הממשלה נגד הרצל

פעמים רבות אני נשאלת, מה באמת יגרום לנו, אזרחי ישראל הערבים, להרגיש בישראל "כמו בבית". בחוק הלאום שעבר השבוע בוועדת שרים לענייני חקיקה טמונה התשובה האמיתית. נראה שההנהגה בישראל סטתה מהמסלול של הרצל. במקום חתירה לשוויון וליצירת מכנה משותף, היא עושה הכל בכדי לשסות ולהפריד מתוך מחשבה שתרוויח עוד כמה קולות בקלפי.

לא אחת בשנים האחרונות, נראה לי שאנחנו הערבים אזרחי ישראל נקלענו לשטח אש בין הפוליטיקאים בצד הימני של המפה בתחרות "מי פוגע יותר בערבים". הצעת חוק הלאום, שעברה אמש בוועדת השרים לענייני חקיקה, היא המשך ישיר לחוק המואזין שכבר עבר בהצבעה טרומית בלחץ ודחיפה ישירה של ראש הממשלה ולשורה של יוזמות שמטרתן לקרוץ לבוחרים על ידי פגיעה באזרחי ישראל הערבים.

לחוק הלאום שתי משמעויות- הצהרתית ומעשית. ברמה ההצהרתית, מדובר על דחיקה של המיעוט הערבי לשוליים. להגיד לנו בפשטות שישראל היא קודם כל אתנוקרטיה, מדינה ששמה בראש מעיניה את הלאום ולא ערכים דמוקרטים ולכן אנחנו אזרחים סוג ב'. ברמה המעשית, החוק מבטל את המעמד של השפה הערבית כשפה רשמית במדינה, הוא מעגן ומרחיב את חוק ועדות הקבלה והחשוב מכל, הוא מעגן משפטית את היהדות מעל לדמוקרטיה ולכך השלכות רבות על פסיקות עתידיות בנושאים של אפליה. הרי זה בדיוק מה שחסר במדינה.

היה ניתן אולי לחשוב שהמניעים לחוק ענייניים אילו היתה בעיה אמיתית בזהות היהודית של המדינה. אילו ההמנון והדגל לא היו בעלי סממנים יהודיים, השבת לא היתה יום המנוחה ואולי אם שורה של חוקי יסוד המעגנים את הדמוקרטיה המהותית בישראל כמו חוק יסוד חופש הביטוי היו כבר מזמן מעטרים את ספר החוקים ומאפילים על יהדותה של המדינה. נראה שזר שהיה מגיע לכאן היה חושב שהמיעוט הערבי התחזק כל כך ומכהן בעמדות מפתח לרוחב כל הגזרה והחקיקה היא כל כך ליברלית, ולכן בכדי להשאיר משהו קטן מהסממנים היהודים של המדינה, יש לחוקק חוק שכזה שיגן על הרוב היהודי מהשתלטות המיעוט הערבי.

פעמים רבות אני נשאלת, מה באמת יגרום לנו, אזרחי ישראל הערבים, להרגיש בישראל "כמו בבית". לעיתים, הדבר מגיע בצורת השאלה המתריסה- "למה אתם לא נאמנים למדינה"? בחוקים שכאלו, טמונה התשובה האמיתית ובפעם הבאה שהציבור היהודי ישאל את עצמו, למה אנחנו לא מרגישים חלק מהמדינה, שיחשוב איך אנחנו מרגישים כשפעם אחר פעם, אנחנו הופכים למטרה נייחת לפוליטיקאים להוכיח את הפטריוטיות שלהם על הגב שלנו. ללא צורך מהותי- סתם בכדי לעשות סיבוב.

באופן מעט סימבולי, ועדת השרים לענייני חקיקה העבירה את חוק הלאום דווקא ביום הרצל, חוזה מדינת היהודים, שהדגיש בכתביו את חשיבות היחס ההוגן למיעוט ואת ערך השוויון. ב"מדינת היהודים" למשל, כתב: "כל אדם יהי חופשי ובלתי־מוגבל באמונתו או בכפירתו, כמו בלאומיותו. ואם יקרה שישבו בתוכנו גם בני אמונה אחרת, בני לאום אחר, נעניק להם הגנת כבוד ושוויון־זכויות חוקי". אם כך, מה היה חושב הרצל על חוק הלאום?

נראה שההנהגה בישראל סטתה מהמסלול של הרצל. במקום חתירה לשוויון וליצירת מכנה משותף, היא עושה הכל בכדי לשסות ולהפריד מתוך מחשבה שתרוויח עוד כמה קולות בקלפי. אלא שדווקא חוקים שכאלו יכולים וצריכים להביא לתוצאה הפוכה ורוב הציבור מבין בדיוק את המטרה השקופה הזו. לכן, המשימה החשובה שלנו, ערבים ויהודים מכל קצות הקשת הפוליטית שלא רוצים להיות חלק מקמפיין השנאה היא דווקא ליזום חקיקה שתבטא שוויון, להביא לכך שילדינו ילמדו ביחד ואחד על תרבותו של השני בבתי הספר, להיפגש ולדון במחלוקות שביננו מתוך כבוד וכמובן להתנגד ליוזמות הללו. המשימה שלנו היא שכל חוק שכזה יביא לאפקט בומרנג מעשי ואלקטורלי.

פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות"