מעשה באזרחים ישראלים

שני אזרחים ישראלים נחלו הישגים גדולים בזמן האחרון והביאו למדינה גאווה גדולה, אולם בעיני רבים מהציבור הישראלי הם עדיין נחשבים לאזרחים סוג ב'. למה? כי הם לא יהודים.

Flash 90

הביטו בשני ישראלים שגרפו השיגים מרשימים לאחרונה: איש מדע מהטכניון, הדהים את העולם המדעי הגלובאלי באמצעות מחקריו וזכה, זה עתה, בפרס החדשנות של הנציבות האירופית. ספורטאי במדים הלאומיים, הצליח במבצע אישי מרהיב להוביל את נבחרת הכדורגל הישראלית לרגע של תקווה.
הרקע, המשמעות והחשיבות של מעשיהם שונים לגמרי זה מזה:
פרופ' חוסאם חאיק, חוקר ישראלי, איש המחלקה להנדסה כימית בטכניון, אשר מפתח מכשיר - "סניפון" - שיודע להריח את הבל הפה ולאבחן באמצעותו שלל מחלות קשות. הסניפון מאפשר אבחון מקדים ברמת דיוק גבוהה מאד, בטרם יופיעו תסמינים אחרים, של מחלות דוגמת סרטן, פרקינסון ומחלות כליות. זהו פוטנציאל עצום לשיפור הבריאות של האנושות כולה.

בירם כיאל, שחקן נבחרת הכדורגל הלאומית. במשחק נגד סקוטלנד, כבש כיאל שער אדיר שהעלה את ישראל ליתרון מוקדם כבר לאחר תשע דקות של משחק. לו נשמרה התוצאה היתה ישראל עולה שלב במפעל האירופאי. לרגעים, עד שהתהפכה התוצאה, היה כיאל גיבור ישראלי.
אין קשר כלשהו בין הישגיהם של שני הישראלים הללו ובכל זאת, אני כוללם יחד, משום ששני המצטיינים הם אזרחי ישראל ממוצא אתני לא יהודי. הם נמנים על השבט הרביעי של החברה הישראלית – "הערבים", שכולל כחמישית מאזרחי המדינה. המדען עובד בטכניון שמספר הסטודנטים הערבים הלומדים בו (22%) דומה לחלקם באוכלוסייה. הכדורגלן משחק בנבחרת הלאומית, שמספר השחקנים הערבים בה (6) אף עולה על חלקם באוכלוסייה.

ביום-יום הישראלי רבים נוטים להתייחס לערבים אזרחי ישראל באופן שונה. היחס הזה, שהוא לעיתים קרובות מפלה לרעה, מאפיין לא רק גורמים קיצוניים בחברה היהודית, אלא גם את הממסד הישראלי.
מעציב במיוחד לגלות כי קיים קשר מובהק בין רמת הדתיות של יהודים בישראל לבין יחסם לערבים אזרחי ישראל. כך, למשל, במענה לשאלה האם יש לתת ליהודים יותר זכויות מאשר לאזרחי ישראל הערבים, רוב גדול מהחרדים (71%) עונה בחיוב, ואילו בכלל הציבור היהודי מדובר במיעוט (אמנם גדול – 41%). באשר לשאלה אם יש לתקצב באופן שווה יישובים יהודים וערבים, כמחצית מהדתיים התנגדו לכך, לעומת רבע מהחילונים. שלושה רבעים מהחרדים ורוב הדתיים סבורים שלא צריך לחייב את המדינה לשתף אנשי מקצוע ערבים בקבלת החלטות בגופים ציבוריים [ראו "שותפות בעירבון מוגבל: יהודים וערבים" (2017, תמר הרמן ואחרים, המכון הישראלי לדמוקרטיה)].

האם אנשים כמו פרופ' חוסאם או מר בירם זכאים לקבל הזדמנות שווה לזו של יהודים בקבלה לעבודה? ובכן, 77% מהחרדים, 54% מהדתיים, 47% מהמסורתיים ו-23% מהחילונים עונים בשלילה. לדעתם יש להעדיף יהודים על פני ערבים במתן עבודה.
האבסורד שבעמדות אלו, מבחינה תועלתית, ברור לחלוטין. אבל, כמובן, עיקר הקושי איננו במישור התועלתי אלא בשני מישורים אחרים – היהודי והדמוקרטי – שעל פיהם אנו מגדירים את מדינת ישראל. הפלייה שיטתית על בסיס לאומי לא רק שאיננה יכולה להיות מוצדקת מנקודת ראות דמוקרטית, היא גם סותרת את הציווי המקראי הברור והחד: "תורה אחת תהיה לכם ולגר הגר אתכם" (במדבר טו, טז).