד לקציבת כהונה: 53% מתנגדים, 39% תומכים ו-8% חסרי דעה; אך בקבוצה הדתית/חרד"לית דווקא יש רוב לתמיכה בקציבת כהונה של 60% לעומת 25% מתנגדים ו-15% חסרי דעה. עמדות הציבור המסורתי דתי קרובות לאלו של הדתיים/חרד"לים, בעוד בקרב הציבור המסורתי הלא-דתי והחילוני ישנו רק מיעוט קטן (11% ו-6% בהתאמה) המתנגד לקציבת כהונה של רבנים. מכיוון שבנושא זה שיעור חסרי הדעה נמוך יחסית, הרי שהממצאים על בעלי הדעה בלבד, קרובים מאוד לנתונים שהוצגו.

ההבדלים בין הקבצות ניכרים גם בהשוואת העמדות של המצדדים בקציבת כהונה: ככל שאדם משתייך לקבוצה חילונית יותר, כך הוא נוטה לתמוך יותר בכהונות של 5 שנים ולא של 10 שנים, וכן הוא נוטה להתנגד למתן אפשרות לרבנים להתמודד שוב על התפקיד. כך, באופן כללי ניתן לומר שבהשוואה של אלו המצדדים בקציבת כהונה, בקבוצה החילונית ובקבוצות המסורתיות יש העדפה ברורה לקביעת קדנציות של חמש שנים לרבנים, בציבור הדתי/חרד"לי העדפה קלה לקדנציות של חמש שנים, ובציבור החרדי העדפה קלה לקדנציה של עשר שנים. באשר לאפשרות להיבחר שוב: בקבוצה החרדית ובקבוצה הדתית/חרד"לית יש העדפה ברורה לאפשרות של רבנים להיבחר שוב, בקבוצות המסורתיות העמדות שקולות עם נטייה קלה לאפשרות להיבחר שוב, ואילו בקבוצה החילונית יש רוב ברור למתנגדים לבחירה חוזרת של רבנים בסוף כהונתם.

בתרשים הבא מוצגות עמדות הציבור בנוגע לקציבת כהונה של רבנים, בחלוקה לפי הצבעה בבחירות.

עמדה בנושא קציבת כהונה של רבנים מקומיים (%, כלל המדגם, לפי הצבעה בבחירות)

בקרב מצביעי המפלגות הלא דתיות בולטת תמיכה מובהקת למדי בקציבת כהונה של רבנים, אך גם בקרב המפלגות הדתיות ישנה תמיכה במהלך, מלבד בקרב מצביעי יהדות התורה. בולטת התמיכה הגבוהה של מצביעי ימינה בקציבת כהונה (74% תומכים ורק 14% מתנגדים), אך מעניין לציין שלקציבת כהונה יש תמיכה גם בקרב מצביעי הציונות הדתית (52% לעומת 28% מתנגדים) ואף בקרב מצביעי ש"ס (50% לעומת 40% מתנגדים). מבין המצדדים בקציבת כהונה, בקרב מצביעי המפלגות החרדיות ומפלגת הציונות הדתית ישנו רוב ברור למצדדים באפשרות של הרבנים להיבחר שוב, בעוד שבקרב מצביעי ימינה הדעות חלוקות: 38% מצדדים בקציבת כהונה ללא אפשרות להיבחר שוב לעומת 36% התומכים באפשרות להיבחר שוב.

מידת ההיכרות עם רב הרשות המקומית

נושא נוסף שביקשנו לבדוק במסגרת הסקר הוא מידת ההיכרות של המשיבים עם הרב המקומי המכהן ברשות שבתחומה הם מתגוררים. לצורך כך נשאלו המשיבים אם הם יודעים האם מכהן רב ברשות המקומית שלהם, ואם כן, האם הם יודע מה שמו של הרב.

בחלק מהרשויות המקומיות בישראל מכהן רב עיר/מועצה האזורית. למיטב ידיעתך, האם ברשות המקומית שבה את/ה מתגורר/ת מכהן כיום רב? (%, כלל המדגם)

מנתונים אלו עולה כי 27% מהאנשים לא יודעים האם מכהן או לא מכהן רב ברשות המקומית שבה הם מתגוררים, ועוד 32% טוענים כי יש רב מקומי לרשות שלהם, אך הם אינם יודעים את שמו. 20% נוספים טוענים שלא מכהן כלל רב ברשות שלהם ורק 21% טוענים שישנו רב והם יודעים מה שמו.

