בין שרלוטסוויל, סידני וירושלים

עם השנים צברנו יכולות פוליטיות ודיפלומטיות, תקשורתיות ומודיעיניות, טכנולוגיות וצבאיות. על מדינת ישראל מוטלת החובה לעשות בהן שימוש אקטיבי ונחוש כדי ללחום באנטישמיות באשר היא. זוהי אחת המשמעויות החשובות של היותנו מדינת הלאום של העם היהודי, ולא רק מדינת אזרחיה.

קשה להאמין, אך הפחד מאנטישמיות פיזית חשופה, מהסוג הקלאסי, חזר לחלחל אל בין שורות היהודים בגולה. לא מדובר רק בארצות דיקטטוריות או מהעולם השלישי, אלא גם במהוגנות שבדמוקרטיות, שבהן המחויבות לערכי זכויות אדם ולמלחמה בגזענות ברורה מאליה, לכאורה, מזה שלושה דורות לפחות.

אוסטרליה היא ידידה ותיקה של יהודים. יהודי דרום אפריקה הגרו אליה בשנות חוסר היציבות שבהן התנהל מאבק השחורים והצטרפו ליהודים שהיגרו לשם לפני ובעקבות מלחמת העולם השנייה. זהו סיפור אהבה יפה: יהודי אירופה ואפריקה מצאו בית חם באוסטרליה והשיבו לארצם טובה תחת טובה, כאשר תרמו מכישרונם לפיתוח היבשת המרוחקת בחצי הכדור הדרומי. והנה, לפני כשבועיים, מועצת העיר סידני החליטה שלא להעניק אישור להקמת בית כנסת חדש, בתירוץ המקומם והאבסורדי שיהיה קשה להגן עליו מפני מתקפות טרור. הכניסה לבית כנסת מרכזי מאובטחת כמו בסיס צבאי בשטח עוין - נעולה מאחורי שני שערים אוטומטיים, שאין לפתחם בו זמנית. על בית כנסת אחר מופקדים שומרים מזוינים הפרוסים בשני קווי אבטחה מחוץ לבניין. על המסגדים ועל הכנסיות של סידני, אין שמירה. הם לא מאוימים.

בשרלוטסוויל ארה"ב, העיר בה נערכה ההפגנה הניאו-נאצית שנשיא ארה"ב העניק לה במשתמע לגיטימציה, מתקיימת קהילה רפורמית, "בית ישראל". נשיא הקהילה, אלאן צימרמן, תיאר שלושה בריונים, עם רובים חצי אוטומטיים, שהסתובבו בהפגנתיות מול בית הכנסת בזמן תפילת השבת האחרונה. לו רצו היו יכולים לבצע טבח במתפללים, כיוון שהמשטרה המקומית סירבה להעמיד שוטר ליד בית הכנסת. בעבר כבר נערכו הפגנות נאציות מול בית הכנסת מלוות בקריאות קצובות "זיג הייל", כשדגלי צלב קרס מתנופפים ברמה. בסיום התפילה היהודים נאלצו לצאת מבית הכנסת בהיחבא, מהדלת האחורית. בשנת 2017, היהודים של שרלוטסוויל החליטו להוציא את ספרי התורה מבית הכנסת משום החשש הריאלי שהוא יועלה באש בזמן הקרוב. את טקס ההבדלה בטלו מחשש לפיקוח נפש.
גם במרחבים הווירטואליים שנאת היהודים מתפשטת והולכת. הרשתות החברתיות רוויות שיח שנאה בהקשרים שונים – מיניים, גזעיים, פוליטיים ואחרים, אך השיח האנטישמי בולט במיוחד. הנוכחות של השנאה ליהודים וליהדות באשר הם – מעבר לביקורת ה"רגילה" על ישראל - גדולה ומחרידה. תוכנות שסורקות את הרשת מאתרות את מקורות האנטישמיות ברשת, ומתברר שהמדובר לא רק במדינות שמשטרן עוין לנו, אלא באזרחים של מדינות המערב, ובהן בולטת לרעה אנגליה. אין פלא שיותר משליש מיהודי בריטניה חשים צורך להסתיר את יהדותם בפומבי.

על השאלה הפשוטה - מדוע? – לא היה מענה בימי הביניים, בזמן השואה וגם לא כיום. אין הסבר תקף לשנאת יהודים באשר הם יהודים. הנסיבות והטענות משתנות, המשטרים והתרבות ההגמונית מתחלפים – אך השד האנטישמי בשלו, ממשיך להצחין את עולמנו. אולם, בניגוד לתקופות קדומות, היום יש לנו, היהודים, "מקום משלנו" על פני הפלנטה, מדינת ישראל, ובו נצברות יכולות רבות – פוליטיות ודיפלומטיות, תקשורתיות ומודיעיניות, טכנולוגיות וצבאיות. על ישראל מוטלת החובה לעשות בהן שימוש אקטיבי ונחוש כדי ללחום באנטישמיות באשר היא. זוהי אחת המשמעויות החשובות של היותנו מדינת הלאום של העם היהודי, ולא רק מדינת אזרחיה.

"יד ושם" הוא המוסד שבו שומרים את זיכרון תוצאות האנטישמיות; הר מצדה הוא המקום שבו נשבעים "לא עוד"; אבל העולם כולו צריך להיות המקום שבו נלחמים באנטישמיות ועל מדינת הלאום היהודית לתפקד כמצביאה עליונה במלחמה אוניברסאליות זו.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.