הרחבת סמכויות בתי הדין הדתיים היא פגיעה בשלטון החוק
מטרת הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים, היא לתת לבתי הדין סמכות להכריע בסכוסכים אזרחיים. אם תתקבל, היא תוביל לפגיעה קשה ובלתי מוצדקת בשלטון החוק, באחידות המשפט, בחופש מדת ובשוויון. להצעה ישנן גם השלכות חמורות במיוחד על שוויון מגדרי ועל זכויות נשים
מה אומרת ההצעה?
הצעת החוק מבקשת להעניק לבתי הדין הדתיים (הרבניים והשרעיים) סמכות לערוך בוררות בסכסוכים אזרחיים, אם הצדדים חתמו על טופס בוררות, ואם לבית הדין יש סמכות שיפוט בענייני המעמד האישי כלפי אחד הצדדים, או שכל הצדדים הם תאגידים. במידה והושגה הסכמה, בית הדין הדתי יהיה רשאי לדון ולפסוק בסכסוכים לפי הדין הדתי.
לפי נוסח ההצעה, אם לא צורפה הסכמת כל הצדדים לבוררות – מזכירות בית הדין תשלח לצד שטרם נתן את הסכמתו הודעה ותזמין אותו לחתום על טופס הבוררות ולהסכים לכך שבית הדין ידון בעניין.
מהן הבעיות בהצעה?
• פגיעה משמעותית ונרחבת בשלטון החוק ובעקרון אחדות מערכת המשפט, שתתפצל ואף תתפרק למערכות שיפוטיות שונות, שאינן מבוססות על עקרונות דמוקרטיים ושעלולות לעמוד בסתירה לחוקי המדינה.
• פגיעה משמעותית בזכויות יסוד: מכיוון שבתי הדין ידונו בסכסוך על פי הדין הדתי, יתכן שלא יתחשבו בזכויות יסוד חוקתיות ובזכויות המוגנות בדינים אזרחיים.
• לחץ חברתי וקהילתי על קבוצות באוכלוסייה להסכים בעל כורחן לפנות לבירור המחלוקות בבתי הדין הדתיים, כאשר מי שלא יפנו למסלול זה יסתכנו בהוקעה ובניכור חברתי.
מדוע נשים יפגעו באופן מיוחד?
• היעדר הסכמה חופשית בפועל:
המציאות מלמדת כי נשים משתכרות שכר נמוך יותר באופן משמעותי בשוק העבודה ושיעורן בקרב קבוצות הנוטות למצבי עוני כדוגמת נשים חד הוריות, גבוה באופן מיוחד. על כן במיוחד נשים עלולות להידחק לחתימה עקב פערי כוח כלכליים, חברתיים או תעסוקתיים -למשל במסגרת יחסי עבודה, או בקהילות דתיות שבהן הסירוב לבית דין דתי אינו אפשרות ריאלית. המצב הכלכלי עלול ליצור מצב של ״הסכמה״ בתנאים של חוסר הוגנות מובהק, המרוקנים את ה״הסכמה״ מכל תוכן.
• היעדר שוויון בבתי הדין הדתיים:
הדיינים בבתי הדין הם גברים בלבד, ונשים פסולות לשיפוט; היו מקרים שבהם הייתה אפליה כלפי נשים הן בהיבט המהותי והן בהיבט הדיוני. הרחבת סמכויות בתי הדין לדון גם בסכסוכים אזרחיים תרחיב ותעמיק את האפליה.
• החלשת הפיקוח ופגיעה בזכויות מוגנות:
בדיונים בהצעת החוק התברר כי כוונת החוק היא להשוות את פסק הבורר למעמדו של פסק דין, כך שפסק הבוררות לא יחייב אישור של בית משפט אזרחי לשם קבלת תוקף של פסק דין. בהיעדר הליך של אישור פסק הבוררות, לא תהיה ערכאה אזרחית שתוכל לוודא, כעניין שבשגרה, כי הליכי הבוררות מבטיחים את ההגנה על זכויות נשים והולמים את חוקי המדינה.
