הציבור הערבי כבר לא בשוליים

גם אם לעיתים נדמה שהממשלה ויתרה על הערבים, הערבים לא ויתרו על רצונם להפוך לשחקן פוליטי משמעותי. יהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו, את חשיבות הקול הערבי נראה שכולם כבר הפנימו

Flash 90

מערכת הבחירות לכנסת ה-24 התאפיינה, אולי יותר מהכול, בחיזור אחר "הקול הערבי". אחד הביטויים לכך היו מנהיגי מפלגות המרכז והימין שפקדו לראשונה ערים ערביות. בראשם כמובן "אבו-יאיר" שיצא מגדרו כדי לגייס את תמיכתם של אלו שכינה בחשבון המסנג'ר שלו, רק לפני שנה וחצי, שהם "רוצים להשמיד את כולנו". ועוד קודם לכן, בשנת 2015 הזהיר מפני נהירתם לקלפיות.

על אף שורת המחוות מצדו של רה"מ, שורה של סקרים שפורסמו לאחרונה מצביעים שהציבור הערבי אינו מעוניין שראש הממשלה הבא יהיה נתניהו. כך שההערכות לפיהן הליכוד צפוי לגרוף כמנדט וחצי מהציבור הערבי, מופרזות למדי. אנחנו, הערבים, טרם שכחנו את מבול החקיקה האנטי-דמוקרטית שהובילה הקואליציה בשנים האחרונות, ולא את הדחפורים שעבדו שעות נוספות בנגב, גם בתחילת במשבר הקורונה. הכל, כמובן, בחסותו המלאה של ראש הממשלה.

יחד עם זאת, במערכת שעשויה להיות מוכרעת על חודו של קול, גם רבע מנדט ייחשב כהישג בלתי מבוטל, ודאי לאור העובדה שמפלגות אחרות, כולל אלו הנמנות על מחנה המרכז-שמאל, לא ממש נהנות מתמיכה ברחוב הערבי.

מסקר שפורסם השבוע מטעם תכנית קרן אדנאוור לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, עולה כי עבור שליש ממצביעי החברה הערבית, השיקול החשוב ביותר בבחירת המפלגה שעבורה תצביע הוא המצע הפוליטי והאידאולוגי של המפלגה. הליכוד, בכל הכבוד, לא ידועה כמפלגה שחרתה על דגלה את נושא השוויון לערבים. נוסף על כך, ישנה סברה רווחת לפיה נתניהו לא רק ביקש לגייס תמיכה מהציבור הערבי, אלא גם "להרדים את השטח" באמצעות השינוי ביחסו כלפי האוכלוסייה הערבית. דהיינו, להוריד את תחושת הדחיפות והבהילות להצביע, שאפיינה את התנהגות הבוחרים הערבים במערכת הבחירות לכנסת ה-23. לפי סברה זו, נתניהו קיווה שכך יירד שיעור המצביעים הערבים שממילא לא היו משלשלים לקלפי פתק "מחל", אך בנסיבות מסוימות יצאו להצביע כמחאה על מדיניות הממשלה. אלא שעל פי אותו סקר, ההערכות הן ש-60% מהמצביעים הערבים ייצאו לממש את זכותם, כאשר מסתמן כי הרשימה המשותפת נותרה ביתם הפוליטי המובהק.

משתנה נוסף שמשפיע לטובה ככל הנראה על נכונותם של האזרחים הערבים לצאת ולהצביע היא התמורה המשמעותית שחלה בקרב הציבור היהודי ביחס לשאלת תמיכת צירוף המפלגות הערביות לממשלה, כולל מינוי שרים (השם ישמור). כך, למשל, לפי מדד הקול הישראלי של המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם בשבוע שעבר, אם בספטמבר 2019 רק 5% מקרב מצביעי הימין השיבו כי הם תומכים בשיתוף פעולה יהודי-ערבי מסוג זה, נכון למרץ 2021, 21% ענו בחיוב. גם בקרב היהודים שהזדהו כמצביעי מפלגות מרכז ושמאל חלה עלייה משמעותית ביחס לשאלה.

במצב דברים זה, לא מפתיע לגלות כי גם המצביעים הערבים לא פוסלים על הסף תמיכה בממשלת ימין. הנבואה אמנם ניתנה לשוטים אבל הסקרים בהחלט משקפים מגמה: גם אם לעיתים נדמה שהממשלה ויתרה על הערבים, הערבים לא ויתרו על רצונם להפוך לשחקן פוליטי משמעותי. יהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו, את חשיבות הקול הערבי והיותנו 20% מהאוכלוסייה נראה שכבר כולם הפנימו - בימין, במרכז ובשמאל.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.