דמי נקיים זועקים מן האדמה

את האלימות הנובעת מתוך גזענות יש לעקור מן השורש. מדובר בעברות החותרות תחת ערכי היסוד של הקהילה הבינלאומית, לכן נדרשת התגייסות של המדינות המחויבות לערכים אלה למאבק נחוש בתופעה

Shutterstock

הטיפול המשפטי בפרשת רציחתה על רקע גזעני של שרה חלימי בפריז באפריל 2017 על ידי מהגר ממאלי (קובילי טראורה, אשר ליווה את הרצח האכזרי בקריאות "אללה אכבר") הסתיים בימים אלה באורח מקומם. נקבע, ואושר על ידי בית המשפט העליון של צרפת, שהרוצח אינו אחראי למעשיו משום שפעל תוך התקף פסיכוטי שבו לקה עקב שימוש בסמים באותו ערב. לא נעשה צדק עם הקורבן. נוצרה סיבה למסיבה לשונאי יהודים. יותר מזה, התוצאה מהווה עידוד לפגוע ביהודים בלי לשאת באחריות פלילית.

מעניין שחוק העונשין של ישראל יצר מסגרת לטיפול משפטי-פלילי בישראל, במיוחד למעשים מסוג זה. מדובר בסעיף 13 לחוק העונשין שעניינו עבירות נגד המדינה או העם היהודי. הוא מסדיר את התחולה הפרוטקטיבית-הגנתית, בין השאר על התקפות נגד חיי יהודים מחוץ לישראל, המתבצעות כלפיהם באשר הם יהודים, כלומר ממניע אנטישמי. מכוח הוראה זו ניתן היה להעמיד לדין את טראורה מלכתחילה בישראל. גם עתה, העובדה שנקבע בצרפת שהוא אינו אחראי למעשהו אינה מהווה מחסום להעמדתו לדין בישראל. התחולה הפרוטקטיבית אינה נעצרת בהחלטה שיפוטית שהתקבלה במדינה אחרת.

מבחינת דינם של מי שבעת ביצוע פשע על ידם היו שיכורים או מסוממים, החוק הישראלי קובע כי מי שגרם למצב של שכרות כדי לעבור את העברה, רואים אותו כמי שרצה בתוצאה הקטלנית. אם לא פעל מתוך מטרה כזו, אבל היה מודע לכך שהוא מכניס עצמו למצב של שכרות (ולרוב מתקיימת מודעות כזו), רואים אותו כמי שהיה אדיש כלפי התוצאה הקטלנית. זו עבירה שעונשה הוא עד עשרים שנות מאסר.

קיימת בעיה מעשית. כדי לשפוט את טראורה בישראל, צריך שהוא יהיה בישראל. בגלל שנשפט כבר, צרפת לא תוכל להסגירו. אבל יהיה זה צדק פיוטי (גם אם לא חוקי) אם באחת הפעמים הקרובות שטראורה יכניס עצמו למצב של שכרות, הוא ישוכנע להגיע לישראל. אותה סיטואציה שחילצה אותו מאחריות למעשהו הנפשע, תשמש הפעם כדי לאפשר את מימוש אחריותו הפלילית ואת ענישתו, אם ימצא אשם.

מנקודת מבט כללית ועקרונית יותר, ראוי שמעשי פשע אלימים המבוצעים כלפי אדם בגלל השיוך הקבוצתי שלו ייחשבו כקטגוריה חמורה במיוחד של פשעים. משום שלא ניתן לסמוך על כול המדינות (ובמיוחד הפופוליסטיות) שיעשו דין צדק עם הקורבנות מכול קבוצות הייחוס, ראוי שמדינות רבות ככל האפשר יטו כתף במאמץ בינלאומי לביעור תופעות כאלה. מתבקש, לשם כך, שהן יקבעו תחולה לדיני העונשין שלהן על מעשים אלה, יהיה הקורבן מי שיהיה, ויהיה מקום ביצוע העבירה אשר יהיה. את האלימות מתוך מוטיבציה גזענית יש לעקור מן השורש. מדובר בעברות החותרות תחת ערכי היסוד של הקהילה הבינלאומית. לכן, נדרשת התגייסות של המדינות המחויבות לערכים אלה למאבק נחוש בתופעה זו, בכול מקום בו היא מתרחשת, ובמיוחד דווקא במדינות בהן אין מטפלים בה כראוי. ידעו המבצעים (ומי ששוקלים ביצוע) כי ידיים ארוכות יישלחו אליהם מכיוונים שונים, כדי למצות את הדין איתם.