הבחירות לכנסת ה-24 - הליכי בחירת המועמדים והמנהיגים
פחות ופחות מפלגות בוחרות את המנהיג והמועמדים בשיטות דמוקרטיות, במיוחד בפריימריז, ויותר ויותר מפלגות הן "מפלגות מנהיג" – מועמדיהן נקבעים באופן בלעדי על ידי מנהיג המפלגה, שמעמדו בלתי מעורער. כך החליטו המפלגות השונות מי יהיו מועמדיהן לבחירות.
רשימת 'יש עתיד' לכנסת ה-24
לקראת הבחירות לכנסת ה-24 היו צריכות המפלגות השונות המתמודדות בבחירות לקבוע מי יהיו מועמדיהן לבחירות, וחלקן גם מי יעמוד בראשן. כמו רובן המכריע של הדמוקרטיות, מדינת ישראל לא קובעת עבור מפלגות כיצד לעשות זאת – המפלגות רשאיות לבחור את המנהיגים והמועמדים בכל דרך שיחפצו.יש דמוקרטיות מעטות שמכתיבות את אופי הליכי בחירת מועמדים במפלגות, כגון גרמניה ופינלנד.
ואכן, באופן מסורתי יש הבדלים גדולים בין ההליכים המתקיימים במפלגות שונות – החל ממפלגות שבהן חברי המפלגה בוחרים את המנהיג והמועמדים, הליך המכונה פריימריז (או פריימריז סגורים), דרך מפלגות שבהן עושים זאת מוסדות ייצוגיים כמו ועידה/מרכז או שבהן סמכות זו מוענקת לאליטה מצומצמת או ועדה מסדרת, ועד מפלגות שבהן הבחירה נעשית בידי מנהיג יחיד.
להלן יוצגו סקירה וניתוח של הליכי בחירת המנהיג והמועמדים במפלגות השונות לקראת הבחירות לכנסת ה-24.
יצוין כי לאור מגיפת הקורונה והסמיכות למערכות הבחירות הקודמות, מפלגות רבות "הקפיאו" את רשימותיהן מהבחירות הקודמות, לעתים בשינויים מסוימים; לא ברור אם בכל המקרים ההקפאה הזו מוצדקת בנסיבות הזמן. ייתכן שבחלקם של המקרים זהו תירוץ בלבד – שכן מפלגה העבודה הצליחה לקיים פריימריז ומפלגות אחרות קיימו הליכי בחירת מנהיג ומועמדים במוסדות כמו מרכז/ועידה.
מסקירת ההליכים אפשר לזהות שהמגמה הבולטת של העשור האחרון ממשיכה ואף מקצינה – פחות ופחות מפלגות בוחרות את המנהיג והמועמדים בשיטות דמוקרטיות, במיוחד בפריימריז, ויותר ויותר מפלגות הן "מפלגות מנהיג" – מועמדיהן נקבעים באופן בלעדי על ידי מנהיג המפלגה, שמעמדו בלתי מעורער.
בחירת רשימה ומנהיג לקראת הבחירות לכנסת ה-24 בטבלה ובמאמר כולו נכתבו השמות המוכרים של המפלגות ו/או הרשימות המייצגות אותן. כך למשל, נכתב "חוסן לישראל", אף שהשם הרשמי של המפלגה הוא "חוסן לישראל"; ונכתב "הימין החדש/ימינה", אף שהשם הרשמי של המפלגה הוא "צל"ש – ציונות ליברליות ושוויון".
