עיר חרדית חדשה- טוב או רע?

אין פתרון אחד למצוקת הדיור החרדית בדמות עיר או שכונה מעורבת. בכדי לספק את צרכי החברה החרדית והחברה הישראלית כולה, יש להציג מגוון פתרונות משולבים- במרכז ובפריפריה, בערים מעורבות ובערים נפרדות.

האם עיר חרדית הומוגנית חדשה היא הפתרון הנכון לציבור החרדי? ייתכן שכן, אך לא בפריפריה המרוחקת ורק כחלק מסל פתרונות מגוון לציבור החרדי אשר יכלול גם שכונות חרדיות בערים גדולות וחזקות, שכונות חרדיות בעירות פיתוח, עיבוי ערים חרדיות קיימות, ומודעות לקיומם של "מרחבי תפר". על פי עבודה שנכתבה למשרד השיכון, הציבור החרדי יזדקק לעוד כ – 200,000 יחידות דיור עד שנת 2035.
החברה החרדית היא חברה דתית מתבדלת במהותה, המעדיפה לנהל את חייה במרחבים ומובלעות סגורות, אם בתוך עיר מעורבת ואם בערים חרדיות הומוגניות. מטרת החיים בתוך המובלעת היא לשמר את אורח החיים המסתגר, השמרני, הקהילתי והדתי המאפיין חברה זו.

רשימת הצרכים הבסיסיים בבחירת המגורים החרדית כוללת את הצורך בקיומה של "הקהילה שלי", קירבה לבני ברק ולירושלים (מרכז), יישוב המקושר לקהילות האם החרדיות, קיומם של מוסדות חינוך נחשבים, הנהגה רבנית והימצאותם של חוגים חרדים אליטיסטיים. אל אלו יש להוסיף כמובן את סוגיית מחירי הדיור ואפשרויות תעסוקה (מרכיב חדש בקבלת ההחלטות למגורים של הציבור החרדי).
בעשורים האחרונים עוברת החברה החרדית טלטלה משמעותית, אותה ניתן לסווג לשלוש קטגוריות מרכזיות: שינויים כלכליים גלובליים ומקומיים, שינויים הנהגתיים ושינויים תרבותיים – כדוגמת חדירתו של עולם התוכן באינטרנט, מגמת ההתמקצעות והאקדמיזציה ותרבות הצריכה המתחזקת; ושינויים כלכליים גלובליים ומקומיים. שינויים אלו מרחיבים את הסדקים ומערערים את חומת הסגירות והבדלנות החרדית. אל שורת שינויים זו יש להוסיף את הגידול הדמוגרפי המאסיבי של החברה החרדית, אך לזכור כי עיקרון החיים הקהילתיים מצוי בבסיס התפיסה ההתיישבותית החרדית בארץ ובעולם כולו.

פתרונות הדיור הייעודיים נעים בין הקמת ערים חרדיות הומוגניות וסגורות לבין הקמתן של שכונות חרדיות בתוך ישוב כללי חזק, בדרך בה שומרת האוכלוסייה החרדית על מגורים קהילתיים, אם כי מבלי לייצר איים של סגירות ובדלנות.

החיים "בנפרד" בערים חרדיות ייעודיות, הומוגניות ונבדלות מייצרים קושי באיתור קרקע זמינה ליצירת עיר הגדלה במהירות וקושי בתכנון מקורות תעסוקה לתושבים ומקורות הכנסה לרשות המקומית שתקום. בהקשר התרבותי, הבידול הגיאוגרפי עלול לחזק את בידולה של האוכלוסייה החרדית מכלל החברה הישראלית ויצירת מרחב המבוסס על "איים תרבותיים". מנגד, היתרונות לחיים בנפרד הם מתן המענה לרצון לחיות ליד הדומה לי והאפשרות להפוך לחברת רוב בתוך המרחב הנבדל - ובכך כפי שצוין בהקשר הכללי להימנע מהטרדות ואפליה – כמו גם לחזק את הזהות החברתית והתרבותית החרדית ולאפשר את קיומו של "היתרון לגודל" בפיתוח התשתיות לאוכלוסייה ויצירת "קרקע קדושה" עבור האוכלוסייה החרדית.

