השבטיות הישראלית מסוכנת לנו
השבטיות בחברה הישראלית רק הולכת ומעמיקה, ואם לא ייעשה מאמץ רציני מצד כל חלקי החברה הישראלית למציאת מכנה משותף להמשך הקיום כאן, סכנת הכאוס והחורבן הפנימי תרחף מעל ראשנו
Flash 90
"בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". כמו שההתנהלות הישראלית נראית לעת עתה אנחנו שבים לתקופת השופטים. שבטים שבטים וכאוס. זה רע בימים רגילים. בתקופת הקורונה התוצאה היא אובדן חיי אדם. לקורונה יימצא חיסון, אבל השבטיות הישראלית לא תעלם מאליה. אם החברה הישראלית לא תשכיל לפורר את השבטיות ולמצוא מכנה משותף ממלכתי לקיום במדינת ישראל היא תתפורר.
בראשית כהונתו, זיהה הנשיא ריבלין בחברה הישראלית שבטים: חילונים, דתיים, חרדים וערבים. התאור הזה התברר מאז כנבואה שמגשימה את עצמה והשבטיות רק הולכת ומעמיקה. ממדינה בה יש תחושת אחדות וערבות הדדית יסודית ורחבה, למדינה בה הדאגה היא בראש ובראשונה לשבט ולאינטרסים שלו, ורק אחר כך, אם בכלל, לבני השבטים האחרים, שאר האזרחים.
לשבטיות הזו יש ביטוי אכזרי בפוליטיקה הישראלית, שהולך גם הוא, ומתעצם. מפת המפלגות בישראל נראית כמו מפת האינטרסים של השבטים. במפלגות הסקטוריאליות, החרדיות, הערביות והדתיות, הביטוי לכך חד משמעי. הן אפילו לא מנסות להציג מראית עין של דאגה לכלל האזרחים. קודם כל המגזר ואם נשאר משהו, השאר. הבעיה היא שגם שאר המפלגות הולכות והופכות להיות סקטוריאליות. אלו דואגות, לפחות כטענה, ליושבי תל-אביב ואלו ליושבי הפריפריה. גם הגדולות שלהן עסוקות בלדאוג ל 'בייס'.
ימי הרמזור האחרונים מציגים את השבטיות הזו בשיא מערומיה ומסוכנותה. ישראל מובילה את טבלת התחלואה בעולם. מספר החולים המתים מאמיר והמודלים מנבאים אי ספיקה קרובה של בתי החולים. המומחים שהממשלה מינתה, בהובלת הממונה על המאבק בקורונה פרופ' גמזו מציעים פתרונות המבוססים על פרמטרים בריאותיים אחידים כדי להציל אותנו מסגר נוסף ונורא, אבל הכול מתנפץ אל סלע השבטיות.
כול אחד מהשבטים מנסה להתחמק מאחריות לכלל ודואג לבני השבט. חרדים, ערבים, מפגיני בלפור, כולם דואגים קודם כל לשבט ואחר כך לבריאות הציבור. כך בני השבטים וכך גם הפוליטיקאים. במקום תהליכי קבלת החלטות סדורים המבקשים לטפל בתחלואה, ועדת השרים לקורונה הפכה לזירת האבקות בבוץ. הפוליטיקאים, בראשם החרדים, מפעילים לחצים כדי לחלץ את בני השבט שלהם מגורל החלטות שאולי פוגעות בהם אבל אמורות לשפר את מצבה של ישראל, רגע לפני תהום. מקבלי ההחלטות נעים ונדים לפי הבנתם את האינטרס הפוליטי, ומשנים את המדיניות בהתאם. והשיא, הכרזה של ראשי ערים, חברי כנסת, ואפילו שרים בכירים שהחלטות מקצועיות שלא יראו להם, פשוט לא יכובדו. איש הישר בעיניו יעשה.
אתגר הקורונה, שלהערכת מומחים ילווה אותנו עוד כמה חודשים, וייתכן ויחריף בחורף יכול להיות בהקשר הזה גם הזדמנות. נכון, האווירה הציבורית עכורה והתחושה היא לפעמים של מלחמת כל בכל, אבל עדיין לא מאוחר פשוט לעבוד אחרת. האחריות מוטלת בראש ובראשונה על המנהיגים והפוליטיקאים. הם חייבים להתעשת, להתאחד, ולפעול יחד באופן מקצועי ורציני. הם חייבים לשדר לשבטי החברה הישראלית שבעת הזאת, אין מקום לפיצול ופילוג. כמו במלחמות מול אויב חיצוני, גם המלחמה בקורונה מחייבת אחדות.
נזקה של השבטיות מוכח. היא פוררה את העם היהודי לאורך ההיסטוריה והביאה בכנפיה חורבן אחר חורבן. למרות המצב הקשה בכל החזיתות, ישראל תתגבר בסופו של דבר על הקורונה ועל השלכותיה הבריאותיות והכלכליות. אבל גם אחרי ימי הקורונה, השבטיות הישראלית לא תעלם מעצמה. אם לא יעשה מאמץ רציני מצד כל חלקי החברה הישראלית למצוא מכנה משותף והרבה יותר ממלכתיות להמשך הקיום כאן, אחרי שהארץ שקטה שבעים ומשהו שנה, סכנת הכאוס והחורבן הפנימי תרחף מעל ראשנו.
פורסם לראשונה בישראל היום.