התנחלויות

ב-19 ביולי 2024 פרסם בית הדין הבינלאומי לצדק (ה-ICJ) שבהאג חוות דעת בעניין "ההשלכות המשפטיות הנובעות מהמדיניות והפרקטיקות של מדינת ישראל בשטחים הפלסטינים הכבושים, לרבות מזרח ירושלים". מה קבע בית הדין? מה ההשלכות האפשריות מבחינת ישראל? מה יכולה ישראל לעשות עתה?

ב-19 ביולי 2024 יפרסם בית הדין הבינלאומי לצדק (ה-ICJ) שבהאג את חוות הדעת המייעצת שלו בעניין "ההשלכות המשפטיות הנובעות מהמדיניות והפרקטיקות של מדינת ישראל בשטחים הפלסטינים הכבושים, לרבות מזרח ירושלים". מהות ההליך בפני בית הדין, השאלות המרכזיות שהובאו בפניו וההשלכות האפשריות של חוות הדעת.

קווי היסוד של הממשלה החדשה מחזקים את הטענה ששליטת ישראל ביהודה ושומרון הפכה לקבועה. יחד עם פסקת ההתגברות, יצטמצם מרחב הבלימה של סנקציות וחקירות בין-לאומיות.

תוכנית הסיפוח של ממשלת ישראל מיועדת להחיל את הריבונות הישראלית על חלקים ניכרים מיהודה ושומרון, בעיקר בקעת הירדן ושטחי ההתנחלויות. הסיפוח עלול להביא לפגיעה קונקרטית בזכויות אדם של תושבים פלסטינים, בעיקר אלו הגרים בבקעת הירדן ובסמיכות להתנחלויות

איזה שטח ישראל מתכננת לספח וכמה תושבים צפויים להיכלל במדינת ישראל לאחר הסיפוח; מה צפוי לקרות ליישובים שאינם כלולים בגושי ההתיישבות? וכיצד יתקבל המהלך בקהילה הבינלאומית. כל התשובות לכל השאלות

בהחלטתו בעניין חוק ההסדרים השבוע, הציב בית המשפט במרכז הדיון המשפטי את אי השוויון המובנה ביחסי הכוח בין המתנחלים לפלסטינים ביהודה ושומרון

פסק הדין של בית המשפט העליון, המדגיש את פערי הכוחות בין המתיישבים הישראלים ביהודה ושומרון לבין הפלסטינים, הוא תמרור אזהרה לקראת תוכניות החלת הריבונות הישראלית

בשנים האחרונות נשמעה העמדה כי לאור העובדה שהסיפוח הזוחל יצר סיפוח דה-פקטו, השינוי שיחיל סיפוח רשמי אינו דרמטי. אולם ישנה חשיבות להתנגדות לסיפוח רשמי, גם במציאות שבה בהיבטים רבים כבר הוחל סיפוח דה-פקטו

מאבק בסיפוח אינו יכול להתמצות רק בהתנגדות להחלת החוק הישראלי. המשך המצב החוקי הקיים תוך האצת הפעולות של סיפוח דה-פקטו לא יהיה הצלחה אלא כישלון מהדהד של מי שמתנגדים לסיפוח. התנגדות אפקטיבית להם היא צו השעה

שני מישורי התייחסות קיימים באשר לסוגיה הפלסטינית, האחד מתמקד בשאלת האינטרס הלאומי הישראלי והשלכות הסדר חלוקה, אם יהיה, והשני עוסק בשאלת הנכונות בצד הפלסטיני להגיע להסדר מדיני או לא. התשובה לשתי השאלות הללו היא חיובית בהחלט, ושני המישורים אף יכולים להתלכד

החלת הריבונות הישראלית על שטחים ביהודה ושומרון איננה רק פעולה משפטית טכנית, אלא צפויה להשפיע על חייהם של רבים, ישראלים ופלסטינים. חשוב לתת את הדעת על השלכות אלו כבר עכשיו, על מנת שלא ניתקל בהן רק לאחר שהסיפוח יתבצע