"החיים יחד" - מרחבי מגורים בערים מעורבות: פתרון אחר, בו דומיננטיות ההפרדה היא פחותה, הוא שילוב האוכלוסייה החרדית בתוך שכונות נבדלות בערים מעורבות. החיים "ביחד", זה לצד זה, טומנים בחובם התמודדות עם דפוסי חיים שונים בין הציבור החרדי והחילוני ומהווים מקור פוטנציאלי ליצירת חיכוך. ניתן לזהות סירוב של חלק מראשי הערים לקלוט אוכלוסייה חרדית בהיקף נרחב בשל הפחד מקליטה של אוכלוסייה ענייה העשויה להוות נטל על היישוב ושינוי הצביון החברתי של העיר ובשל הפחד מפני זליגה והשתלטות, שכן בהעדר תכנון הציבור החרדי פונה לשכונות חילוניות. בנוסף, בהקשר התכנוני, לציבור החרדי נדרשים שטחי ציבור רבים (במיוחד על רקע מספר הזרמים הרב והרצון של כל זרם לשמור על זהותו החברתית והאתנית). אל מול כל אלו החיים זה לצד זה מייצרים פוטנציאל להכרות אמיתית ולהשפעות הדדיות חיוביות תוך מיתון הסטיגמות הקיימות בקרב שתי האוכלוסיות, זו החילונית וזו החרדית, כל אחת בנוגע לרעותה. החיים זה לצד זה מאפשרים גם יציאה ממעגלי ההתבדלות בהקשר החברתי והכלכלי, לדוגמא פתיחת שווקי תעסוקה נוספים עבור האוכלוסייה המתבדלת. פתרון זה מאפשר גם את קיומם של "מרחבי הביניים", מרחבים פוטנציאלי למגורים לאוכלוסיות החרדיות מודרניות (הפחות שמרנית) המעוניינת לחיות על "קו התפר" הגיאוגרפי והתרבותי בין המרחב החרדי לבין המרחב החילוני.

שאלה נוספת צריכה לעסוק בניתוח מיקום הקהילות החרדיות במרחב שבין פריפריה למרכז. מרחב זה יכול להתקיים ברמה העירונית - בין השכונות החלשות בשוליה לשכונות החזקות בגלעינה – ברמה האזורית - בין יישובים "חלשים" מבחינה סציו-אקונומית לבין יישובים "חזקים" באותו האזור – ובניתוח מרחב מדינת ישראל כולה: בפריפריות המרוחקות או במרכזה של המדינה, שם מצויים גם הגלעין הכלכלי-חברתי-תרבותי של החברה הכללית וגם גלעינה התרבותי של החברה החרדית.
בבחינה רק של הצורך בדירות זולות ושטחים גדולים למרחב עירוני משמעותי היה על המדינה "לשלוח" את האוכלוסייה החרדית לפריפריה הרחוקה, צפונית לעכו ודרומית לנתיבות. אך יש לתת את הדעת הן לצרכים הלאומיים המדינתיים והן לצרכים החרדים. מיקום עיר חרדית באזור קריית גת יאפשר לאוכלוסייה החרדית (גם אם במבנה הומוגני ומתבדל) להיות קרוב למרכזי התעסוקה המשמעותיים של מרכז הארץ ולהיות קרוב למרכזים התרבותיים שלה עצמה. ולכך השלכות תכנוניות, חברתיות וכלכליות רבות.

על מנת לענות על כל אלה נדרש סל פתרונות המתאים למגוון החברתי של האוכלוסייה החרדית ולשינויים שהיא עוברת, סל המחלק את "הנטל" המרחבי חברתי בין כולם (עיבוי הערים החרדיות הקיימות, שכונות חרדיות בערים חזקות, שכונות חרדיות בעיירות פיתוח, שכונות וערים חרדיות במרכז הארץ ובפריפריה הקרובה והרחוקה), כולל המודעות לצורך במרחבי תפר בין החברות השונות. סל שכזה הוצע למשרד השיכון במסגרת הכנת תכנית אסטרטגית לדיור לאוכלוסייה החרדית בתחילת 2016, הכותבת היתה חלק מהצוות שכתב את הדוח.

בתוך סל פתרונות זה רק המדינה תוכל למנוע חיכוכים על המרחב. השחקן החרדי הוא מחד שחקן מעוט יכולת בשוק החופשי, ומאידך אינו רצוי ונחשב מאיים בכל מרחב עליו יתמודד. רק כלים ממשלתיים שיעמדו לרשותו הם שייצרו את ההבדל בין סל פתרונות לבין פתרונות המושלכים לסל.