| מפלגה | מי בחר את הרשימה? | מי בחר את המנהיג |
| הליכוד | הוקפאו תוצאות הפריימריז שנערכו לפני בחירות 2019א'. הוענקו שריונים ליו"ר (ההחלטה התקבלה ע"י המזכירות) | לא התקיימו בחירות – המנהיג הקודם נשאר (פריימריז התקיימו לפני בחירות 2020) |
| חד"ש | הוקפאה הרשימה שנבחרה במועצה (גוף נבחר) לפני בחירות 2019א' (ההחלטה התקבלה ע"י המועצה) | הוקפאה הרשימה, לרבות המנהיג, שנבחרה במועצה (גוף נבחר) לפני בחירות 2019א' (ההחלטה התקבלה ע"י המועצה) |
| בל"ד | התקיימו בחירות בוועידה (גוף נבחר) | התקיימו בחירות בוועידה (גוף נבחר) |
| מפלגת העבודה | התקיימו פריימריז | התקיימו פריימריז |
| הבית היהודי | התקיימו בחירות במרכז (גוף נבחר) | התקיימו בחירות במרכז (גוף נבחר) |
| מרצ | הוועידה (גוף נבחר) אישרה רשימת מועמדים שעליה סיכמו בכירי המפלגה | הוועידה (גוף נבחר) אישרה רשימת מועמדים, לרבות המנהיג, שעליה סיכמו בכירי המפלגה |
| יש עתיד | המנהיג | אין אפשרות לקרוא תיגר על המנהיג |
| תקווה חדשה | המנהיג | אין אפשרות לקרוא תיגר על המנהיג |
| הימין החדש/ימינה | המנהיג | אין אפשרות לקרוא תיגר על המנהיג |
| מפלגת הציונות הדתית/האיחוד הלאומי-תקומה | התבססה על הרשימה שנבחרה במרכז (גוף לא-נבחר) לפני בחירות 2019א'. המרכז הסמיך את היו"ר לשבץ מועמדים חדשים | לא התקיימו בחירות – המנהיג הקודם נשאר(בחירות במרכז התקיימו לפני בחירות 2019א') |
| רע"ם | הוקפאה הרשימה שנבחרה בוועידה (גוף לא-נבחר) לפני בחירות 2020 (ההחלטה התקבלה ע"י הוועידה) | הוקפאה הרשימה, לרבות המנהיג, שנבחרה בוועידה לפני בחירות 2020 (ההחלטה התקבלה ע"י הוועידה) |
| תע"ל | התקיימו בחירות בוועידה (גוף לא-נבחר) | אין אפשרות מעשית לקרוא תיגר על המנהיג (תאורטית, אפשר להתמודד מולו בוועידה) |
| ש"ס | אליטה מפלגתית | אליטה מפלגתית |
| דגל התורה | אליטה מפלגתית | אליטה מפלגתית |
| אגודת ישראל | אליטה מפלגתית | אליטה מפלגתית |
| ישראל ביתנו | המנהיג | אין אפשרות מעשית לקרוא תיגר על המנהיג |
| חוסן לישראל/כחול לבן | המנהיג | אין אפשרות לקרוא תיגר על המנהיג |
| עוצמה יהודית | אליטה מפלגתית | אליטה מפלגתית |
המפלגות הדמוקרטיות (הליכוד, העבודה, הבית היהודי, מרצ, חד"ש, בל"ד)
התופעה שאפיינה את העשור האחרון הגיעה לשיא בבחירות אלה: הפריימריז כמעט ונעלמו. רק מפלגה אחת בחרה את המנהיג ו/או המועמדים באמצעות פריימריז בהשתתפות כלל חברי המפלגה – מפלגת העבודה, שלפי הסקרים תזכה לנציגים בודדים בכנסת הבאה. הדעיכה של הפריימריז הייתה מהירה: בבחירות לכנסת ה-18 ב-2009, לפני 12 שנה בלבד, שלוש מבין ארבע המפלגות הגדולות קיימו פריימריז – קדימה, הליכוד והעבודה. היום עושה זאת רק מפלגה אחת קטנה.
הליכוד ומרצ, מפלגות נוספות שקיימו פריימריז לפני הבחירות לכנסת ה-21, לא ערכו פריימריז או בחירות פנימיות תחרותיות אחרות, לטענתן כאמור בשל מגיפת הקורונה והסמיכות לבחירות הקודמות. בליכוד החליטה המזכירות על הקפאת הרשימה שנבחרה בפריימריז האחרונים, שנערכו לפני הבחירות לכנסת ה-21, וכמו כן העניקה ליו"ר המפלגה אפשרות ל-6 שריונים עד המקום ה-40. במרצ אושררה רשימה שגובשה על ידי בכירי המפלגה – רשימה שמתבססת על הרשימה מבחירות 2020 (שבעצמה מתבססת על בחירות להנהגה ולמועמדים שנערכו בוועידת מרצ לפני בחירות 2019ב'), בשינויים מסוימים. עדיין מוקדם לקבוע אם מדובר בביטול חד פעמי של הפריימריז או בפרקטיקה שתימשך גם בעתיד.
