מינויים פוליטיים בשירות הצבא?

תת אלוף עופר וינטר איננו "סתם" קצין דתי חובש כיפה. שמו של וינטר נקשר עם אג'נדה ברורה של תפיסת הדת כחלק ממורשת קרב המכניסה לצה"ל, במילים פשוטות, יותר דת ממה שהוא מוכן לספוג. אג'נדה שניתן להתווכח האם היא ראויה או לא, אך כך או כך, היא חורגת מגבולות הממלכתיות שצה"ל מבקש לסמן עבורו

Flash90

השבוע פורסם כי שמו של מח"ט גבעתי לשעבר, תת אלוף עופר וינטר, לא הופיעה ברשימת המינויים החדשה שפרסם צה"ל, ולא קודם לתפקיד מפקד אוגדה. לפי ההערכות, צפוי וינטר לפרוש מצה"ל, עם סיום תפקידו.

הידיעה על אי קידומו של וינטר גררה ביקורת מצד גורמים בציונות הדתית, שראו בה חלק ממערכה כללית שמקדם הרמטכ"ל כנגד הציבור הדתי, אשר באה לידי ביטוי גם בעובדה שאין בקרב המטכ"ל הנוכחי, ולא חובש כיפה אחד. זאת על אף הצהרתו של אייזנקוט כי אין מדובר במדיניות וכי בסבבים הבאים יקודמו גם חובשי כיפה.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה לטענות, "דיוני השיבוץ של מפקדים בצה"ל מנוהלים ומסוכמים בצורה מקצועית ועניינית על ידי הרמטכ"ל ובהשתתפות אלופי המטה הכללי...כל אמירה אחרת או ניסיון לשוות לתהליך מימד מגזרי- הוא מגוחך, שקרי וחסר כל אחיזה במציאות".

כזכור, שמו של תת אלוף וינטר עלה לכותרות במהלך מבצע צוק איתן, כאשר הפיץ כמפקד החטיבה לחייליו "מכתב חיזוק", שעורר סערה תקשורתית וציבורית, ובו כתב בין היתר:
"ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל", הוא כתב אז והוסיף: "אני נושא עיניי לשמיים וקורא עימכם שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד".

אמנם, קשה להאשים את הדתיים המוחים על אי קידומו של וינטר בטענה כי ההחלטה נגועה בשיקולים פוליטיים. אחרי הכל, וינטר – במודע או שלא, בטובתו או שלא – מצא עצמו בשנים האחרונות סמל דתי בצה"ל, וכל החלטה בנוגע אליו נמדדת לאור זאת. אולם, גם אם יש ממש בטענתם, חשוב להבחין בין שיקולים פוליטיים המביאים בחשבון את מעמדו המיוחד של וינטר, לבין שיקולים פוליטיים המייחסים חשיבות לכיפה שעל ראשו.

תת אלוף עופר וינטר איננו "סתם" קצין דתי חובש כיפה, בן הציונות הדתית. שמו של וינטר נקשר עם אג'נדה ברורה של תפיסת הדת כחלק ממורשת קרב המכניסה לצה"ל, במילים פשוטות, יותר דת ממה שהוא מוכן לספוג. אג'נדה שניתן להתווכח האם היא ראויה או לא, אך כך או כך, היא חורגת מגבולות הממלכתיות שצה"ל מבקש לסמן עבורו. לכן, גם אם הרקע המוכר של וינטר אכן עמד לנגד עייני הרמטכ"ל בהחלטה שלא לקדמו, הרי שאין מדובר במאבק בציונות הדתית או בדתיים, אלא בניסיון לשמור על צה"ל במרכז הקונצנזוס. זה המקום להזכיר, שוינטר אינו היחיד שמשלם מחיר על התבטאויות מעוררות מחלוקת – ככל שאי קידומו אכן מהווה מחיר שכזה. כזכור, במאי 2016, סער הציבור בעקבות דבריו של סגן הרמטכ"ל דאז, אלוף יאיר גולן במהלך טקס יום השואה על כי "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה ומציאת עדות להם כאן בקרבנו כיום".

כמו אצל וינטר, גם ביחס לאלוף גולן, אף שמעולם לא הוצהר על כך – רווחה הסברה כי דבריו סתמו את הגולל על אפשרות קידומו בצה"ל. אולם בניגוד למקרה וינטר, לא נשמע טענה חזקה על כי בכך מתנכל הרמטכ"ל לאנשי שמאל בצבא. זאת על אף שרבים ראו בדבריי גולן דברי אמת שמן הצדק שייאמרו. אפשר לאהוב את זה ואפשר שלא, אבל האתוס של צה"ל הוא חלק מהסיפור הגדול של איך רואים את מפקדי הצבא ואיך בוחנים אותם.

קשה לדעת מה באמת עמד מאחורי ההחלטות על סבב המינויים האחרון. לצד התקווה כי אלו התקבלו על בסיס שיקולים ענייניים בלבד, הדעת נותנת כי גם אל צה"ל עשויים להשתחל שיקולים פוליטיים. ואולם, לפני שמאשימים את צה"ל כקורא תיגר על הציונות הדתית, כדאי להזכיר שבשנה האחרונה עשה צה"ל בהובלת הרמטכ"ל צעדים גדולים לקראת חייליו הדתיים, כשעדכן את פקודת השירות המשותף במה שנתפס, גם על ידי רבים מהרבנים, כקבלה כמעט מוחלטת של דרישותיהם. זאת, תוך שהוא מתמודד עם ביקורת חריפה מצד ארגוני נשים על כך.

צעדים כאלה אינם עולים בקנה אחד עם רצון להדיר או להגביל את קידומו של המגזר הדתי לאומי. אותו מגזר שלאורך כל הדרך דרש לשמור על ממלכתיות ולא לתת לאג'נדות קיצוניות להשתלט על צה"ל. לכן, טוב יעשה הציבור הדתי אם חרף חשדו בטעמים לאי קידומו של וינטר, יימנע מלנופף בהחלטה על כך כעל צעד במאבק לכאורה של צה"ל בדתיים, ויזכור את אשר בעצמו ביקש לשמור עליו מכל משמר.

פורסם לראשונה בהארץ.