יציאה "מרצון"?

נדרשת הסדרה חקיקתית מקיפה של מעמדם וזכויותיהם של פליטים, מבקשי מקלט, ומי שאינם בני הרחקה למדינות מוצאם וזכאים ל"הגנה משלימה". יש לקוות שהכנסת החדשה תפעל בהתאם.

ערב חג הפסח, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים פרסמה הודעהרשות האוכלוסין, ההגירה, ומעברי הגבול, הליך יזום ליציאת מסתננים השוהים במרכז השהיה חולות למדינה שלישית, 31.3.2015. ראו: http://www.piba.gov.il/SpokesmanshipMessagess/Pages/310315.aspx.   לפיה "מסתננים" השוהים במתקן השהיה חולות, אזרחי סודאן ואריתריאה שטרם הגישו בקשות למקלט או שבקשותיהם נדונו ונדחו, יידרשו "להתארגן בתוך 30 ימים ליציאה מישראל" למדינה שלישית; אם יסרבו, הם יוחזקו כמי שאינם משתפים פעולה עם הרחקתם מישראל, ויזכו לשימוע שבסופו כליאה (ללא הגבלת זמן) במתקן "סהרונים".

כידוע, בפרשת גבריסלאסיבג"ץ 7385/13, 8425/13 גבריסלאסי ואח' נ' הכנסת ואח', 22.9.2014; ראו: http://elyon1.court.gov.il/files/13/850/073/M19/13073850.M19.htm. פסל ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ את תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות שאפשר החזקת "מסתננים" במתקן השהיה "חולות".ראו ראובן (רובי ) ציגלר, פסילת תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות: בדרך לסיבוב שלישי? 1.10.2014, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה. בדצמבר אשתקד, שעות ספורות לפני פיזורה, קיבלה הכנסת ה- 20 את תיקון מס' 5, המאפשר את החזקתם של למעלה מ- 2000 אריתראים וסודאנים ב"חולות". עתירה כנגד חוקתיות התיקון תלויה ועומדת.בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת. למסמכי העתירה, ראו אתר האגודה לזכויות האזרח.

הניסיון להגיע להסדרים עם "מדינות שלישית" אינו חדש. בפרשת אדם,בג"ץ 7416/12 אדם נ' הכנסת, 16.9.2013. ראו: http://elyon2.court.gov.il/files/12/460/071/B24/12071460.B24.htm בה פסל ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ את תיקון מס' 3 לחוק למניעת הסתננות, ציינה השופטת (בדימ') ארבל כי "מזה שנים רבות נערכים מאמצים לקידום מגעים עם מדינות זרות לצורך הרחקת מסתננים אליהן, עד כה ללא הצלחה יתרה. לפיכך איני סבורה כי בשלב זה, בו טרם הוכרז על פתרון קונקרטי, יש למגעים אלו השלכה על ענייננו ועליהם להיבחן במנותק מסוגיה זו. אציין רק כי גם הרחקה למדינה שלישית, כפי שכבר נאמר לעיל, כפופה לכללי המשפט הפנימי של מדינת ישראל וצריכה להביא בחשבון כללים וסטנדרטים בינלאומיים בסוגיה".שם, פסקה 27 לפסק-דינה של השופטת (בדימ') ארבל. בפרשת גבריסלאסי, ציין השופט פוגלמן: "איני קובע מסמרות בשאלת יציאת מסתננים למדינה שלישית "בטוחה", שכן שאלה זו כשלעצמה אינה עומדת לבחינתנו בהליך זה."פרשת גבריסלאסי, פסקה 113 לפסק-דינו של השופט פוגלמן.