תכניות הסיפוח חותרות תחת שני עקרונות בסיסיים על פי המשפט הבינלאומי ופסיקת בג"ץ - צורכי ביטחון וזמניות. הן אינן משקפות צורך ביטחוני, והן קוברות באופן רשמי את יכולתה של ישראל לטעון לזמניות ההתיישבות בשטחים הכבושים. לא בכדי תומכיהן מתעלמים מהיבטים אלה של הסוגיה

בצד שלילתה של עסקת השלום האמריקאית כבלתי חוקית, בלתי מוסרית וככזו שאין באפשרותה ליישב את הסכסוך, אלא רק להנציח אותו, חשוב גם לבחון מחדש את הנחות היסוד לגבי המשפט הבינלאומי והדרך המועדפת ליישב את הסכסוך

החלת ריבונות ישראלית בשטחים מעבר לקו הירוק מעלה שאלות חוקתיות ופוליטיות רחבות היקף, אלא שבמקביל לשאלות במישור הפנימי של מדינת ישראל, יש לבחון מהן המשמעויות המשפטיות של סיפוח, או החלת ריבונות גם במישור הבינלאומי

מאז הצגת "תכנית המאה" של הנשיא טראמפ קיבלה קדחת הסיפוח החד-צדדי תאוצה חסרת תקדים. חסידי הסיפוח ראו בשילוב בין מצוקתו של ראש הממשלה – אשר ערב הבחירות היה זקוק לכל קול במאמציו להיחלץ מאימת הדין, לבין תמיכתו הבלתי מסויגת של נשיא ארה"ב בכל גחמה ישראלית, משום הזדמנות היסטורית למימוש חזונם. הם ביקשו לנצל את שעת הכושר המדינית-פוליטית בכדי להסיר את היתכנות פתרון שתי המדינות מעל סדר היום ולקדם ריבונות ישראלית בחלקים נרחבים ביהודה ושומרון

שלוש שנים לאחר שהכנסת חוקקה את חוק ההסדרה בנוגע למעמדם של כ-2000 בתים שנבנו על קרקע פרטית פלסטינית, בג״ץ הכריע לבטל את החוק בשל פגיעה חמורה ולא מידתית בזכויות

הניסיון להציג הגברה של אכיפת הריסות הבתים במגזר הערבי באותה הנשימה יחד עם הריסת עמונה מבטאת כשל במדיניות ובהקשר ואינה במקומה. במקום להתמקד בהרס- יש להשקיע בבנייה ובקידום החברה הערבית.

לרגל ט' באב מגיב ידידיה שטרן לפרופ' דוד אנוך שתקף התבטאות שלו בערב ההתנתקות: "מי שחושב שהיחסים בין בני אדם, החוט המקשר בני חברה אחת, יכולים להיות מבוססים רק על שורת הדין הפורמלי — החוק שקיבל הכשר שיפוטי — סופו שיחזה חורבן."

לפי קביעתה של הוועדה לבחינת "הבנייה באזור יהודה ושומרון" בראשות השופט בדימוס אדמונד לוי עם ישראל איננו כובש בארצו. ארץ ישראל שלו היא. אין בכך חידוש, לא היסטורי ולא משפטי. אם כן, על ולמה געשה ארץ? 

"דוח המאחזים" של הוועדה לבחינת "הבנייה באזור יהודה ושומרון" בראשות השופט בדימוס אדמונד לוי קבע כי על האזור לא חלים דיני הכיבוש ולכן הבנייה הישראלית בשטחים ציבוריים היא חוקית אף לפי המשפט הבין-לאומי. פרופ' פרנסס רדאי ועו"ד עדו רוזנצוייג חולקים על מסקנות הועדה ומסבירים מדוע לפי המשפט הבין-לאומי האיזור אכן נמצא תחת דיני הכיבוש והבנייה הישראלית אינה חוקית.

אם יאומץ "דוח המאחזים" של הוועדה לבחינת "הבנייה באזור יהודה ושומרון" בראשות השופט בדימוס אדמונד לוי  עלול זה להיות צעד נוסף שבו מתרחקת ישראל ממשפחת העמים אגב התעלמות בוטה מעמדותיה של הקהילה הבינלאומית, ובכלל זאת מעמדותיהן של ידידותיה הקרובות. ככזה, סופו של הדוח שיסב נזק רב למדינת ישראל. 

