שובה של הבחירה הישירה?
ההצעה לבחירות ישירות לראשות הממשלה איננה הפתרון למבוי הסתום הפוליטי שנקלענו אליו. אם המועמד הנבחר לא יצליח להרכיב ממשלה גם הפעם, נלך כולנו לסבב בחירות חמישי. מה היו ההשלכות של הבחירה הישירה שהונהגה בשנות ה-90 בישראל, והאם בג"ץ יוכל לאשר את המהלך?
Flash 90
ההצעה הנוכחית קובעת כי ישראל תצא באופן מיידי לבחירות נוספות, אולם הפעם הבחירות יהיו רק לתפקיד ראש הממשלה. מי שייבחר, ייכנס מיד לתפקיד ראש הממשלה ויקבל גם את סמכויות ראש הממשלה החלופי, כך שלמעשה מדובר בסיום כהונתה של הממשלה הפריטטית. על מי שייבחר מוטלת המשימה להקים ממשלה שצריכה לזכות לאמון הכנסת. אם הוא לא יצליח- יתקיימו שוב בחירות כלליות לכנסת. אם הוא יצליח- אז בניגוד לחוק הקיים, אי-אפשר יהיה להקים ממשלה אחרת בכנסת הנוכחית: אם למשל תתקבל בכנסת הצעת אי-אמון, התוצאה תהיה בחירות חדשות לכנסת, ולא הקמת ממשלה חדשה.
הבחירה הישירה הובילה לריסוק המערכת המפלגתית, לפיצול פוליטי חסר תקדים ולהגברת התלות של המפלגות הגדולות בקטנות. הסיבה לכך נעוצה בעובדה ששיטת ההצבעה בשני פתקים, הביאה לשינויים בהתנהגות הבוחרים- רבים מהם פיצלו את קולם- פתק לראשות הממשלה ופתק למפלגה קטנה, המייצגת את זהותו האידיאולוגית או המגזרית הספציפית.
ההשפעה על היחלשות המפלגות הגדולות הייתה דרמטית: בעוד בבחירות 1992 זכו שתי הרשימות הגדולות ביחד ב-76 מנדטים, הרי שבבחירות הישירות שנערכו בפעם השניה ב-1999, הן זכו ב-45 מנדטים בלבד. הבחירה הישירה לא רק שלא תיקנה את הליקויים במערכת הפוליטית, אלא אף החמירה אותם: השיטה הקשתה על הממשלה לקדם את מדיניותה, ובשל הכוח הרב שבידי המפלגות הקטנות היא פעלה בצל חשש מבחירות מוקדמות. לא בכדי היא בוטלה במהירות ב-2001, חמש שנים בלבד אחרי הבחירות הישירות הראשונות.
הבחירה הישירה גם הגבירה את הפרסונליזציה הפוליטית בישראל והחלישה משמעותית את מוסד המפלגה. רוב המשאבים הושקעו בקידום המועמדים לראשות הממשלה ומרבית שידורי התעמולה הדגישו את תכונותיהם ועמדותיהם, ואילו המפלגה עצמה, האידיאולוגיות והתחרות הפרלמנטרית נותרו בשוליים.
מבחינה פוליטית, פיצול פתק ההצבעה הוא רעיון רע מאוד, בשל החלשת הסיעות הגדולות. אמנם בהצעה הנוכחית של סיעת ש"ס לא מדובר על בחירה במקביל של הכנסת וראש הממשלה, אבל היא עדיין מבוססת על פתק הצבעה נפרד לתפקיד ראש הממשלה, ובהחלט ייתכן שתהיה לכך השפעה על התנהגות הבוחרים גם בבחירות הבאות לכנסת. המצב לפיו הכנסת נבחרת בשיטה אחת (פתק אחד), ותפקיד ראש הממשלה בשיטה אחרת הוא מצב לא סביר ולא הגיוני בשיטה פרלמנטרית כמו בישראל. אם יחסי הכוחות הנוכחיים בכנסת לא מאפשרים לאף חבר כנסת להרכיב ממשלה, יש סבירות גבוהה שגם ראש הממשלה שייבחר בבחירות הישירות לא יוכל לעשות זאת.
יודגש כי מבחינה חוקתית, מדובר בפגיעה נוספת בחוקי היסוד של מדינת ישראל, במערכת הפוליטית שלה ובאזרחי ישראל, באמצעות תיקונים תכופים, וחפוזים בחקיקה שמעוותים את כללי המשחק הפוליטי תוך כדי פעולתם. דמוקרטיה מבוססת על כללי משחק קבועים. שינוי כזה, בסמוך למערכת בחירות הוא סממן של שינוי שיטת משטר שמתרחקת מדמוקרטיה פרלמנטרית.
אכן סביר שיש כאן מקום להתערבות של בג״ץ לפי הדוקטרינה של התיקון החוקתי שאיננו חוקתי. מדובר בפגיעה ברצון הבוחר שבחר מפלגות לכנסת, שנועד להרכבת ממשלה על בסיס השיטה קואליציונית הקיימת. כעת הבוחר מוצא את הבחירה שלו במפלגות שירכיבו את הממשלה הבאה מדוללת בדיעבד, באמצעות הליך בחירה אחר.