המצפן המוסרי של צה"ל

ניסיונותיהם של פוליטיקאים שונים להסית את הציבור כנגד שומרי הסף זלג לאחרונה גם לצה"ל עם התבטאותו האחרונה של השר בנט על הפצ"ר. אמנם התרגלנו לראות בצה"ל כצבא העם ואת החיילים כילדים של כולנו, אך עדיין אין לשכוח שמדובר בלוחמים, שצריכים לשמור על אמות מידה ערכיות ומשפטיות בסיסיות בעת לחימה – וזקוקים למצפן מוסרי לשם כך.

Flash 90

בשבועות האחרונים שבה ועלתה לדיון הציבורי השאלה המסורתית, האם על המוזות לשתוק כאשר התותחים יורים, או בגרסה העברית: מי צריך פצ"ר בחמ"ל?
הדיון התעורר לאחר ההתבטאות של השר נפתלי בנט, לפיה חיילי צה"ל מוטרדים יותר משיקולים משפטיים המיוצגים על ידי הפצ"ר מאשר מפחדים ממנהיג חמאס יחיא סינוואר. דבריו של שר החינוך עוררו מיד ביקורת, גם מצד הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שהבהיר כי "יש להשאיר את צה"ל מחוץ לכל ויכוח פוליטי". היועמ"ש אביחי מנדלבליט, שהיה גם הוא בעברו פצ"ר, אמר בתגובה: "עמידה בהוראות הדין, גם בשעת לחימה, היא מקור עוצמה לצה"ל, למפקדיו ולחייליו" ו"קציני הפרקליטות הצבאית פועלים שכם אל שכם יחד עם המפקדים, למען המטרה המשותפת של השגת יעדי הלחימה".

השתלחותו של בנט בפצ"ר אינה מפתיעה, כמובן. אף שדבריו על "עודף המשפטיזציה" כוונו הפעם למגבלות ששם הייעוץ המשפטי על חיילי צה"ל, הרי שהדברים עולים בקנה אחד עם המתקפה הכללית מבית מדרשו של הבית היהודי כנגד שומרי הסף, וכך יש לראותם. לא סתם ביקש בנט להוסיף לאחר הביקורת שהושמעה נגדו: "מפקדים צריכים לפקד; יועצים צריכים לייעץ". מישהו אמר דינה זילבר?

בנט לא המציא כמובן את תפיסת "בעת מלחמה יידום חוק". המחשבה שבמלחמה כמו במלחמה – עתיקה כמעט כמו האנושות עצמה. הציוץ הפשטני של ח"כ סמוטריץ' על כי "המשקולות ששמים המשפטנים על רגלי הלוחמים והמפקדים מסכנים חיים! נוהל הקש בגג, ביטול נוהל שכן, ועוד, מסכנים את חיי לוחמינו כדי לא לפגוע באוכלוסיית האויב. זה חלק לא מבוטל מהסירוס של צה"ל" – מתעלם אמנם משיקולים קריטיים בחזית הבינלאומית ובחזית הבית, אך משקף אינטואיציה טבעית לפיה אלמלא מגבלות אלה, היה קל יותר לצה"ל לנצח.

אלא שהחובה להימנע מפגיעה באזרחי האויב, איננה בגדר יפות נפש של הצבא, או בחזקת מוסרנות יתר. היא מהווה את העיקרון הבסיסי בדיני המלחמה, לפיו יש להבחין בין לוחמים לאלה שאינם, ולעשות כל שניתן על מנת להימנע מפגיעה באחרונים. גם אם הדבר כרוך בסיכון מסוים לחיילים. ציות לכללי מוסר וחוקי המשפט הבינלאומי המסדיר סכסוכים אלימים, איננו מותרות. הוא בין היתר מה שמבחין בין פעילות טרור פסולה למלחמה כואבת, אך כזו המתנהלת באופן צודק.
כדאי אולי לשים לב גם לנתונים הבאים העולים מסקר שערכנו לאחרונה במכון הישראלי לדמוקרטיה, לפיהם 77% מהיהודים בישראל סבורים שבעת תכנון פעולה צבאית, יש לוודא שהיא איננה מפרה את חוקי וכללי המלחמה הבינלאומיים. רוב הנשאלים (66%) התנגדו גם להיגד לפיו "אם האויב לא שומר על חוקי המלחמה גם צה"ל לא צריך לשמור על כללים אלה".

ואולם, כאשר השאלות הופכות קונקרטיות, נחשף פער בין הערכים המעוגנים ברוח צה"ל לעמדות הציבור הנמצאות בהלימה עם עמדות ההנהגה. באופן לא מפתיע הדבר בולט בעיקר ככל ששמירה על ערכי הלחימה כרוכה בסיכון לחיילי צה"ל. כך, למשל, למעלה מ-90 אחוז מהנשאלים סברו כי יש לעשות כל שניתן על מנת לשמור על חיילי צה"ל, גם במחיר הגדלת מספר הנפגעים הפלסטינים.
במלים אחרות, נראה שרבים רוצים להמשיך לדקלם את סיסמת "הצבא המוסרי ביותר בעולם", אבל לא כל כך מוכנים לשלם את המחיר הנדרש על מנת שאכן יהיה כזה. רוצים יועצים משפטיים, אבל לא ממש מעוניינים לשמוע מה יש להם לומר. כי מה שווה כל המוסריות הזו אם אי אפשר לעצב אותה בהתאם לאג'נדות שלנו?

צריך להגיד ביושר: מדובר בעניין מורכב. השאלה מה בדיוק גובה הסיכון שיש להטיל על חיילים על מנת להימנע מפגיעה באזרחים רחוקה מלהיות מוסכמת. אך הגבול בוודאי עובר לפני חוקי המלחמה וציות לעקרונות מוסר בסיסיים כפי שנקבעו ברוח צה"ל, בלא תלות בשאלה עד כמה הציבור תומך בעקרונות אלה או סבור ששמירה על החוקים חשובה. סולם הערכים של צה"ל אינו – ואסור שיהיה – מוכפף לאמות המידה הציבוריות.
מצער ומסוכן לראות מנהיגים המבקשים להעמיק את הפער בין עמדות הציבור לערכי המוסר הראויים לצבא, המוכנים לפגוע בעוצמתו ולכידותו של צה"ל, ואף לסכן חיילים המקבלים מסרים סותרים. ניסיון מנהיגים לקושש הון פוליטי על חשבון ערכים הומניים, על חשבון החיילים וביטחון המדינה, בעת שהם מפוררים את רוח צה"ל ומלהיטים את הציבור שוב ושוב נגד מי שאמור לשמור על המדינה מפני אובדן צלמה המוסרי והדמוקרטי, מעורר שאט נפש. לא פחות.

פורסם לראשונה בהארץ.