בחירות בצל קורונה- כיצד נימנע מטענות לזיופים?

ניהול מערכת בחירות בצל מגפה מציף אתגרים חדשים, ובהם גם החשש לזיופים. על מנת לשמור על טוהר הבחירות, על ועדת הבחירות המרכזית לבצע דה-פוליזטיציה של הליך הבחירות בכללותו, באמצעות הקמת רשות בחירות ארצית מקצועית ובלתי תלויה. גם ועדות הבחירות האזוריות צריכות להיות מקצועיות ולא נציגות של סניפי המפלגה המקומיים, כמוהן גם ועדות הקלפי

Flash 90

הליך הבחירות לכנסת אינו חף מזיופים וטעויות, אבל אפשר לומר שהוא מתנהל באופן תקין מאז הבחירות הראשונות ב-1949. כבר בבחירות הראשונות הוקמה ועדת בחירות מרכזית בלתי תלויה ועצמאית במילוי תפקידה, אם כי הרכבה נקבע על מפתח סיעתי מתוך מחשבה שהייצוג של כל הסיעות בוועדה יבטיח בסופו של דבר את הניטרליות שלה.

בנוסף, בישראל, אולי יותר מבמדינות אחרות, יש קשר ישיר ומדויק למדי בין הפתק שהבוחר משלשל לקלפי ובין תוצאות הבחירות, וזאת הודות לשיטת הבחירות היחסית, אחוז החסימה הנמוך יחסית (3.25%), והעדר אלמנטים רובניים בשיטה. פשטותה הכמעט פרימיטיבית של השיטה הישראלית היא דווקא יתרון בהקשר זה. בישראל אין צורך בהרשמה מוקדמת, הפתקים מוכנים מראש, ההצבעה פיסית ולא דיגיטלית, אין ממד של בחירה אישית או אזורית, ובעיקר, יש גוף מרכזי אחד שמנהל את הבחירות זאת בניגוד לארה"ב שבה הליכי ההצבעה מסובכים למדי, הבחירות הן לנציגים בכמה רמות, לפעמים גם מצביעים על נושאים שעומדים למשאל עם במדינות מסוימות, ובעיקר לכל מדינה יש גוף שמנהל את הבחירות.    

עם זאת, חייבים להודות שבכל מערכת בחירות מתגלים מוקדים בעייתיים – קלפיות שבהן מספר המעטפות אינו תואם את מספר המצביעים בפועל (באופן עובדתי – זה מתגלה יותר בקלפיות בישובים ערביים), אנשים המצביעים בשמם של בעלי זכות הצבעה שנפטרו או שאינם שוהים בארץ. תופעה נוספת שעשויה גם להיות מקור לטעויות וזיופים היא הצבעה במעטפות כפולות. בעבר ההצבעה במעטפות כפולות הייתה שמורה לאוכלוסיות מסוימות (חיילים, ימאים, אסירים, נציגי ישראל בשגרירויות) אך מטעמים חיוביים של הגברת נגישות ההצבעה היא הפכה שכיחה יותר. היתרון הוא שקבוצות שבעבר התקשו לממש את זכות הבחירה שלהן כמו חולים בבתי חולים, אנשים עם מוגבלויות, נשים במקלטים לנשים מוכות – יכולים היום להצביע לא בקלפי שאליה הם משויכים לפי כתובתם, אלא במקום שהותם. החיסרון הוא שהצבעה במעטפות כפולות, ללא הליכי בדיקה ופיקוח מספיקים, פותחת פתח למקרים שבהם יתכנו יותר מצביעים שמצביעים פעמיים - פעם בקלפי שאליה הם משויכים ופעם נוספת במעטפה כפולה. למרות הגידול החד בהצבעה במעטפות כפולות (ב 2015 הן היוו 5.5% מהקולות ואילו בבחירות 2020 - 7.2%) מספר המקרים בהם נמצא כי אותו בוחר הצביע פעמיים עומד על כמה מאות לכל היותר (בבחירות לכנסת ה-20 היו 516 הצבעות כאלה, לכנסת ה-20 560 ולכנסת ה-22 - 585).

כל התופעות הללו, שהתרחשו גם במערכות הבחירות האחרונות, הן לצערנו לא חדשות. החדשות הטובות הן שמדובר בזיופים וטעויות בקנה מידה קטן יחסית למספר המצביעים, באופן שלא משפיע השפעה של ממש על התוצאה (בניגוד דרך אגב לבחירות לרשויות המקומיות – שם אותן תופעות עלולות להטות את הכף). נכון שלא פעם גורלו של חבר כנסת זה או אחר, או מעבר של רשימה את אחוז החסימה תלוי באלפי קולות בודדים, אבל בגדול הרכב הכנסת לאחר הבחירות משקף במידה רבה את הצבעת הבוחרים בפועל.