סדר היום הישראלי מציג תמונה מעוותת של המציאות המתמקדת בקבוצות שוליים - סיקריקים, נערי גבעות ושמאל פוסט-ציוני. ידידיה שטרן סבור כי כדי שיהיה לנו עתיד משותף עלינו להרחיק את עצמנו משיח השנאה ולהוקיע את קבוצות השוליים.

יאיר שלג על הנסיבות שהביאו לאירועי השבוע שעבר בשומרון: התהליכים הפוליטיים והאידאולוגיים בקרב המתנחלים, וגם המשבר הכללי במעמד הסמכויות, וסמכות שלטון החוק בפרט, בחברה הישראלית.

אם אמנים ומרצים רואים בהקמת יישוב בשטחים עוולה מוסרית, מה הפסול בחוסר הנכונות שלהם להופיע בו? מרדכי קרמניצר מגיב לעמדתו של ידידיה שטרן בעניין החרם על אריאל וטוען כי אף שבהחלט אפשר לחלוק על עמדתם ודרכם, אין להלך אימים על המממשים את זכותם הבסיסית לחופש ביטוי ומחאה.

חרם  אנשי הרוח נגד הופעות באריאל, כמו גם האיום לחרם נגד האוניברסיטאות של תנועת "אם תרצו" מצדו השני של המתרס, משמשים מכשיר למי שהחלטות המדינה אינן מוצאות חן בעיניו. ידידיה שטרן מזהיר שהתארגנות קבוצתית נגד החלטות דמוקרטיות שכאלו היא בבחינת משיכה חזקה מדי בקצותיה של הטלית הישראלית. הטלית הזאת, שבה ארוגים חיינו, עלולה להיקרע.

לפי "חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תוכנית ההתנתקות, התש"ע–2010", עבֵרות שנעברו במסגרת התנגדות לתכנית ההתנתקות יימחלו כליל. קראו את דעתה של יעל כהן בנושא ואת תגובתו של הרב יצחק לוי למאמרה.

לקראת אפשרות של החלטה על פינוי ישובים ביו"ש, יאיר שלג מציע מודל חדש לפינוי. לא עוד פינוי אישי ואקטיבי של כל אחד מהתושבים, אלא פינוי המתבסס על מודל הפינוי של צרפת מאלג'יריה: עזיבת זרועות הממשל הישראלי תוך השארת התושבים לעזוב בעצמם. בשונה מאלג'יריה, מודל הפינוי מיו"ש יצטרך להתבצע בשני שלבים: בשלב ראשון – הוצאת השירותים האזרחיים בלבד והשארת הצבא להגן על התושבים שיישארו. כעבור חודשים אחדים – פינוי אקטיבי של המיעוט שיישאר.

מימוש הסעיפים יגרום להטמעת שטחי יהודה ושומרון אל תוך מדינת ישראל במובן המשפטי והכלכלי-אזרחי.

שני אנשים, תושבי אזור חברון, מתקוטטים בתוך שטח הגדה המערבית ונעצרים על ידי הרשויות הישראליות. אחד מהם, יהודי תושב קרית ארבע, נחקר מיד בידי שוטר ומובא כבר למחרת בבוקר לבית משפט השלום בירושלים. בדיון, השופט מחליט להורות על שחרורו בתנאי ערובה; אין מדובר בתיק חמור במיוחד, והחשוד טוען להגנה עצמית. השני, פלסטיני תושב חברון, מבלה שמונה ימים תמימים במעצר לפני שהוא רואה שופט (צבאי) בפעם הראשונה

בשמאל צריכים לחוש אמפתיה לסבל המתיישבים בעמונה ובימין צריכים לשמוח על ניצחון שלטון החוק שהוא ערך לאומי ראשון במעלה, המחזק את הממלכתיות.

מכתב הרבנים הקוראים לבוא לעמונה ולהתנגד לפינוי מחייב זהירות יתרה בשל תפקידם בחברה הדתית ואחריותם כלפי ציבור המאמינים.

החלטת מועצת הביטחון של האו"ם נגד ההתנחלויות תעניק ״רוח גבית״ ליוזמות אחרות המיועדות להעניש את ישראל