שתי מפלגות, הבית היהודי (שלא תתמודד בבחירות) ובל"ד, קיימו אף הן הליכים דמוקרטיים: הן בחרו את המנהיג והרשימה במוסד מפלגתי ייצוגי, שנבחר על ידי חברי המפלגה – דרך הנחשבת אף היא לדמוקרטית.למשל במדינות שמחייבות הליכים פנים-מפלגתיים דמוקרטיים, כמו בגרמניה, וכן במדדים בין-לאומיים, לרבות מדד הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית של המכון הישראלי לדמוקרטיה. מרכז הבית היהודי וועידת בל"ד קיימו לקראת הבחירות לכנסת ה-24 בחירות פנימיות שבהן נבחרו מנהיגים ומועמדים חדשים. במפלגות אחרות, מוסדות נבחרים דומים מילאו תפקיד מצומצם יותר, של אשרור, בבחירות הרשימה והמנהיגים: ועידת מרצ אישרה כאמור את הרשימה שבכירי המפלגה הביאו בפניה, ומועצת חד"ש החליטה להקפיא את הרשימה שהיא-עצמה בחרה לפני הבחירות לכנסת ה-21.
המפלגות הלא-דמוקרטיות (כל השאר)
לצד דעיכת הפריימריז, תופעה בולטת נוספת היא ריבוי מפלגות המנהיג – "מפלגות שהעומד בראשן הקים את המפלגה – הוא ש'בוחר' את עצמו להנהגה, הוא שקובע את מועמדי המפלגה למשרות ציבוריות נבחרות והוא שקובע את מדיניותה".גדעון רהט, ירידת הקבוצה ועליית הכוכב(ים): מפוליטיקה מפלגתית לפוליטיקה אישית, ירושלים: המכון בישראלי לדמוקרטיה, 2019, עמ' 20. כל המפלגות החדשות שנבחרו לכנסת מבחירות 2013 הן מפלגות כאלה – למשל יש עתיד, התנועה, כולנו, גשר, חוסן לישראל, תל"ם, הימין החדש וגשר.
תופעה זו ממשיכה: כל המפלגות החדשות שלפי הסקרים יש/היה להן סיכוי כלשהו להיבחר לכנסת ה-24 הן מפלגות מנהיג – תקווה חדשה ומפלגות קטנות יותר כמו הישראלים, תנופה (שלא יתמודדו בסופו של דבר) והמפלגה הכלכלית החדשה (בראשות ירון זליכה). לצדן, פועלות מפלגות מנהיג ותיקות יותר – יש עתיד, הימין החדש וישראל ביתנו.
שאר המפלגות לא מקיימות אמנם הליכים דמוקרטיים לבחירת מועמדים ומנהיג, אך בכל זאת מערבים גופים רחבים יותר. במפלגות החרדיות, המנהיג והמועמדים נקבעים באופן מסורתי על ידי אליטות מפלגתיות שונות – רבנים (מועצת חכמי התורה בש"ס, מועצת גדולי התורה בדגל התורה, אדמו"רי חסידויות באגודת ישראל), פוליטיקאים בכירים (במיוחד דרעי בש"ס), עסקנים וגופים לא-נבחרים שונים (למשל הנהלה ומועצה ארצית באגודת ישראל).
