לך, נתניהו, לך

נתניהו צריך ללכת. לאחר פרסום הסיכום של משטרת ישראל, הוא אינו יכול להמשיך בכהונתו כראש ממשלה. עליו לקחת פסק זמן מניהול ענייני המדינה לטובת טיהור שמו ציבורית ופלילית.

הטעם העיקרי לכך הוא שאין הוא ראוי לאמון הציבור והישארותו בתפקיד תפגע ביחס הכולל בישראל לטוהר המידות. נושאי תפקידים ציבוריים אינם זוכים לאמון מוחלט וקשיח, מבחירות עד בחירות, מכוח היבחרם. הם זקוקים לאמון מתמשך, כאשר מה שמתברר על התנהלותם ואורחותיהם עלול להצדיק מעבר מאמון להעדרו. הדיבור על חזקת החפות- הטענה בה משתמשים שריו ושותפיו של ראש הממשלה כדי להצדיק את החיפוי שהם מעניקים לו - איננה לעניין. היא חלה בהליכים הפליליים, אך לא במשפט הציבור. הציבור בדמוקרטיה מתייחס למנהיגיו ב"כבדהו", אך גם ב"חשדהו". מעשיו של מנהיג עשויים לקרבו לציבור או להרחיקו ממנו, להגביר אמון בו או לשלול אותו. כך קרה ליצחק רבין ז"ל בנסיבות שונות לחלוטין וכך לאהוד אולמרט. כדבר שבשגרה מחליפים ראש ממשלה בבחירות המתקיימות במועדן, אלא אם ראש הממשלה פוסל עצמו מכהונה במעשיו במו ידיו.

חקירת המשטרה העלתה ראיות לכאורה לשתי מסכות עובדתיות של לקיחת שוחד, החמורה שבעבירות השחיתות השלטונית, כול אחת מהן מן החמורות שידענו אם לא החמורה ביותר. בשתיהן טובות ההנאה שניתנו או היו אמורות להינתן הן בהיקף עצום: מיליון שקל במקרה הראשון וכיסוי עיתונאי אוהד שאין ערוך לשוויו עבור פוליטיקאי, ובשתיהן ניתנו תמורות או אמורות היו להינתן תמורות שלטוניות משמעותיות, לרבות שימוש בכוח האולטימטיבי של הפוליטיקה- כוח החקיקה. אין מדובר בכישלון חרוץ וקשה שהוא חד פעמי אלא בהתנהלות מושחתת שיטתית של ניצול המעמד וכוח השררה על מנת להשיג טובות הנאה ושל שימוש (או הבטחת שימוש) בכוח השלטוני בתמורה לכך לאורך תקופה ארוכה. במסכת הראיות שהתגבשה מצטרפים תימוכין לא צפויים- התנהלותו של ראש הממשלה עצמו. המאבק המתמשך שניהל נגד עצם קיום החקירה (החוק הצרפתי), נגד פרסום סיכום החקירה (חוק ההמלצות), מסע ההשמצות שניהל ומנהל נגד המשטרה אינם מתיישבים עם חפות, עם "אין כלום". מי שיודע שאין כלום מעוניין בחקירה שתגלה זאת. מי שנלחם בחקירה, נלחם בה כי, בניגוד לדבריו, הוא יודע כי יש ויש כלום, כי יש דברים בגו.

המסכת העובדתית היא כה עשירה וחמורה שגם אם נניח, לצורך התרגיל המחשבתי, שניתן יהיה בניהול משפט פלילי לכווץ אותה בחצי, ברבע, ואפילו כדי עשירית, מה שיוותר הוא מביש, דוחה ומחייב הסרת אמון. זאת ועוד, הבה נניח שאין כלל איסור על הפרת אמונים ושהאיסור של לקיחת שוחד מתייחס אך ורק למוזמנים שנתניהו אכן לא קיבל. כלומר, שתי המסכות העובדתיות הללו אינן נמצאות כלל בזירה הפלילית אלא הציבורית בלבד. האם לא מתחייבת המסקנה שנתניהו אינו ראוי לאמון הציבור?

אמון הציבור מותנה גם באמינותו של איש הציבור- ביכולת להאמין לדבריו. נראה כי הסיכום המשטרתי מוחץ את מסע ההטעיה והולכת השולל שניהלו נתניהו ואנשיו, לפיו מדובר במתנות בין חברים, כאשר אין כול דמיון בין חילופי טובות ההנאה שהתקיימו לבין מתנות כאלה; מסע שהביא רב חשוב בישראל לומר כי מדובר היה בסיגריה.

