שנה לחוק הלאום, מה נשתנה?

לצד המשמעויות הפרקטיות של חוק הלאום, שעוד מוקדם להצביע עליהן, ישנן גם משמעויות סמליות וחינוכיות שכבר מחלחלות ומעבירות מסר מסוכן לציבור. שנה לחקיקת החוק, חשוב לקרוא לכנסת הבאה לשנותו כך שישקף את ערכיה הדמוקרטיים והציוניים של מגילת העצמאות

Flash 90

השבוע מלאה שנה לחקיקת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, ונשאלת השאלה, מה נשתנה?

ראשית, יש לומר שמבחינה פרקטית, טרם התבררו השלכות החוק. ממילא, גם המתנגדים לו וגם תומכיו, לא טענו שהוא ייצור, באופן מיידי, מציאות שונה בתכלית בישראל. מטבעו של תיקון חוקתי כזה, ברמה הכללית והעמומה ביותר האפשרית של הגדרת המדינה, ייקחו שנים עד שיתפרשו הביטויים בו, ועד שיחלחלו לכדי שינוי אמיתי בשטח. יש לציין גם שעתירה שהוגשה כנגד החוק לבית המשפט העליון טרם התבררה. ואולם, למרות קמפיין ה"געוואלד" כנגד עצם קיום הדיון  בחוגים מסוימים, אין סיכוי אמיתי שבית המשפט יבטל את חוק היסוד, כפי שלא ביטל אף חוק יסוד מעולם. "נשק בלתי קונבנציונלי" זה יישמר, אם בכלל, לתיקוני חוקי יסוד שירדו אף יותר לשורש הדמוקרטיה הישראלית. עם זאת, סביר שפסק דין של בית המשפט יהיה כזה ש"מאשש" אמירות רבות שנאמרו לפרוטוקול בעת חקיקת החוק וכן אמירות שנאמרו, בין השאר על ידי ראש הממשלה, לאחר חקיקת החוק – שהוא לא נועד לפגוע בזכות המיעוטים לשוויון, ומכאן שאין בו סתירה לחוקי היסוד הקיימים.  

אלא, שגם אם תהיה פסיקה כזו, וגם אם באמת ניתן לסמוך על כך שהיא תיושם באופן מלא (ואי אפשר לסמוך על כך) על ידי כל אחת ואחת מזרועותיה של המדינה, יש לזכור שלחוקה יש תפקיד רחב הרבה יותר מאשר להסדיר זכויות וסמכויות. לחוקה, ובעיקר לסעיפי המבוא שבה, שהם המגדירים את המדינה, את ערכיה, את אופייה – יש תפקיד חשוב נוסף שהוא תפקיד סימבולי, חינוכי, אקספרסיבי. חוק הלאום נועד להגדיר את המדינה, להשפיע על צביונה, לשקף את ערכיה ודמותה.

בניגוד לכל מדינת לאום אחרת, ובניגוד להגדרה שניתנה לישראל במגילת העצמאות, חוק הלאום מגדיר את המדינה בצורה מעוותת. הוא עוסק רק בכך שזו "מדינה יהודית" – אך מתעלם ואף מתנכר לכך שזוהי מדינה דמוקרטית. אין שום סתירה בכך שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ובין האפשרות לכלול בהגדרתה את זכויות המיעוטים לשיווין, כפי שנעשה בכל מדינה בכלל ובכל מדינת לאום בפרט. המסר המעוות הזה, שבו הגדרה חד צדדית של המדינה, הוא מסר חינוכי המטיף לעליונות היהודים על פני המיעוטים בישראל. זהו מסר מסוכן שנקלט היטב, קודם כל על ידי הלא-יהודים (הערבים, הדרוזים), שחשים אזרחים סוג ב', ואף גם על ידי היהודים.

התהליך שעוברת עירייה כמו עפולה, ששילבה שבועת נאמנות לעפולה כ"עיר יהודית" במהלך ההשבעה לכניסה לתפקידי מועצת העיר, הוא רק סנונית ראשונה. ברור שכאשר המדינה מגדירה עצמה יהודית, מי יכול להלין על עירייה שמבקשת לעשות את אותו הדבר? החוק העניק רוח גבית לתפיסות קיצוניות, גזעניות ומדירות כלפי ערבים. מעבר לכך, הוא גם העניק לערבים, שחלקם ממילא הרגישו מופלים בישראל, את הגושפנקה לכך. הציפייה מהם, כעת, להמשיך ולהשתלב בחברה הישראלית, כמעט אבסורדית.

כמו כן, החוק העניק לפעילי ה-BDS ושותפיהם נשק נהדר במלחמתם בישראל ובטענתם השקרית כאילו ישראל היא מדינת אפרטהייד.

אסור שהמצב בו הגדרת המדינה לא תכלול שוויון בפני החוק, והכרה בזכויות שוות למיעוטים, יישאר על כנו. אסור שנתרגל לכך. לכן, יש להמשיך למחות ולדרוש מכנסת ישראל לתקן את החוק, כך שישקף את ערכי הציונות האמיתיים והנכונים, כפי שהשתקפו במגילת העצמאות: מדינת לאום יהודית, המעניקה שיווין זכויות מלא לאזרחיה.

פורסם לראשונה ב-Ynet.