חשוב להדגיש: המדינה עודה מכירה בכך שאזרחי אריתריאה וסודאן השוהים בישראל אינם בני הרחקה למדינותיהם. זו הסיבה לניסיון להרחיקם ל"מדינה שלישית". לפי עיקרון אי-ההחזרה (ה-Non Refoulment) באמנת הפליטים,אמנה בדבר מעמדם של פליטים, כ"א 3, עמ' 5 (נפתחה לחתימה ב-28.7.1951, ישראל אשררה ב-1.10.1954) (להלן: אמנת הפליטים או האמנה). "שום מדינה [...] לא תגרש ולא תחזיר פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת".שם, סעיף 33 לאמנה. בפרשת אל טאי, שעסקה במעצרם בישראל של אזרחי עיראק מכוח החוק למניעת הסתננות, קבע בג"ץ שעקרון אי-ההחזרה הוא "עיקרון כללי, שאינו מוגבל אך ל'פליטים' והוא חל על כל סמכות שלטונית שעניינה גירוש אדם מישראל". בג"ץ 4702/94 אל טאי ואח' נגד שר הפנים ואח', פ"ד מט (3) 843, 849. הסדרים נוספים באמנות בינלאומית עליהן חתומה ישראל שפורשו ככוללים עקרון אי-ההחזרה: סעיף 3 לאמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים, כ"א 1039, כרך 31, עמ' 249 (נפתחה לחתימה ב- 10.12.1984, ישראל אשררה ב- 4.8.1991); סעיפים 6- 7 לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות כ"א 1040, כרך 31, עמ' 269 (נפתחה לחתימה ב- 16.12.1966, ישראל אשררה ב- 18.8.1991). זאת ועוד, בית המשפט קבע ש"אין ישראל יכולה לרחוץ בניקיון כפיה בהבטיחה כי המדינה שאליה יגורש אדם לא תפגע בו. על ישראל להוסיף ולהבטיח כי אותה מדינה לא תגרש את המגורש למדינה אחרת אשר עשויה לפגוע בו [...] גירוש למדינה שלישית צריך להיות מלווה באפשרות לסמוך על כך כי אותה מדינה מצידה לא תגרש את המגורש למדינה שבה יהיו חייו או חירותו נתונים בסכנה".פרשת אל טאי, עמ' 849-850.

בכדי שהרחקה מישראל ל"מדינה שלישית" תעמוד בתנאים המקובלים, כפי שפורשו על-ידי נציבות האו"ם לפליטים בהנחיות שפרסמה בשנת 2013, UNHCR, Guidance Note on Bilateral and/or Multilateral Transfer Arrangements of Asylum-Seekers, May 2013; http://www.refworld.org/pdfid/51af82794.pdf על המורחקים להיות מוגנים ב"מדינה השלישית" מפני החזרה למדינת המוצא. לשם כך, נדרשות בטוחות ממדינת היעד, ופיקוח על יישומן על מנת להבטיח כי זכויות המורחקים נשמרות, כי ניתנת להם אפשרות להגיש בקשות למקלט, וכי בקשות אלה נבחנות באופן הולם. יש לאסוף באופן שוטף מידע על המדינות אליהן מתבצעת הרחקה במסגרת ״עזיבה מרצון״, ולמסור למבקשים לעזוב מידע מלא על התנאים במדינה ועל הסכנות הצפויות בה. יש לפרסם הסכמי העברה כך שיהיו נתונים לביקורת ציבורית ולבחינת ערכאות משפטיות.

בשנת 2011, פסל בית המשפט העליון האוסטרלי הסכם להעברת מהגרים שנתפסו בים מאוסטרליה למלזיה לאחר שקבע כי אופן הטיפול במהגרים שנשלחו למלזיה אינו עומד בסטנדרטים הנדרשים.Plaintiff M70/2011 v. Minister for Integration and Citizenship; plaintiff M106 of 2011 v. Minister of Integration and Citizenship [2011] HCA 32 (31.8.2011). בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי העברת מהגרים שנתפסו בים מאיטליה ללוב, בהתאם להסכם בין המדינות, מהווה הפרה של חובותיה של איטליה נוכח התנאים בלוב,Hirsi Jamaa v Italy, Application no 27765/09 (23.2.2012). ואף אסר על בלגיה להשיב מבקשי מקלט, שעברו ביוון בדרכם לבלגיה, בחזרה ליוון, נוכח מערכת המקלט הכושלת במדינה זו במועד מתן פסק-הדין, תנאי המעצר הקשים של מהגרים, וחוסר יכולתם של מהגרים להתקיים ביוון.MSS v. Belgium and Greece, Application no 30696/09 (21.1.2011).