אמון הציבור מותנה ביכולת להאמין כי איש הציבור פועל לטובת הציבור. איש לא יוכל לטעון כי מהלכיו של נתניהו לסיכול החקירה ופרסום מסקנותיה נועדו לקדם את טובת הציבור. הם הונעו מטובת נתניהו בלבד. איש לא יוכל לטעון שהדה-לגיטימציה שנתניהו עשה ועושה למערכת אכיפת החוק- לא רק למשטרה אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטת שהנחו וליוו את החקירה. לפי נתניהו מדובר במסע ציד, כשהוא מיתמם לייחס זאת לתקשורת; ובכלל זה, נשמעת הטענה חסרת השחר לפיה נפל דופי בחוקרים משום שהתעוררו חשדות כי הם נתונים למעקב. איש לא יוכל לטעון שהזלזול המוחלט שנתניהו מפגין כלפי יכולת המשטרה להעריך חומר ראיות משרתת את טובת הציבור. היא פוגעת קשות באמון הציבור במערכת אכיפת החוק במדינה שבה ב-90% מהתיקים הפליליים, המשטרה היא שמחליטה על הגשת אישומים.

לא טובת הציבור עמדה לנגד עיני נתניהו כאשר הציב בכנסת את הנורמה, כי מותר לעובד ציבור לקבל מתנות מחברים. כאשר מחברים את ההיגד הזה, שהוא כשלעצמו בגדר הטעייה משחיתה, עם התמונה העולה מחקירת המשטרה, מתקבלת השחתה של המערכת הציבורית שלנו, לא פחות.

כעת, נתניהו נמצא בניגוד עניינים חריף בין טובתו כחשוד לבין טובת המדינה. בניגוד העניינים הזה, הוא הוכיח שהוא מוכן לרמוס ברגל גסה את טובת הציבור למען קידום האינטרס האישי שלו. כך היה והווה, וכך יהיה- שלא לתפארה. אמונו של נתניהו ביועץ המשפטי לממשלה הוא לגמרי על תנאי. אם יחשוב נתניהו שנשקפת לו סכנה מכיוונו של היועץ המשפטי לממשלה, יהפוך היועץ ליעד להתקפה בלתי מרוסנת. הנזק הנגרם לשלטון החוק במדינה ולמערכה נגד השחיתות השלטונית אינו מצטמצם רק למעשיו של נתניהו עצמו. הוא מתרחב להתנהלותם של מקורביו המבקשים לעזור לו. דוגמה אחת מני רבות היא התקפתו של יו"ר הקואליציה אמסלם על חה"כ לפיד, אשר מילא את חובתו האזרחית במסירת עדות נגד נתניהו וכינה אותו "שטינקר". מה המסר העולה מן הדברים? שנתניהו הוא דון שמי שמעיד נגדו מסתכן לפחות בדה לגיטימציה חברתית-ציבורית?

נתניהו צריך ללכת גם משום שמי שנמצא תחת הסד של חשש מבוסס להיות מואשם ומורשע בפשעים חמורים ושיוסיף להיות נתון לחקירות גם בתיקים נוספים- לא יכול להתמסר לניהול ענייני המדינה בראש צלול ופנוי מדאגה אישית, והמדינה והציבור זקוקים וזכאים לראש ממשלה כזה. מי שמרגיש שהוא קורבן תמידי ורדוף על ידי התקשורת וגורמי אכיפת החוק מסוכן למדינה, בשל ההשפעה שיש למצב הנפשי הזה על שיקול הדעת שלו. ניהול ענייני המדינה הרגישים ביותר, ובמיוחד במצבה של ישראל, צריך להיות מופקד בידי מי שניתן לישון בשקט ששום שיקול זר לא ישפיע במודע או שלא במודע על מהלכיו. את היכולת הזו לישון בשקט כשהוא מחזיק בהגה השלטון, נטל מאתנו נתניהו. הוא צריך ללכת גם משום שאין זה לכבודנו שנהיה מיוצגים בעולם על ידי מי שקופת שרצים לכאורית נקשרת בשמו ובדמותו, ומקרינה על כולנו.

הוא צריך ללכת משום שהישארותו בתפקיד מביאה את כלל המערכת הפוליטית התומכת בו להצדיק את תמיכתה. להצדקה הזו מחירים כבדים במונחים של מחויבות השלטון לטוהר מידות ולמאבק בשחיתות השלטונית, לכיבוד רשויות האכיפה, לדמות המנהיגות הראויה. האם שריו של נתניהו ושותפיו הפוליטיים לא מוטרדים מן המסר, העולה מנתניהו מכהן מכוח המשך התמיכה שלהם בו, העובר לכלל עובדי הציבור, לכול המשרתים ברשויות האכיפה, למחנכים, לבני נוער שמתחנכים בארץ הזו, לציבור כולו? אתם מסוגלים להסתכל לנו בעיניים כאשר אתם אומרים- ראוי שיישאר?

הזהו הדר ז'בונטינסקאי? האם נתניהו הוא ממשיך דרכם של מנהיגי הימין הישרים, מצניעי הלכת, שונאי הבצע, שפעלו אך ורק למען טובת הציבור כפי שתפסו אותה?

אם נתניהו לא ילך, חייבים שריו ושותפיו להראות לו את הדרך. אם לא יעשו כן- תדבק חרפה גם בהם, ולא יהיו ראויים, גם הם, לאמון הציבור.

פורסם לראשונה בארץ.