צדק

כהונת הרמטכ"ל היוצא גדי איזנקוט תיזכר לא מעט ככזו שהייתה מלווה במלחמות ערכיות סבוכות ובדילמות עקרוניות. בין פרשת אזריה, לפקודת השירות המשותף, נדרש צה"ל, והרמטכ"ל בראשו, להכריע ולנקוט צד בדילמות מוסריות וחברתיות, תוך שמירה על ממלכתיות ואתוס צבא העם. אם הדרג המדיני יכול להתקוטט בינו לבין עצמו, צה"ל מחויב ליישור קו מיידי וברור ולאמירה חד משמעית לגבי אמות המוסר המצופות מחייליו

ניסיונותיהם של פוליטיקאים שונים להסית את הציבור כנגד שומרי הסף זלג לאחרונה גם לצה"ל עם התבטאותו האחרונה של השר בנט על הפצ"ר. אמנם התרגלנו לראות בצה"ל כצבא העם ואת החיילים כילדים של כולנו, אך עדיין אין לשכוח שמדובר בלוחמים, שצריכים לשמור על אמות מידה ערכיות ומשפטיות בסיסיות בעת לחימה – וזקוקים למצפן מוסרי לשם כך

בשוכבו פצוע על הכביש הצליח המחבל שהרג אזריה לבצע ארוע טרור אסטרטגי ולחצוץ בין העם לצה"ל ולחשוף את שבריריות הלכידות שלנו

לגיטימי לבקר את המצב בשטחים ולגיטימי לחשוב הפוך, אולם בכל מצב, חשוב לדרוש מכל חיילת וחייל לפעול כחוק, באנושיות ובהגינות.

אסור ומסוכן למדינת ישראל לתת גיבוי לדרשת ההמון כי שערה משערות ראשו של חייל יהודי לא תיפול, ולעזאזל כל השאר

לאחר פסק הדין במשפט אזריה, מהן האופציות המשפטיות העומדות בפני החייל ומשפחתו? מי רשאי להמתיק את עונשו? וכיצד מתבצע תהליך קבלת החנינה מהנשיא?

האם מקרה אלאור אזריה הוא ייחודי? לקראת הכרעת הדין במשפט, מציג פרופ' עמיחי כהן את פסקי הדין המשמעותיים בנושא הריגה שנידונו בבתי הדין הצבאיים לאורך השנים.

הצלחתו המסחררת של פרויקט ההדסטארט למען החייל אלאור אזריה, היא עדות נוספת לכך שהסיפור הוא כבר מזמן לא על "החייל היורה מחברון". זהו סיפור על חברה שאיננה מזדעזעת מפעולות שנמצאות הרחק מתחום השטח האפור, ושולחת מסר מטריד לציבור ולמנהיגיו.

יש משהו סוריאליסטי בכך שמבחינת היועמ"ש לשעבר בכל פרשת ההתנהלות הבעייתית של המדינה בפרשת הסכין היפני במשפט זדורוב, הננזפת היחידה היא נציבת התלונות. לא ניתן להימנע מהרהורים נוגים על מידת המחויבות של הנוגעים בדבר לאמת, לצדק ולאינטרס הציבורי ועל קהות החושים שלהם בכול הנוגע לאמון הציבור בפרקליטות. 

לזכות הגישה לערכאות שיפוטיות מעמד חוקתי מיוחד במשפט הישראלי. הצעת החוק 'בוררות חובה' פוגעת בזכות הגישה לערכאות; היא מהווה הפרטה של שירות חיוני שמדינה אמורה לספק לאזרחיה. נדרש טיפול בעומס בבתי המשפט וזו אכן מטרת ההצעה, השאלה המרכזית היא האם בכל מחיר, גם בפגיעה בנגישות האזרח למערכת הצדק. קראו את מכתבם של פרופ' מרדכי קרמניצר, עו"ד גיא לוריא ועו"ד עמיר פוקס, שנשלח ליו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת.

