התגברות על חופש הדת

המצדדים בפסקת ההתגברות בישראל מביאים את קנדה כדוגמה בה השימוש בפסקה מוגבל ומרוסן, אך ההבדלים בין ישראל לקנדה רבים, וגם שם נרמס עכשיו חופש הדת בחסותה. ההגנה על זכויות היסוד בישראל אינה חזקה גם ככה, ומתן כוח בלתי מוגבל לכנסת עלול להחלישה עוד יותר

Flash 90

ביום ראשון השבוע, אושר בפרובינציית קוויבק שבקנדה, חוק מטעם הממשלה שנקרא "חוק המכבד את חילוניות המדינה". מעבר להצהרות על ניטראליות המדינה והפרדת הדת מהמדינה, לחוק גם היבט אופרטיבי חשוב מאוד: הוא אוסר על חלק גדול מעובדי המדינה (בין השאר: שופטים, תובעים, שוטרים, נבחרי ציבור וכן מורים ומנהלי בתי ספר) ללבוש בגדים עם סממנים דתיים. חיג'אב, שביס או אפילו כיפה יהיו אסורים עליהם מעתה (בכפוף להוראות מעבר מסוימות). מבקרי החוק טוענים שהוא נובע בעיקר מאסלאמופוביה, אך הוא יחול מכל מקום על כולם, ומובן שגם ארגוני היהודים במונטריאול נזעקו ונאבקו נגד חקיקת החוק, אך ללא הועיל.

למזלם של אזרחי קוויבק, לקנדה יש חוקה הכוללת מגילת זכויות אדם, שבה מוגנים בין השאר חופש הדת וחופש העיסוק. יש להם גם בית משפט עליון שלא חושש לבטל חוקים של הפרלמנט הקנדי או של הפרלמנטים של הפרובינציות, ובכך לשמור על זכויות האדם והמיעוטים שבקנדה. פחות למזלם, החוקה הקנדית כוללת גם את "פסקת ההתגברות" המפורסמת אותה מבקשים לייבא גם לישראל, שבאמצעותה ניתן לחוקק חוק רגיל ולקבוע בו במפורש שהוא לא יהיה כפוף לביקורת חוקתית. משום ש"חוק החיג'אב/הכיפה" היה נפסל בוודאות בשל פגיעתו הקשה בחופש הדת והעיסוק, דאגו מראש בקוויבק להשתמש בפסקת ההתגברות בחוק – ומכאן שהוא יהיה חסין מביקורת שיפוטית. זוהי רק דוגמה לכוח המוחלט (כמעט, משום שבקנדה ישנן מספר זכויות מצומצם שלא ניתן "להתגבר" עליהן) שיכול לקבל פרלמנט, הנהנה מתמיכת הרוב, ולהתעמר במיעוטים ובפרטים באמצעותו.

נהוג להביא את פסקת ההתגברות בקנדה (שהיא החריג, לעומת כל החוקות בעולם שבהן אין מנגנון דומה לזה המוצע בישראל) כ"דוגמה מרגיעה" לכך שלא נעשה במנגנון זה שימוש נרחב. וזה נכון שבאופן כללי, גם הפרלמנט הפדרלי הקנדי לא עשה בו שימוש כלל, וגם רוב הפרובינציות עשו בו שימוש מועט (למעט חריגים). אך ראוי להזכיר גם את השימוש המטורלל שנעשה בו בקוויבק, מיד לאחר אישור מגילת הזכויות. קוויבק חוקקה מספר שבועות לאחר מכן, חוק שאומר שני דברים. האחד, כל חוקי קוויבק בטלים. השני, כל חוקי קוויבק מחוקקים מחדש עם פסקת ההתגברות. במילים אחרות: החוקה שלכם לא חלה עלינו ואנחנו מצפצפים עליה. בית המשפט העליון הקנדי אישר את תוקף החוק הגורף הזה, והכיר בכך שאין ביקורת מהותית על פסקת ההתגברות אלא רק מדובר בעניין פרוצדורלי. החוק הגורף לא חודש לאחר 5 שנים, אך קוויבק עשתה עוד מספר פעמים שימוש בפסקת ההתגברות, כפי שעשתה בחוק הנוכחי.   

יש לזכור שישראל איננה פדרציה, ולכן ההצדקה העיקרית להכללה מלכתחילה של פסקת ההתגברות בחוקה הקנדית לא קיימת בה. הפרובינציות ביקשו לשמור להן את החירות "להתגבר" על החוקה הפדרלית בשל השוני התרבותי האינהרנטי ביניהן. בישראל, לא רק זאת שאין פדרציה אלא פרלמנט אחד ויחיד אלא שבניגוד לקנדה, בה תיקון לחוקה צריך לעבור בשני בתי הפרלמנט ולהיות מאושר בשני שליש מהפרובינציות, לכנסת יש גם כוח בלתי מוגבל לחוקק חוקי יסוד חדשים ולתקנם, חלקם ברוב רגיל וחלקם ברוב מינימלי של 61 חברי כנסת. מתן כוח נוסף, שגם יאפשר לרוב קואליציוני להתגבר על חוקי היסוד בחקיקה רגילה, יסיר את המגבלה היחידה על כוחו של הרוב בכנסת במסגרת חלוקת הסמכויות, ויהפכו לכל יכול. פסקת ההתגברות תהפוך את זכויות היסוד של כולנו למעין המלצה, שהרוב הפוליטי יוכל להתגבר עליה בנקל, ואין ספק שיעשה זאת, ושכך ייקבע מראש עוד בהסכמים קואליציוניים, כמו למשל בעניין הגיוס ובאופן כללי בענייני דת ומדינה. ההגנה על זכויות היסוד בישראל אינה חזקה גם כך, ואסור להחלישה עוד יותר.

פורסם לראשונה בהארץ.