מצד שני, אי אפשר להקל ראש באף קול. לא יתכן שקולו של מישהו יהיה שווה יותר או פחות. זאת חתירה תחת היסוד הבסיסי של השתתפות דמוקרטית כתנאי ללגיטימציה. בנוסף, כל מקרה כזה עלול להיות מנוצל כדי לערער את אמון הציבור בהליך הבחירות ובתוצאותיו. לכן ועדת הבחירות המרכזית משקיעה משאבים רבים בניסיון למזער ככל האפשר את האפשרות לזיופים ולטעויות. אחת הדוגמאות היא מה שקרוי "טופס 1000" שנועד לזהות מקרים של הצבעות כפולות, ושמזכיר הועדה אמור למלא ולהעביר לבדיקת ועדת הבחירות המרכזית. דרך אחרת היא ניתוח דפוסי ההצבעה וזיהוי קלפיות עם תוצאות חריגות, למשל בהשוואה למערכת בחירות קודמת. גם היחידה לטוהר המידות שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת ה-22 מפקחת על הנעשה בקלפיות, ואף מטפלת בזמן אמת בתלונות המגיעות לוועדת הבחירות.

מעבר לצעדים שכבר נעשו יש צעדים קטנים שעל ועדת הבחירות המרכזית לעשות וצעד אחד גדול שעל הכנסת לעשות על מנת להפוך את טוהר הבחירות לעובדה בלתי ניתנת לערעור.

מצדה של ועדת הבחירות המרכזית עליה קודם כל להקפיד על כוח האדם המועסק על ידה ישירות ובעקיפין דרך הסיעות. יש להכשיר מזכירי ועדות קלפי מקצועיים, להימנע מהעסקה חוזרת של מזכירי ועדות קלפי שהתגלו אי סדרים בקלפיות שניהלו. אמנם הועדה אינה בוחרת את נציגי הסיעות המכהנים בוועדת הקלפי, אבל עליה להקפיד על שיבוץ חברי הוועדה תוך שמירה על האיזון בין הסיעות השונות. גם לסיעות עצמן יש אחריות על הנציגים שהן מציבות בקלפיות, ועל המשקיפים. יש לאסור החלפות של הרגע האחרון, ובכל מקרה לפקח ולדווח בכל רגע על הנוכחים בקלפי בשעת ההצבעה. לגבי המעטפות הכפולות – יש לאמץ כלים דיגיטליים שיתריעו, אם אפשרי, בזמן אמת על מצביעים שכבר הצביעו בקלפי אחרת. גם שקיפות יתר של הפרוטוקולים של ועדות הקלפי תבטיח את מילוים התקין, וכן שידור ישיר של ספירת הקולות ממטה ועדת הבחירות המרכזית (בה נספרים בעצם רק קולות המעטפות הכפולות, וכן, בשלב מאוחר יותר, מספר קלפיות מדגמיות או קלפיות שנתגלו בהן אי התאמות).

אבל הצעד הגדול שעל הכנסת לעשות הוא דה-פוליזטיציה של הליך הבחירות מהמסד ועד הטפחות באמצעות הקמת רשות בחירות ארצית מקצועית ובלתי תלויה. כיום ועדת הבחירות המרכזית מורכבת מנציגי הסיעות בכנסת המכהנת. הם החתול השומר על השמנת. בעוד שהרכב ועדת בחירות המבוסס על ייצוג מפלגתי אולי התאים בראשית הדרך, כיום דרושה רשות בחירות ארצית מקצועית ועצמאית, כמו זו הקיימת במדינות רבות בעולם. באותו אופן גם ועדות הבחירות האזוריות שמוקמות לפני הבחירות צריכות להיות ועדות מקצועיות ולא נציגות של סניפי המפלגה המקומיים, וכמוהן גם ועדות הקלפי עצמן – ההצבעה צריכה להתנהל על ידי שניים או שלושה מזכירים מקצועיים, שהוכשרו לתפקידם על ידי ועדת הבחירות המרכזית ומועסקים ישירות על ידה, תוך שיבוץ משקיפים מהסיעות השונות. במלים אחרות, הסיעות צריכות לוותר על "הסייענים" שלהן בוועדות הקלפי.

ניהול הבחירות הוא מבצע לוגיסטי אזרחי בקנה מידה גדול במיוחד, ולא קל לנהל אותו, גם בלי שנציגי הסיעות יתרוצצו במסדרונות ועדת הבחירות. יתר על כן, אסור להפוך את נציגי הסיעות לכלבי השמירה של הליך בחירות תקין, משום שזהו מתכון בטוח להטיות בתוצאות הבחירות, ויותר מכך לפגיעה בזכות הבחירה החופשית והחשאית בדמוקרטיה.

אין בחירות מושלמות. בכלל, הדמוקרטיה מעצם טבעה אינה מושלמת, וזה מה שהופך את המשטר הדמוקרטי לאנושי ביותר.