בתע"ל, רע"ם והאיחוד הלאומי-תקומה (שכיום מתקראת מפלגת הציונות הדתית), המנהיג והמועמדים נבחרים בידי מוסדות מפלגתיים שלא נבחרו בידי חברי המפלגה – מרכז האיחוד הלאומי, ועידת תע"ל וועידת רע"ם. אך ישנן הבדלים בין המפלגות האלה. תע"ל היא למעשה מפלגת מנהיג, שהוקמה ונשלטת בידי אחמד טיבי. עם זאת, יש בה מראית עין של הליך בחירת מועמדים מעין-דמוקרטי – המועמדים (ותאורטית גם המנהיג) נבחרים בידי ועידת המפלגה, אך מדובר כאמור בגוף לא-נבחר שנשלט במידה רבה בידי טיבי. הליך כזה התקיים במפלגה גם לקראת הבחירות לכנסת ה-24. ועידת רע"ם היא למעשה גוף לא-נבחר של הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית. עם זאת, בתוך הוועידה נערכו בעבר, בפעם האחרונה לפני הבחירות לכנסת ה-23, בחירות דמוקרטיות על תפקיד המנהיג ובין מועמדים. לקראת הבחירות לכנסת ה-24 החליטה הוועידה להקפיא את הרשימה מהבחירות הקודמות. בדומה, מרכז מפלגת האיחוד-הלאומי תקומה אף הוא אינו גוף נבחר, אלא הוא מורכב בין היתר מרבנים ופעילים פוליטיים. אך בעבר התקיימו בו בחירות דמוקרטיות לתפקיד המנהיג והמועמדים. לאחרונה נערכו בחירות כאלה לפני הבחירות לכנסת ה-21, ומאז הרשימה לא השתנתה באופן עקרוני – אם כי לקראת הבחירות לכנסת ה-24 החליט המרכז להעניק סמכויות נרחבות ליו"ר המפלגה סמוטריץ', לרבות בעניין שיבוץ מועמדים חדשים ברשימה (והוא אכן שיבץ את שמחה רוטמן במקום גבוה).
סיכום והמלצות לחיזוק המפלגות
הסיבות לדעיכת הפריימריז וריבוי מפלגות המנהיג כבר נסקרו בהרחבה. באופן כללי, מדובר בשילוב בין כשלי שיטת הפריימריז כפי שאומצה ומתקיימת במפלגות בישראל, לבין הפרסונליזציה הפוליטית, המעודדת מנהיגים להקים מפלגות בצלמם ובדמותם במקום להיאבק על מקום במפלגות ותיקות.
רוב המפלגות שנותרו דמוקרטיות נחלשו מאוד לעומת העבר – העבודה, מרצ והבית היהודי. עם זאת, חשוב לשים לב לכך שלמרות ריבוי מפלגות המנהיג החדשות, גם רוב רובן של אלו הינן מפלגות כושלות, אף יותר מהמפלגות הוותיקות שעשו שימוש בפריימריז. מבין שלל מפלגות המנהיג שהוקמו בעשור האחרון, רק מפלגה אחת הצליחה לשרוד לזמן יחסית-ארוך – יש עתיד; ומבין הוותיקות יותר – רק ישראל ביתנו (ותע"ל, אם כי היא מעולם לא נבחרה באופן עצמאי לכנסת). שאר המפלגות היו במקרה הטוב מפלגות אווירה, שנבחרו לכנסת והחזיקו מעמד קדנציה או שתיים ואז הוחלפו במפלגות מנהיג חדשות – התנועה וכולנו הן דוגמאות מובהקות לכך (וייתכן שבקרוב גם חוסן לישראל/כחול לבן). אבל רוב מפלגות המנהיג החדשות כלל לא ניסו או לא הצליחו להיבחר לכנסת לבדן – כך למשל הימין החדש, גשר (שלא הצליחו להיבחר בבחירות 2019א') ותל"ם, תע"ל (הוותיקה יותר), ישראל דמוקרטית והתנועה הירוקה (שכלל לא התמודדו באופן עצמאי). יש לכך סיבות רבות, אבל העיקרית שבהן היא שרובן המכריע של המפלגות האלה כלל לא ניסו לבנות "מפלגה" של ממש – עם פעילים, נוכחות בשטח וקשר עם הציבור מעבר לתקופת הבחירות. במקום זאת, הן שימשו אך ורק פלטפורמות לבחירת מנהיגים לכנסת. לעומת זאת, מפלגת המנהיג שביססה קשר נרחב יותר עם הציבור, יש עתיד – שרדה עד כה.
