כנסת בפגרה כפויה

הקדמת הבחירות הביאה להקפאת פעילותה של הכנסת למשך כחמישה חודשים - תקופה בה חקיקה לא מקודמת ופיקוח פרלמנטרי לא מתבצע. אם לא יתבצע שינוי מעמיק ויסודי באופן בו הכנסת מתפקדת, היא לא תוכל לבצע את עבודתה נאמנה ולהיות אפקטיבית, אפילו לא בעתות שגרה

בשלהי דצמבר 2018 הכנסת ה-20 פיזרה עצמה ויצאה לפגרת בחירות. הכנסת ה-21 תושבע בסוף אפריל 2019 – כשלושה שבועות לאחריהן, וניסיון העבר מוכיח כי ייקח עוד חודש לפחות עד שתורכב ממשלה חדשה. בנסיבות אובייקטיביות אלה פעילות הכנסת נמצאת בהקפאה פרק זמן לא מבוטל – חקיקה לא מקודמת ופיקוח פרלמנטרי לא מתבצע. גם כאשר תשוב ותתכנס הכנסת החדשה, תחילת פעילותן של ועדות הכנסת עשויה לקחת פרק זמן נוסף בשל מחלוקת בקרב חלק מהסיעות על חלוקת התפקידים בתוכן.

כך למשל, משהושבעה הכנסת ה-19, שותקה עבודתה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אחת מהוועדות החשובות ביותר בהיותה היחידה המפקחת בשם הציבור על מערכת הביטחון לזרועותיה, למשך מספר חודשים בשל חוסר היכולת להכריע מי יעמוד דרך קבע בראשותה. זאת לאחר שמי שעמד בראשה – אביגדור ליברמן, זוכה בבית המשפט וחזר לכהן כשר חוץ. בהקשר הזה ציין יו"ר הכנסת היוצאת בשעתו, שכל עיכוב באישור הרכב ועדות הכנסת לא מאפשר לה להתחיל בעבודה הפרלמנטרית השוטפת והוא פוגע באמון הציבור בבית המחוקקים.

גם אם לא ניתן למנוע לחלוטין את הבעיה, הנובעת בעיקרה מקיום בחירות כלליות ומהרכבת ממשלה חדשה, הרי שאפשר למזער אותה. רצוי לא לפרוס את מערכת הבחירות על פני יותר משלושה חודשים, ולדרבן את הכנסת לקצר את פרק הזמן שבו מאושר הרכב הוועדות למינימום. גם משך הרכבת הממשלה משחק תפקיד בחזרתן של הרשויות לתפקוד לאחר הבחירות. ניתן לקצר משך זמן זה באמצעות הקטנת מספר הסיעות וחיזוק הסיעות הגדולות, בין היתר באמצעות שינוי ההליך כך שראש הרשימה הגדולה הוא זה שירכיב את הממשלה (ובכך לעודד יצירת קואליציות טרום בחירות בין מפלגות שונות שירוצו ברשימה משותפת).

חשוב להגיד – פרק הזמן הנחוץ לוועדות להתכנס ולהתחיל לעבוד הוא רק קצה הקרחון של הבעייתיות בפעילותן. מי שאיננו בקיא בעבודה השוטפת של הכנסת עלול לחשוב בטעות שכאשר הרכבן מאושר ללא שיהוי, הרי שעבודתן, בעיקר בתחום הפיקוח על הממשלה, יעילה. המציאות מלמדת אחרת. הוועדות – כלי הפיקוח החשוב ביותר המצוי בידי הכנסת – אינן מתפקדות בצורה מיטבית גם בימים כתיקונם. הסיבה המרכזית לכך היא שהכנסת שלנו קטנה, 120 חברים בלבד. ממספר זה יש לגרוע את מספר חברי הממשלה – שבכנסת ה-20 עמד על קרוב לרבע מהכנסת – שאינם מכהנים בוועדות בשל עקרון הפרדת הרשויות. כתוצאה מכך מכהן ח"כ ממוצע בשתיים ואף בשלוש ועדות במקביל, ואם בחברי הקואליציה עסקינן הרי שחלקם יידרשו לכהן גם במספר גדול יותר בשל הכורח לשמר בכל ועדה את הרוב הקואליציוני. חברות בו זמנית במספר ועדות, המתכנסות דרך קבע באותם ימים ובאותן שעות גוררת בעקבותיה נוכחות דלילה יחסית של חברים בדיוניהן. לכך ניתן להוסיף את העובדה שהוועדות צמודות מראשית קיומן לתחומי עיסוק, ולא למשרדי הממשלה. דבר זה פוגע פגיעה מהותית ביכולת הוועדות לפקח על הממשלה, בעיקר בשל הקושי להתכונן כראוי לדיונים, להתמחות ולהתמקצע בשלל נושאים.

הצלחת הכנסת ה-21 תלויה ברפורמה יסודית שתעניק לחברי הכנסת יכולות לבצע את עבודתם בצורה אפקטיבית. בלא טיפול שורש מעמיק היא עלולה להיות כלב שמירה, המוחזק ברצועות קצרות מאוד לא רק בתקופה שבה היא מושבתת מפעילות מכורח הנסיבות, אלא גם בעתות שגרה.

פורסם לראשונה בגלובס.