תורת ישראל מתאפיינת ברגישות יוצאת דופן לצורכי העניים והנזקקים, ובראשם הגר, היתום והאלמנה, וזאת גם על חשבון זכויותיהם של העשיר ושל הנושה. נביאי ישראל היו הראשונים שהתריעו בנושאים של צדק חברתי, ובכל זאת, בקיץ האחרון, כאשר ברגע של חסד הגיחה המחאה החברתית הציבור הדתי לא נמנה עם מוביליה. מדוע הדיר את עצמו הציבור הדתי בישראל מן המחאה?

בחודשים האחרונים עלו לכותרות שתי פרשות דומות זו לזו ושונות זו מזו מאוד, המעוררות מחשבה בדבר היחסים בין פוגע (בעל סמכות רוחנית), נפגע (על פי רוב צעיר בגילו), קהילה דתית ומערכת המשפט. בייחוד מעורר תהיות השימוש שחברות (דתיות) סגורות עושות בגופים בעלי סמכות פנים-קהילתית כדי לטפל בדרכים חלופיות בפגיעות מיניות, והיחס בין גופים אלה ובין מערכת אכיפת החוק.

"פורום תקנה" הוקם לפני שנים אחדות במטרה לטפל בהטרדות ובמעשים מיניים של בעלי מרות בציבור הדתי-לאומי. פעילותו של הפורום מעוררת כל מיני ספקות, הן במישור המשפטי ובהתנגשות כביכול עם רשויות האכיפה של המדינה, והן במישור הציבורי, בשאלות דוגמת "מי שמכם?"

לאחרונה היינו עדים לדברי ההסתה של השרה מ. רגב, חה"כ א. חזן והפוסטים המכוערים ברשתות החברתיות, שהאשימו את נשיא המדינה, ראובן ריבלין ב"הפקרת אלאור אזריה" ואף ב"בגידה", וקראו להדחת הנשיא מתפקידו בגין החלטתו לדחות את בקשת החנינה של אזריה. לצד זאת, לפני מספר ימים נודע ש-56 ח"כ ובהם ראש הממשלה ושר הביטחון, חתמו על עצומה שהוגשה לנשיא בדרישה שישקול שוב את החלטתו לדחות את בקשת החנינה. ברשימה זו אבקש להתייחס לדרישה זו ולהעמיד דברים על דיוקם.

את הדיון בתיק אזריה ראוי לסגור, את הדיון ב"פרשת אזריה" ראוי לפתוח. הסיפור האמתי בפרשה הוא אינו השאלה משפטית - אלא הסוגיה הערכית. העובדה שגם היום, לאחר שבית הדין אמר פעם נוספת את דברו, העיקרון הבסיסי לפיו אין הורגים את מי שאינו מהווה סכנה, רחוק מלהיות מקובל על הציבור או על מנהיגיו - היא זו שצריכה להטריד את מי שביטחון מדינת ישראל יקר לו

העימות בסוריה אינו נטול התערבות בינלאומית. טורקיה, איראן, ובעיקר רוסיה התערבו ברמות שונות במלחמת האזרחים בסוריה. אך המלחמה בסוריה מהווה את הדוגמה המובהקת ביותר בשנים האחרונות לכישלונו של מנגנון הביטחון הקולקטיבי שבמרכזו מועצת הבטחון של ארגון האו"ם.

משפט אזריה הציף סוגיות מורכבות הנוגעות לתפיסה של חיילי צה"ל כנערים, תפקידם של המפקדים ושל הדרג המשפטי בצבא ואת חשיבות טוהר הנשק. מכלול הנסיבות וגזר הדין, לא מותיר בשלב זה דיון בענין בחנינה.

האם מתן חנינה לחייל אלאור אזריה תיפגע בשלטון החוק? עד כמה חנינה עלולה לשבש את עקרון הפרדת הרשויות והאיזון בין מערכת המשפט הצבאי מחד, והממשלה או הכנסת מאידך? והאם רחשי הלב של הציבור למתן חנינה ראויים להילקח בחשבון?