לעת הזו, אפיקי היציאה מישראל מבוססים על הסכמות עלומות. ההסדרים, ובכללם זהותן של מדינות היעד, אינם ידועים (המדינה מסרבת לאשר או להכחיש כי מדובר ברואנדה ואוגנדה). מיני וביה, אין אפשרות להשיג על ההסכמים, שאינם מצויים ברשות הציבור, ולבחון את עמידתם בכללים שנסקרו.

מדו"ח המוקד לפליטים ומהגריםעדי דרורי אברהם, סיגל רוזן, נמרוד אביגאל, באין רצון חופשי )פברואר 2015(; ראו: http://hotline.org.il/wp-content/uploads/2015/03/WithoutFreeWill.pdf. שפורסם בפברואר 2015 והתחקה אחר גורלם של כמה ממבקשי מקלט שעזבו את ישראל בשנת 2014, עולה תמונה קשה, לפיה הזרים קיבלו בנתב"ג תעודות מעבר ישראליות, מכתב הגנה או אשרת תייר שתוקפה לשלושה חודשים, ואולם תעודת המעבר הישראלית נלקחה מהם מיד עם הגיעם למדינות היעד (רואנדה ואוגנדה), על ידי נציגים מקומיים המתואמים עם רשות ההגירה הישראלית. כמי ששוהים באותן מדינות שלא כדין, הם חשופים למעצר ולגירוש לארצות מוצאם, אשר אליהן אסור לגרשם גם על פי עמדת ישראל. גם אם אינם נעצרים או מגורשים, הם נטולי מעמד חוקי וזכויות, ועל כן אין ביכולתם להתקיים ולשרוד באותן מדינות. לפיכך, גם אלה מהם שאינם נעצרים או מגורשים, עוזבים את המדינות ויוצאים למסע פליטות מחודש, מתוך תקווה למצוא הגנה במקום אחר. ישראל יוצרת בכך תופעה המכונה "Refugees in Orbit": היא אמנם אינה מגרשת את מבקשי המקלט ישירות לארצות מוצאם, אך שולחת אותם למקום בו אינם בטוחים, ולכן נאלצים להמשיך לנדוד בחיפוש אחר ההגנה לה הם זקוקים.

כך או כך, אם ההסדרים החדשים אליהם הגיעה המדינה הם "כשרים" ויבטיחו עמידה בכללים הבינלאומיים המקובלים, מדוע המדינה מסרבת לחשפם? לא למותר להזכיר כי, בפרשת גבריסאלסי, השופט פוגלמן ציין כי "יציאה מן הארץ יכולה אפוא להיחשב לגירוש אסור (ולא כיציאה מ"רצון חופשי") לא רק במצבים שבהם המדינה מורה באופן רשמי על גירושו של אדם, אלא גם כאשר המדינה נוקטת אמצעים חריפים ופוגעניים במיוחד שנועדו להפעיל לחץ שיוביל ליציאה "רצונית" מהארץ... בחירה חופשית תיתכן רק במקום שבו אדם סובריני לקבל החלטה מודעת ומושכלת מתוך מספר אפשרויות בנות-בחירה, שאינן מציבות אותו בפני מציאות חיים בלתי אפשרית."פרשת גבריסלאסי, פסקאות 110-111 לפסק-דינו של השופט פוגלמן. קשה לראות כיצד זרים השוהים ב"חולות" ללא אופק להסדרת מעמדם בישראל הנדרשים להסכים לעזוב את ישראל למדינה עלומה תוך איום בכליאתם ללא הגבלת זמן אם יסרבו להסדר זה יכולים להיחשב כמי שבחירתם משקפת רצון חופשי.

אין מנוס מלשוב ולומר: נדרשת הסדרה חקיקתית מקיפה של מעמדם וזכויותיהם של פליטים, מבקשי מקלט, ומי שאינם בני הרחקה למדינות מוצאם וזכאים ל"הגנה משלימה". יש לקוות שהכנסת החדשה תפעל בהתאם.