פקודת השירות המשותף - אינטרס חיוני לנשים ולדתיים

בעוד שצה"ל עשה כברת דרך לטובת שילוב נרחב של נשים ביחידות השונות, הוא עוד לא מצא את הדרך ליישם את פקודת השירות המשותף בדרך שתאפשר לחיילים הדתיים לשרת מבלי לפגוע בערכיהם ובאמונתם, ובה בעת לשמור על עיקרון השוויון ועל כבודן של הנשים המשרתות.

Flash 90

בשבועות האחרונים שב ועלה לדיון הציבורי נושא השירות המשותף בצה"ל. הנושא קיבל תשומת לב מיוחדת בעקבות כתבה ששודרה בחברת החדשות, שהציגה בין היתר עדויות של חיילות שחוו אירועים של הדרה או פוגענות על רקע מגדרי, בשל מה שהוצג כהתחשבות בצרכיהם של החיילים הדתיים.

פקודת השירות המשותף שנועדה להסדיר שירות משותף לחיילות וחיילים, ובעיקר חיילים דתיים, והחליפה את פקודת השילוב הראוי משנת 2004, עודכנה סופית, לאחר תהליך ארוך ומתוקשר בספטמבר 2017. על אף שנוסחה האחרון של הפקודה התקבל באכזבה בקרב חלק מהמעורבים בהליך עדכונה, הרי שכיום שאלת השאלות אינה נוגעת לנוסח הפקודה, אלא לאופן שבו היא מוטמעת בשטח.

בהתאם למדיניות צה"ל להרחבת שירות הנשים, כיום, כ-86% מהיחידות בצבא פתוחות לשירות ללא הבחנה מגדרית. מדיניות זו תואמת את עמדת הציבור אשר, לפי מדד השלום של המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם באוקטובר האחרון, רובו (69%) תומך בה. יחד עם זאת, מפילוח התשובות על בסיס דתי, עולה, כי רק 38% מהציבור הדתי תומך במדיניות זו, לעומת תמיכה של 91% מהציבור החילוני. זאת על אף שיותר ויותר נשים דתיות בוחרות בשנים האחרונות בשירות צבאי.

ואולם עיקר הדיון כיום ביחס לשירות נשים בצה"ל, אינו נוגע בשאלה עד כמה פותח צה"ל את בסיסיו בפני נשים (שאלה שפקודת השירות המשותף אינה עוסקת בה כלל), אלא בשאלה כיצד הוא מאפשר לאותן נשים לשרת בכבוד, משעה שנקלטו לשירות באותן יחידות.

למרות שכתבת החדשות האחרונה מציירת תמונה שחורה ובעייתית בכל הנוגע ליישום הפקודה ושמירה על כבודן של החיילות, קשה למדוד היום את היקף התופעה ולקבוע האם המקרים המדווחים לתקשורת הם בבחינת אנקדוטות או משקפים תמונה נאמנה של המציאות. הדבר נובע בין היתר מכך שהתלונות, הן על פגיעה בנשים והן על פגיעה בחיילים הדתיים, אינן מתנקזות לגורם אחד, אלא מתפזרות בין גורמים שונים בחברה האזרחית ובצה"ל.

אולם גם ללא מספרים מדויקים, ידוע כי קיים פער בין נוסח הפקודה לבין יישומה בשטח וכי בפועל ניתנות לפקודה לא פעם פרשנויות מחמירות הגוררות פגיעה בחיילות. למרות כברת הדרך שעשה צה"ל לטובת שילוב נרחב של נשים ביחידות השונות ובכלל זה יחידות לוחמות, הרי שעדיין התפיסה לפיה ניתן לדרוש או לצפות מנשים לוותר על זכויותיהן בשם "טובת הצבא" או "שקט מערכתי", עדיין נחלתם של מפקדים רבים מדי. וכך, נשים נדרשות לגלות הבנה כאשר הן מתבקשות לפנות את מקומן, למשל, לטובת מדריך או מדגים גבר, או כשהן מונחות לצאת מהבריכה בעת פעילות הווי בשל הגעת חיילים דתיים למתחם, או להימנע מלבישת חולצות בהירות מאותם הטעמים. זאת, על אף שהנחיות מסוג זה מנוגדות לפקודה. לא סתם הוציא ראש אכ"א האלוף מוטי אלמוז בחודש יולי האחרון איגרת בה הוא מורה על יישום הפקודה כלשונה ומבהיר כי: "אף מפקד אנו רשאי להחליט על דעת עצמו להחמיר בנוגע לפקודות או להקל בהן".

יש להבדיל בין שני חלקים בציבור הדתי: חלק ראשון מתנגדים לשירות נשים, לא משום ששירות כזה פוגע ברווחתו של החייל הדתי, אלא משום שהוא מנוגד לאתוס "והיה מחניך קדוש" שהם מבקשים לשוות לצה"ל. בעניין זה חשוב להבהיר: צה"ל כצבא העם מחויב לעקרונות שהמדינה חרתה על דגלה ובתוך כך מחויבות לעקרון השוויון, כפי שהדגיש בג"ץ כשפסק בעניין אליס מילר. לעומת זאת, חלק אחר בציונות הדתית שדואג באמת לשמירת המצוות של החיילים הדתיים ומוכן לקבל פתרונות כמו אלו שמוצעים בפקודת השירות המשותף, בהחלט יכול להזדהות עם התהליכים שקורים כעת בצה"ל.

חשוב לזכור, פקודת השירות המשותף נועדה לאפשר שירות מיטבי לכלל המשרתים בצה"ל. שירותים נפרדים למשל, אינם אינטרס של החייל הדתי לבדו. המשימה לעתיד הקרוב היא אפוא לחזק את הפקודה ולוודא את יישומה התקין - זה המאפשר לחיילים הדתיים שירות שאינו פוגע בערכיהם ובאמונתם, אך מנגד שומר על כבודן של החיילות ומכבד את עקרון השוויון.

פורסם לראשונה בשבתון.