משמעות ביטול חוק ההסדרה
פסק הדין של בית המשפט העליון, המדגיש את פערי הכוחות בין המתיישבים הישראלים ביהודה ושומרון לבין הפלסטינים, הוא תמרור אזהרה לקראת תוכניות החלת הריבונות הישראלית
Flash 90
בית המשפט העליון פסל את החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון (חוק ההסדרה).
החוק, שנחקק בשנת 2017, ביקש לפתור את הבעיה של בתים בהתנחלויות ישראליות ביהודה ושומרון שנבנו על קרקעות פרטיות פלסטיניות, באמצעות נטילת זכויות הקניין של הפלסטינים בעלי הקרקע תמורת פיצוי.
בית המשפט קבע כי החוק פוגע בזכויות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הוא פוגע בזכות הקניין, כיוון שהוא מפקיע את זכויות הפלסטינים לבעלות ושימוש בקרקע, ומעביר את הקניין שלהם לידי המתנחלים נגד רצונם.
הוא פוגע בזכות לשוויון היות והחוק פועל באופן מובהק לטובת המתיישבים הישראלים, ופוגע אך ורק בפלסטינים.
במילים אחרות, מלוא העלות של פתרון בעיית הבניה הבלתי חוקית - כתוצאה מפעילותם של גורמים שונים, לעיתים ממשלת ישראל, לעיתים הגופים המיישבים, לעיתים הרשויות המקומיות הישראליות ביהודה ושומרון ולעיתים המתנחלים עצמם - מוטלת על הפלסטינים.
בית המשפט העליון הכיר בכך שלחוק ההסדרה יש תכלית ראויה: פתרון הבעיה האנושית של מתנחלים ישראלים אשר בנו את בתיהם בתום לב, ובהסכמת הרשויות, על קרקעות שלמפרע התברר כי הן אינן קרקעות מדינה, כי אם קרקעות פרטיות, אך הדגיש כי האמצעי שנבחר על מנת להגשים את התכלית הזו הוא בלתי מידתי - הוא אינו מבחין בין מקרים שבהם המתנחלים אכן פעלו בתום לב "אמיתי", למקרים שבהם אי החוקיות הייתה גלויה וברורה, ולא יצר מנגנון לבדיקה בכל מקרה ומקרה לפגיעה במתיישבים היהודים מאכיפת הדין, מול הפגיעה בבעלי הקרקע הפלסטיניים.
החוק גם קובע תנאים והסדרים בלתי סבירים להוכחת הבעלות הפלסטינית בקרקע באותם מקרים בהם יש ספק לגבי זהות הבעלים האמיתיים.
בית המשפט אף קבע שהיועץ המשפטי לממשלה הציג פתרונות חלופיים סבירים, שיש בהם כדי לפתור את עיקר הבעיות לגבי מקרים שאכן בהם פעלו המתנחלים בתום לב גמור.
החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון נועד לטפל בבעיה אנושית של מתיישבים ישראלים, אך הבעיה נגרמה במידה רבה כתוצאה מהתנהלות בלתי חוקית של הרשויות הישראליות ושל המתנחלים לאורך השנים.
הדרך לטיפול בבעיה זו, כך קבע בית המשפט העליון, אינה בגרימת פגיעה קשה נוספת לזכויות של האוכלוסייה הפלסטינית, שהיא אוכלוסייה שאין לה ייצוג במוסדות קבלת ההחלטות של ישראל, וממילא יש צורך להגן עליה אף יותר בשל היותה אוכלוסיה מוגנת בשטח תחת ממשל צבאי.
פסק דינו של בית המשפט העליון, המדגיש את פערי הכוחות בין המתיישבים הישראלים ביהודה ושומרון לבין הפלסטינים, מהווה תמרור אזהרה לקראת תוכניות החלת הריבונות הישראלית. החלה של החוק הישראלי שתפגע פגיעה חמורה בזכויות הפלסטינים בשטח - גם היא צפויה לעמוד לבחינה בבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון הדגיש כי לא ניתן להתעלם מזכויות הפלסטינים, אפילו בעת חקיקת חוקים של הכנסת שתכליתם עשויה להיות ראויה.