מה הציגה הממשלה ב-100 הימים הראשונים לקיומה?
נראה כי 100 הימים הראשונים של הממשלה, היו בעיקר זירת התגוששות תוך-קואליציונית, מבלי שהוצג בהם חזון כולל ואין זה פלא כאשר מדובר בקואליציה צרה שכזו. מעניין יהיה לבחון שוב כאשר תחגוג הממשלה שנה, אם הצליחה בכל זאת לקדם רפורמות משמעותיות כמו זאת לתיקון יכולת המשילות, אליה התחייב נתניהו בעת השבעת הממשלה.
150 הימים מיום הקדמת הבחירות ועד להקמת הממשלה הנוכחית, היו ימי שיתוק למשק כולו, לחברה, לכלכלה ולכל מערכות השלטון. משקמה ממשלה – ישנה לרוב ציפייה אחת מתוך שתיים: במידה ומדובר בממשלה שבראשה עומד ראש הממשלה לכהונה נוספת והרכבה דומה קיימת ציפייה להמשך הרפורמות והתהליכים שהחלו בממשלה הקודמת. במידה ומדובר בממשלה חדשה, יש ציפייה שב- 100 הימים הראשונים יגובש החזון החדש ויוגדרו היעדים של הממשלה החדשה.
הממשלה הנוכחית היא מן ממשלת כלאיים בהקשר זה - בנימין נתניהו נותר בעמדת ראש הממשלה ומפלגתו היא הגדולה בכנסת, והקואליציה פחות קוטבית ויותר ימנית בהשוואה לקואליציה הקודמת בשל כניסת המפלגות החרדיות, המהוות רבע מהרכב הקואליציה וכניסתה של מפלגת "כולנו" החדשה, נצר לליכוד במקום "יש עתיד" ו"התנועה". לכן, ניתן היה לצפות, ש-100 הימים הראשונים של ממשלת נתניהו, שהשתחרר לכאורה מקואליציה מאוד הטרוגנית, יהיו ימי בשורה. האמנם נוצלו 100 הימים הראשונים של הממשלה הנוכחית להגדרת חזון מקיף וכולל?
המונח "100 ימים ראשונים" והשימוש בתקופה זו כמדד להצלחת ממשלים חדשים החל בארצות הברית בתקופת הנשיאות של פרנקלין ד. רוזוולט ב-1933. היו אלה ימי המשבר הכלכלי הגדול ורוזוולט שניצח בבחירות הבטיח במסגרת תכנית ה"ניו דיל", שינויים דרסטיים במהלך 100 הימים הראשונים לכהונתו. הצלחת התכנית קבעה סטנדרטים לפעולה שהנשיאים הבאים נאלצו להימדד דרכם.
לשם ההמחשה, ב-100 הימים הראשונים של נשיא ארצות הברית אובמה בכהונתו הראשונה הוא העביר תכנית דרמטית של תמריצים כלכליים בסך 787 מיליארד דולר והציג יעד שאפתני לשנות את מערכת הבריאות האמריקאית מהקצה לקצה. הוא העביר תכנית ביטוח בריאות לילדים וחוק שדורש והצליח לקבל תמיכה מהקונגרס לתקציב המוקדש לרפורמת הבריאות הציבורית. בנוסף, הכריז אובמה על כוונתו להסיג את הכוחות האמריקאים מעיראק, לקדם שיוויון שכר לנשים ואף הורה על סגירתו של מחנה המעצר בגואנטנמו (שנותר פתוח בסופו של דבר). בתום 100 ימים זכה אובמה לתמיכה של 65% מהציבור, אחוז חסר תקדים בפוליטיקה האמריקאית בשל הצגת יעדים אלו.
גם ממשלתו הראשונה של דיוויד קמרון בבריטניה, הציגה במסגרת 100 ימיה הראשונים תכנית חמש שנתית שכללה רפורמות רבות בתחום החינוך, הרווחה, הבריאות והכלכלה.
דוגמא מעניינת שאמורה להיות דומה למצב הנוכחי בו שרויה ישראל, היא ממשלת מרקל השלישית, שבה החליטה מרקל ללכת יד ביד עם המפלגה הסוציאליסטית. ואכן, למרות שזו הממשלה השלישית שבה מכהנת מרקל כקנצלרית, דווקא ממשלה זו, הצליחה ב-100 הימים הראשונים שלה להציב יעדים אסטרטגיים משמעותיים והיא זוכה לשבחים על כך שהיא הניעה תהליכי שינוי בתחומי הפנסיה, העבודה והדיור וכן בתחום האנרגיה הירוקה. הממשלה גם יזמה העלאה בשכר המינימום שהייתה בשורה דרמטית לאזרחי גרמניה. דוגמא זו והדוגמא הבריטית מלמדות שדווקא קואליציות של מפלגות עשויות ויכולות להניע שינוי משמעותי.
