הנצחת מונופול הרבנות בכשרות היא בחירה רעה

הביקוש לכשרות בישראל גדול. מדובר בשוק שמצד אחד מתנהל כמונופול, בו שולטת הרבנות הראשית, ומצד שני מתקיימת בו תחרות בין גופי כשרות פרטיים הפועלים לפי סטנדרטים מחמירים יותר ומעניקים כשרות נוספת על זו של הרבנות הראשית. המבנה הזה הוא המקור לכפל הכשרויות המגלגל על הצרכנים גם כפל עלויות שמוערך בכ-600 מיליון שקלים בשנה.

הפתרון המסתמן כפשרה בין משרד האוצר לרבנות הראשית למתן זיכיונות אזוריים למתן כשרות הוא פתרון גרוע שישמר את המונופול של הרבנות הראשית בתחום הכשרות. לשימור המונופול הזה תהיינה השלכות על יכולתו של הציבור לבחור את הכשרות שמתאימה לו, ובעיקר לשימור העלויות הגבוהות של הכשרות הנובעות ממונופול הרבנות היוצר כפל כשרויות שמוטל בסופו של דבר על הציבור.

הביקוש לכשרות בישראל גדול. סקרים מראים שרוב היהודים בישראל מבקשים לצרוך אוכל כשר. הבעיה היא בצד ההיצע. שוק הכשרות בישראל מגלגל כ-4 מיליארד ₪ בשנה. הוא חולה כבר הרבה שנים, ולוקה בבעיות מבניות ותפקודיות קשות. הבעיות הללו מובילות לחוסר יעילות והשתת עלויות מיותרות על צרכני הכשרות. מדובר בשוק שמצד אחד מתנהל כמונופול, בו שולטת הרבנות הראשית, ומצד שני מתקיימת בו תחרות בין גופי כשרות פרטיים הפועלים לפי סטנדרטים מחמירים יותר ומעניקים כשרות נוספת על זו של הרבנות הראשית. המבנה הזה הוא המקור לכפל הכשרויות המגלגל על הצרכנים גם כפל עלויות שמוערך בכ-600 מיליון שקלים בשנה.

בשנה החולפת התרחשו כמה זעזועים בשוק הכשרות. דו"חות המבקר והביקורת הציבורית על הרבנות הובילו אותה להקים ועדה שתמליץ על שיפורים בשוק הכשרות. הוועדה ישבה על המדוכה זמן רב והולידה מסקנות דלות, שעוסקות בשיפורים טכניים לא מהותיים בתפקוד מערך הכשרות אבל אלו עדיין מסעירים את המערך. השינויים המשמעותיים יותר הגיעו מבית המשפט העליון. בפסיקה אחת בג"ץ קבע כי עסקים יוכלו להכריז על אופן שמירת הכשרות שלהם גם ללא שהרבנות תאשר זאת או תיתן לבית העסק כשרות בעצמה. פסיקה זו ניתצה, הלכה למעשה את מונופול הכשרות של הרבנות ופתחה פתח לתחרות בשוק הכשרות.

בפסיקה אחרת קבע בג"ץ כי לבעלי עסקים אסור יהיה להעסיק באופן ישיר את המשגיחים העובדים בבית העסק שלהם ('ניתוק יחסי משגיח-מושגח'). הפסיקה הזו מהווה כאב ראש גדול לאוצר שכן המשמעות היא העסקה ישירה של משגיחים על ידי המועצות הדתיות, כלומר קליטת אלפי עובדי מדינה על כל המשתמע מכך מבחינת עלויות. האמת היא, שהרפורמה שמקדם האוצר יחד עם הרבנות הראשית לא נועדה לפתור את תחלואי מערך הכשרת אלא בעיקר לפתור את כאב הראש הזה. באמצעות חלוקת הארץ לכמה אזורים והענקת זיכיון למתן שירותי כשרות לתאגיד פרטי נבחר בכל אזור, תיפתר שאלת העסקת המשגיחים, שיועסקו מעתה על ידי גוף שאינו המדינה ואינו בית העסק. הרבנות תמשיך לקבוע את סטנדרט הכשרות ולפקח על התאגידים הללו.

אלא שכדי לפתור בעיה מבנית נקודתית, האוצר מאפשר לרפורמה שאת המחיר הגבוה שלה ישלמו הצרכנים: ראשית, הרפורמה משמרת בידי הרבנות הראשית את קביעת הסטנדרטים לכשרות. הסטנדרט המחמיר שהיא מאמצת היום יהיה היחיד, ומשמעותו הכבדה כלכלית על הצרכנים שיאלצו לשלם יותר על כשרות. שנית, חיזוק מונופול הרבנות הראשית והחזרת גלגל התחרות לאחור תמנע אלטרנטיבות לכשרות שלא דרך הרבנות הראשית ולא תאפשר למי שחפץ בכך לבחור סטנדרט אחר בכשרות כמו למשל- רבנות צוהר. שלישית, מונופול הכשרות ישמר את המצב של כפל הכשרויות והעלות הגבוהה שלו למשק.

אחרי שבעים שנות מדינה הגיע הזמן להפסיק ולשלם את המס הפוליטי שנקרא 'מונופול הכשרות של הרבנות' ולפתוח את שוק הכשרות לתחרות חופשית- שוק שיש לו הרבה לקוחות. את הפיקוח, כמו בארצות הברית, יעשו מליוני רכני הכשרות באמצעות הבעת אמון,.הגיע הזמן להוציא את הרבנות מהצלחת שלנו ולחסוך מאות מיליונים לצרכנים ולמשק.

פורסם לראשונה בדה מרקר.