טרור אסטרטגי

בשוכבו פצוע על הכביש הצליח המחבל שהרג אזריה לבצע ארוע טרור אסטרטגי ולחצוץ בין העם לצה"ל ולחשוף את שבריריות הלכידות שלנו.

מיהו המחבל המזיק ביותר לביטחון ישראל באינתיפאדת הסכינים שהשתוללה כאן החל מראש השנה תשע"ו? באינתיפאדה זו נרצחו כארבעים ישראלים, הי"ד, אך המחבל המזיק ביותר לא הרג אף אחד מהם. באינתיפאדה זו הסתערו מחבלים עם סכינים על אזרחים וחיילים, דהרו ברכבם על מנת לדרוס עוברי אורח תמימים, השליכו אבנים במטרה לרוצץ גולגולות ועוד כהנה וכהנה מעשי אלימות מתועבים. אך המחבל המזיק ביותר הפך להיות כזה דווקא בעת שהיה פסיבי לחלוטין.

כמאה וחמישים מחבלים שילמו בחייהם על רצחנותם במהלך אינתיפאדת הסכינים, אך לא השיגו כל מטרה ממשית, על אף הסבל העצום שגרמו לקורבנותיהם. רק אחד מהם – המחבל המזיק ביותר – הצליח מעל למצופה במשימת הטרור שנטל על עצמו.

קרוב לוודאי ששמו של המחבל המזיק ביותר לביטחון ישראל בשנים האחרונות איננו מוכר לקוראים. הוא איננו סלב טרור מפורסם, לא נערך אחריו חיפוש מתוקשר של השב"כ ושל כוחות מיוחדים; הוא לא ביצע מעשה טרור מתוחכם ולא גרם נזק פיזי יוצא דופן בהיקפו. זהו עבד אל-פתאח א-שריף, צעיר בן 21 שנים מחברון.

קריירת הטרור המוצלחת במיוחד של א-שריף התחילה כאשר שכב פצוע קשה על הכביש בתל-רומיידה. בלא שזז מילימטר אחד, הצליח לבצע פיגוע המוני בביטחון ישראל, במובן העמוק של המושג. הוא שכב על הכביש; אלאור אזריה ירה בו, הצלם צילם, והשאר ידוע לכולנו.

כדי להעריך נכונה את עומק הנזק, יש להבין את המוטיבציה של הטרור. מחבל בודד, המסתער עם סכין, רוצה לרצוח רבים ככל האפשר מתוך מניעים שונים – דתיים, לאומיים, אישיים. מנגד, מטרותיו של הטרור – כמסגרת פעולה שיטתית – רחבות בהרבה. הוא עושה שימוש באלימות במטרה לממש יעדים פוליטיים: לפגוע בתחושת הלכידות של החברה המותקפת, לנטוע ספקות בלבה בדבר צדקת דרכה, לערער את הלגיטימיות של הממסד ובסופו של היום למוטט את המבנה המדיני הקיים.

במונחים אלו, א-שריף, המחבל מחברון, ביצע אירוע טרור אסטרטגי מוצלח במיוחד. הוא תקע טריז גדול בין העם לבין צה"ל ומערכת הביטחון הישראלית. כשני שלישים מהציבור סבורים שהרמטכ"ל אייזנקוט, צמרת צה"ל ושר הביטחון הקודם יעלון שגו בטיפולם בפרשה. הפרה המקודשת ביותר לישראלים, צה"ל, הרגישה לראשונה את חוד המאכלת המסוכן של דעת הקהל. כתוצאה מהאירוע עורער מעמדו של שר הביטחון יעלון, שבסופו של דבר הוחלף. חמישה רמטכ"לים קודמים נאלצו לעמוד לימין הרמטכ"ל המכהן כדי לייצב את מעמדו הציבורי. המחבל מחברון הצליח לגרום ליהודים לאיים ברצח על הרמטכ"ל. היש ניצחון טרוריסטי גדול יותר?

זאת ועוד: האירוע בחברון שימש כזכוכית מגדלת שחשפה באורח דרמטי את שבריריות ההסכמה החברתית בישראל בדבר הערכים הבסיסיים שלהם אנו מחויבים כחברה. סיפור היסוד שלנו – בדבר טוהר נשקנו ויתרוננו המוסרי – ספג מכה אנושה, לא רק בגלל מעשיו של החייל שהורשע, אלא גם ובעיקר בגלל התמיכה המאסיבית, העקרונית, שמעשה ההרג שביצע קיבל מציבורים רחבים. הלכידות הישראלית, שהיא תנאי הכרחי לעצם קיומנו, מוטלת בספק כאשר רבים רואים במי שהורשע בהריגה ונשלח לכלא - גיבור.

אירועי טרור כואבים מאד, אך הם הופכים להיות מסוכנים, ברמה הלאומית, רק אם אנו נחליט לאפשר להם להיות כאלה. ניתן להביס את הטרור באמצעות ניתוקו מהמחלוקת הישראלית. מה שנדרש מאתנו הוא להמשיך במה שאנו עושים זה שנים רבות נוכח האלימות של מרצחנו: בוכים חובשים, מנחמים, זוכרים – וממשיכים בחיים האישיים והלאומיים בראש מורם, ללא היסוס ופקפוק.