על מנת לבחון עד כמה הציבור שהשיב שהוא יודע האם ישנו רב מכהן ברשות (או שאין), הוצלבו נתוני הרשות המקומית שבה מתגורר כל נדגם עם נתוני האמת בדבר כהונה של רבנים מקומיים בפועל.רשימת רבני הערים והרבנים האזוריים המכהנים התקבלה מהמשרד לשירותי דת. וראו בהערה הבאה לגבי רבנים המכהנים מטעם הרשות המקומית. בנוסף, כאמור לעיל, ישנן כמה רשויות מקומיות שלא מכהן בהן רב רשמי אך הרשות המקומית מינתה רב מטעמה, והוא מכונה בשם רב העיר/המועצה (בני ברק, ביתר עילית, רמת גן, בית אל וגוש עציון). מכיוון שמרבית התושבים אינם מודעים לניואנסים של המינוי הרשמי, התייחסתי לרשויות הללו כרשויות שבהן מכהן רב, ולכן לא ניתן לתלות את המענה השגוי בתופעה זו (מבדיקה שערכתי עולה שבאופן טבעי, אם לא הייתי מתייחס לרבנים אלו כרבני ערים, שיעור הטועים היה גבוה יותר). נמצא כי מבין המשיבים שסברו שהם מודעים לשאלה האם ישנו רב מכהן, 37% השיבו תשובה שאינה תואמת את המציאות.בנוסף, מבין אלו שטענו כי הם יודעים שמכהן רב, אך הם אינם יודעים מי הוא, נמצא כי 33% טעו ודווקא לא מכהן רב ברשות המקומית שלהם; ואילו מבין אלו שטענו כי הם יודעים שישנו רב והם יודעים מה שמו, נמצא כי רק 12% טעו וברשות שלהם לא מכהן רב (סביר להניח שהסיבה לכך שהם מזהים אדם כלשהו בתור רב העיר, אף שבפועל הוא איננו מכהן בתפקיד זה. המשמעות של נתון זה היא שבסך הכל, ישנם 55% מהציבור אינם יודעים האם מכהן או לא מכהן רב ברשות המקומית שלהם: מחציתם מעידים זאת על עצמם, ומחציתם סבורים שהם מודעים, אך בפועל נמצא שהם טעו במענה שלהם.

בתרשים הבא מוצג המענה של הציבור למידת ההיכרות עם הרב המקומי, בחלוקה לפי הגדרה דתית.

בחלק מהרשויות המקומיות בישראל מכהן רב עיר/מועצה האזורית. למיטב ידיעתך, האם ברשות המקומית שבה את/ה מתגורר/ת מכהן כיום רב? (%, כלל המדגם, לפי הגדרה דתית)

הממצאים מלמדים על פערים גדולים בין הקבוצות השונות: בציבור החילוני רק 6% השיבו שישנו רב ברשות המקומית שבה הם מתגוררים ושהם יודעים מה שמו. לעומתם, 36% מהחילונים כלל אינם יודעים האם יש רב, 35% טוענים שיש רב אך הם אינם יודעים מה שמו, ו-24% טוענים שאין רב. בציבור המסורתי הלא-דתי 14% השיבו שמכהן רב ברשות המקומית והם יודעים מה שמו.

למעשה, נתונים אלו משקפים את המצב רק במידה חלקית, שכן כאמור, בפועל, רבים סבורים שהם יודעים האם ישנו רב מכהן, אך נמצאו טועים.

שיעור המשיבים שסברו שהם יודעים האם מכהן רב ברשות המקומית שלהם, אך טעו (%, כלל המדגם, לפי הגדרה דתית)

48% מהחילונים ו-41% מהמסורתיים הלא-דתיים שהשיבו בחיוב או בשלילה על השאלה האם ישנו רב לרשות שלהם – נמצאו טועים. נתונים אלו מצביעים על ניתוק כמעט מוחלט בין הרבנים המקומיים ובין הציבור החילוני. בולט במיוחד ש-80% מהמסורתיים הלא-דתיים ו-68% מהחילונים סברו שלא מכהן רב ברשות שלהם, אף שבפועל דווקא מכהן רב. מכאן עולה שלמעשה, אף שבפועל 64% מהחילונים ו-66% מהמסורתיים הלא-דתיים סברו שהם יודעים האם ישנו רב מכהן ברשות שלהם, בפועל רק 33% מהחילונים ו-39% מהמסורתיים הלא-דתיים צדקו בכך.

ההיכרות הגבוהה ביותר עם הרב המקומי מצויה בציבור החרדי שרובו המוחלט מכיר את הרב המקומי שמכהן ברשות המקומית שבה הוא מתגורר, ואילו בציבור הדתי/חרד"לי ובציבור המסורתי דתי 50% גילו היכרות וטענו שהם יודעים מי הרב שמכהן ברשות שלהם או שהם יודעים שלא מכהן רב. המעניין הוא שגם בקבוצות אלו נמצא שיעור ניכר של טועים במענה שלהם: 30% מהדתיים/חרד"לים ו-35% מהמסורתיים דתיים שהשיבו כי הם יודעים האם מכהן או לא מכהן רק ברשות המקומית שלהם – נמצאו טועים.