המפלגות בישראל נתונות אפוא במשבר עמוק – הן רוב המפלגות הדמוקרטיות הוותיקות והן רוב מפלגות המנהיג החדשות. המפלגות העיקריות שמצליחות לאורך זמן הן המפלגות הסקטוריאליות, כמו המפלגות החרדיות, חלק מהמפלגות הערביות ובמידה מסוימת ישראל ביתנו.
מפלגות חפצות חיים, שרוצות להתחמק מגורלן של מפלגות המנהיג החדשות ושל המפלגות הדמוקרטיות הוותיקות, צריכות אפוא להסיק מכך מסקנות. עליהן לבנות את עצמן בצורה שונה, שתשלב את הטוב משני העולמות: את הפעילות והנוכחות בשטח של המפלגות הדמוקרטיות הוותיקות וגם של המפלגות הסקטוריאליות, שמאפשרות להן לשרוד לאורך זמן גם בתקופות קשות (לראייה – ההתאוששות האחרונה של מפלגת העבודה); ואת הגמישות והניהול היעיל של מפלגות המנהיג החדשות.
גם המדינה, מצדה, יכולה לנקוט צעדים שיעודדו יצירת מפלגות חזקות ויציבות. בהקשר זה, המדינה יכולה לסייע להיאבק באחת התופעות העיקריות הפוגעות במפלגות בישראל בשנים האחרונות: העובדה שמנהיגים פוליטיים מעדיפים להקים מפלגות חדשות בראשם במקום להצטרך למפלגות קיימות או להישאר בתוכן. זהו מאפיין מרכזי של עידן הפוליטיקה האישית, הפרסונלית, בישראל. אי-אפשר להיאבק בתופעת הפרסונליזציה הפוליטית, שהיא תוצר של מגמות חברתיות-תרבותיות-כלכליות ארוכות טווח. אבל אפשר "לביית" את הפרסונליזציה או לרתום אותה לטובת המפלגה: אם נניח שבעידן הנוכחי מנהיגים פוליטיים ופוליטיקאים בכלל "חייבים" להתבלט בפעולתם האישית, צריך פשוט לאפשר להם לעשות זאת במסגרת המפלגות הקיימות, כמו כוכבים בקבוצות כדורגל.
הדרך לעשות זאת היא לשנות את שיטת הבחירות בישראל – לאמץ שיטה שיש בה מרכיב אישי, שיטת "הפתק הפתוח למחצה". כיום יש בישראל שיטת בחירות רשימתית סגורה, שבה אנו מצביעים אך ורק לרשימת מועמדים – מבלי יכולת להשפיע על דירוג המועמדים ברשימה ואפיילו מבלי לראות את שמותיהם. במקום שיטת הבחירות הרשימתית הסגורה יש לאמץ שיטה אישית ופתוחה יותר, שתאפשר לבוחרת להביע על גבי פתק ההצבעה של המפלגה שבה היא בוחרת את תמיכתה במועמדים ספציפיים. מועמד שקיבל מספר גבוה של קולות אישיים (שייקבע בחוק) "יוקפץ" במעלה הרשימה. שיטה כזו תסייע לרתום את הפוליטיקה האישית, המאפיינת את ישראל, לטובת המפלגה. פוליטיקאי בכיר כבר לא יהיה חייב להקים מפלגה משלו כדי להתבלט ולזכות לתמיכה אישית מצד הציבור; במקום זאת, הוא יוכל להתמודד במפלגה קיימת, להבליט את עצמו בקמפיין הבחירות, לזכות לקולות אישיים רבים ואף להתקדם במעלה הרשימה. יתר על כן, בניגוד לפריימריז, שבהם מועמדים נאבקים זה מול זה דרך קמפיינים שליליים הפוגעים בסופו של דבר במפלגה – בשיטה המוצעת כל מועמד שירצה לזכות בקולות אישיים יצטרך קודם לשכנע את הציבור להצביע למפלגה ואף ייהנה בעקיפין מהקולות שיגייסו מתחריו-עמיתיו למפלגה.