כפי שרוזוולט הציג את הניו-דיל, קמרון את תכנית החומש ואובמה את רפורמת הבריאות ואת תכנית התמריצים הנרחבת כתכניות דגל, כך היינו יכולים לכתוב היום על תכנית אסטרטגית חדשה למדינת ישראל. לכל הפחות, על 2-3 יעדים אסטרטגיים שיונהגו ויותוו על ידי ראש הממשלה ויחצו את המשרדים השונים. ואכן, שרים ספציפיים הציגו יעדים והחלו לגבש תכניות פעולה ורפורמות במשרדיהם, אך ב-100 הימים הראשונים לממשלה הנוכחית, ניתן לראות בבירור שלא קיימת יד מכוונת למימוש כמה יעדים אסטרטגיים ורחבים חוצי משרדים, שיהפכו לנושאי הדגל שבהם תעסוק הרשות המבצעת ב-4 השנים הבאות. כאשר מנהיג נבחר לכהונה נוספת, לרוב מתמקדת מדיניותו בהמשכיות והתמדה על מנת להשיג ולקדם את החזון שהציב בקדנציה הקודמת. המקרה הנוכחי של הממשלה הישראלית לא התאפיין בהמשכיות של קווי המדיניות העיקריים ואף ראינו ביטול של חקיקה ורפורמות של הממשלה הקודמת. רפורמת הגיור שבוטלה, שינוי חוק השוויון בנטל באופן שיעקר אותו מתוכנו המקורי ואי המשך של תכניות שר השיכון ושר האוצר הקודמים בנושא הדיור, לפחות בחלקן. כל אלו, לטוב או לרע בוטלו. מנגד, עוד מנאום הבכורה ראינו שלא הוגדרו יעדים ספציפיים על ידי ראש הממשלה שלא הצליח למנף את הניצחון בבחירות לקביעת עובדות בשטח במספר תחומים מרכזיים חוצי משרדים.
נדמה שכבר עם השבעת הממשלה, הבין ראש הממשלה שלא נכון יהיה מבחינתו להציג חזון כולל וארוך טווח מכיוון שללא הכנסת תיקונים בשיטת הממשל הקיימת, לא ניתן יהיה לממשו. את נאומו בעת ההשבעת הממשלה הקדיש כמעט אך ורק לצורך להכנסת תיקונים בשיטה, ולא להגדרת חזון לאומי ויעדים ברי-מימוש: "כל אחד מבין שבמצב הזה שהממשלות חוזרות עליו פעם אחר פעם. זו הממשלה ה-34 של מדינת ישראל, כל שנתיים בממוצע ישראל מחליפה ממשלה מתוך זה כחצי שנה אתה עסוק בבחירות ואחר כך בהרכבת הממשלה. השיטה הזאת חייבת להיות מוחלפת ולכן אנחנו נרכיב ממשלה והממשלה הזו תעבוד עם מגבלות השיטה..", אומר נתניהו בנאומו ולקראת סופו, הוא אף פונה ליו"ר האופוזיציה וקורא לו לחבור אליו בנושא זה, לאחר דקות ארוכות של הסברים על חוסר יכולתו למשול : "לכן בוז'י, אנחנו צריכים לחבור יחד כדי לשנות את השיטה" (מתוך נאומו של ראש הממשלה בעת ההשבעה, 14.5.15).
סיטואציה זו, שבה הממשלה, על אף היותה ממשלה הומוגנית יחסית, הינה צרה מאוד, בשיטת ממשל שאינה מאפשרת לראש הממשלה יכולת משילות וביצוע, הביאה לכך שבממשלה הנוכחית לא הוצגו חזון ויעדים אסטרטגיים. ראש הממשלה, החליט לדחות את אישור התקציב שהוא הכלי המרכזי שבאמצעותו הממשלה אמורה לממש את הרפורמות והחזון שברצונה לממש, אך הזמן הנוסף לא נוצל על מנת לכלול בו רפורמות מקיפות וחזון כולל.
גם ההחלטות וההצעות המקודמות על ידי השרים הן ברובן כאלו שתוצאותיהן חייבות להתממש בטווח זמן מיידי - משום שהשרים גם הם יודעים, שהממוצע מאז 1992 הוא בחירות פעם ב-2.8 שנים. כלומר, עליהם להגיע להישגים מיידיים שישרתו אותם בטווח הזמן הקרוב. וכך, רפורמות מרחיקות לכת, ללא תוצאות מיידיות כמו דו"ח לוקר, הן כמעט חסרות סיכוי לעבור בממשלה הנוכחית.
לסיכום, נראה כי 100 הימים הראשונים של הממשלה, היו בעיקר זירת התגוששות תוך-קואליציונית, מבלי שהוצג בהם חזון כולל. רפורמות ספציפיות, דוגמת אלו שניסח המכון הישראלי לדמוקרטיה בשורת המלצות לשרים, יוכלו אולי להתממש בחלקן. אך בתנאים שנוצרו של קואליצייה צרה שנשענת על 61 חברי כנסת, שבה מפלגת השלטון מהווה רק כמחצית מהרכבה, יהיה קשה מאוד-עד בלתי אפשרי לקדם רפורמות ארוכות טווח המצריכות חשיבה ויישום רב-מערכתי. ואכן, אין כל אות לכך שמהלכים אסטרטגיים חוצי משרדים יונחו על שולחן הממשלה, גם בעת הגשת התקציב. מסקנת הביניים אם כן, היא כי נכון להיום, אין בשלות לממשלה שתממש את מונח ה"100 ימים הראשונים" בגרסתו ה"רוזוולטנית".
יהיה מעניין לבחון, במלאות שנה לממשלה, בעוד 265 ימים, אם על אף הפתיחה המגומגמת של 100 הימים הראשונים, תצליח הממשלה לקדם רפורמות ותהליכים משמעותיים. לא פחות מעניין, יהיה לבדוק, האם את הרפורמה המרכזית אותה הציג בנאומו הראשון בעת השבעת הממשלה, לתיקון יכולת המשילות, יצליח נתניהו לממש ולקדם. רפורמה כזו, צופה פני עתיד, תוכל להחזיר אותנו לציפייה ל-100 ימים ראשונים מבטיחים יותר בעתיד.
מסמך זה לרגל 100 ימים לממשלה נכתב על בסיס סקירה שערך מר שחף זמיר בהנחייתו של פרופ' גדעון רהט, במסגרת התכנית לתיקון שיטת הממשל במכון הישראלי לדמוקרטיה