חוק הקורונה- מופע של התבטלות הכנסת בפני הממשלה

בשנים האחרונות מתחזק תהליך של התבטלות הכנסת בפני הממשלה. בעוד שהממשלה אמורה להיות "אחראית בפני הכנסת", היוצרות מתהפכות והכנסת הופכת לסוכנות החקיקה של הממשלה. האם במצב של שגרת חירום בחסות נגיף הקורונה, ניתן לכנסת להעביר לממשלה את הסמכות להסדיר סמכויות שיש בהן פגיעה בזכויות האזרח?

"בחוק עוד בעיות רבות: מתן סמכויות נרחבות מדי לשוטרים ולפקחים" | Flash 90

בשבוע שעבר החלו בוועדת חוקה, חוק ומשפט הדיונים ב"חוק הקורונה", שהוא החוק שנועד להחליף את תקנות שעת החירום, בהן עשתה עד עתה הממשלה לפי סמכותה בחוק יסוד הממשלה, ולהחליפם ב"חקיקה ראשית" של הכנסת.

יש לציין שזהו מהלך הכרחי, גם משום שתוקפן של תקנות שעת חירום, לפי חוק יסוד הממשלה, הוא שלושה חודשים בלבד וגם משום שהן לא נועדו, באופן אמיתי, לטפל במצב בו ניתן לחוקק את ההגבלות בכנסת, אלא למצב שאין זמן לכך או שהכנסת לא יכולה להתכנס.

על כן, מדובר, בעקרון, בחוק שמאחוריו כוונה טובה: לעבור למשטר בו הכנסת קובעת את האיזונים בין הפגיעה בזכויות היסוד של האזרחים ובין הצורך בהגנה על בריאות הציבור מפני מגיפת הקורונה.

אלא, שהחוק, בוודאי בגרסתו הראשונית שהופצה ערב חג השבועות כתזכיר, אך גם בגרסתו המשופרת בהצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה (ומכאן מלה טובה לתהליך שעבר במשרד המשפטים), לא עושה עדיין איזון מתאים. החוק למעשה יוצר משטר "שעת חירום רפואית" מיוחד, עליו תכריז הממשלה בלבד, ושמיום הכרזתו קמות לממשלה סמכויות נרחבות ביותר, להתקין תקנות שהן למעשה זהות כמעט לתקנות שתוקנו במסגרת ה"גל הראשון" של הקורונה, כאשר הפיקוח הפרלמנטרי עליהן רופף.

מצב זה מבטא תהליך שמתחזק בשנים האחרונות: התבטלות של הכנסת בפני הממשלה. בעוד שהממשלה אמורה להיות "אחראית בפני הכנסת", היוצרות מתהפכות והכנסת הופכת לסוכנות החקיקה של הממשלה. אכן, מדובר בשיפור לעומת משטר תקנות שעת חירום כפי שהיה בגל הראשון, אך לא זה אמור להיות המדד להשוואה ולבחינת איכות החוק הוצע. השאלה האמיתית היא האם במצב כזה של "שגרת חירום" שיכולה להמשך 10 חודשים לפי החוק (וכל חוק ניתן להאריך עוד ועוד), ניתן לכנסת להעביר לממשלה את הסמכות להסדיר "הסדרים ראשוניים": לא סמכויות ביצוע, אלא סמכויות לפגוע קשות בזכויות יסוד של האזרח, כולל לצאת לעבודה או לפגוש את בני משפחתו, לקבוע עבירות פליליות על מעשים שהם מעשים יומיומיים, וכל זאת במסגרת דיונים ליליים ובלתי שקופים בממשלה.

מובן שמוצדק כי במצב חירום רפואי אמיתי הכנסת תסמיך את הממשלה לפעול ולהיאבק במגיפה. אך ראשית, מתחייב כי הכנסת היא שתכריז על מצב החירום או לכל הפחות תאשר אותו. מעבר לכך, כל תקנה שתתקין הממשלה על סמך מצב החירום צריכה להיות מאושרת מראש על ידי ועדה בכנסת. במקרים דחופים במיוחד, ניתן לקבוע שייכנסו התקנות לתוקף מיידי, אך יש לאשרן בזמן קצר של לא יותר משבוע בוועדה בכנסת, ולא – יפקעו. נוסח ההצעה כרגע, מאפשר לכנסת לגרור את האישור המאוחר בוועדה, לגבי חלק מהתקנות גם לשבועיים ולבסוף אף להעבירן לאישור במליאה – פורום בו הדיון הוא פוליטי במהותו ולא מקצועי, ללא מומחים ונציגי ציבור, וללא התעמקות בפרטים – למעשה, חותמת גומי.

אכן, גם בועדות בכנסת, לקואליציה יש רוב מובנה. אך יש הבדל גדול מאד בין אופן קבלת ההחלטות בממשלה, שאינו שקוף, אינו מערב מומחים ונעשה בחשיכה, ובין דיון בועדות, ומספר מקרים לאחרונה, כמו העיסוק באיכוני השב"כ מוכיחים זאת. ומעל לכל, יש לזכור שהכנסת היא הגוף המייצג את הציבור, ובידיה צריכות להיות הסמכויות לאזן בין ערכים שונים, ולהחליט מה מותר ומה אסור, ולא הממשלה.

בחוק עוד בעיות רבות: מתן סמכויות נרחבות מדי לשוטרים ולפקחים, הגדרות עמומות ורחבות באשר להפעלת התקנות, העובדה כי "ראש הממשלה ממונה על ביצוע החוק" ועוד.

יו"ר ועדת חוקה הנכנס, ח"כ יעקב אשר פתח את הדיון בוועדה בהצהרה כי הוועדה לא תהיה חותמת גומי, ותוציא תחת ידיה חוק מאוזן שישמור על פיקוח הכנסת ועל זכויות האזרח. יש לקוות שאכן זה יהיה התוצר הסופי של תהליך החקיקה של חוק חשוב זה.

פורסם לראשונה בהארץ.