תכנית הייצוב הכלכלית

בשנת 1985 הציגה ממשלת ישראל תכנית כוללת לטיפול במצב הכלכלי הקשה שנקראה תכנית הייצוב הכלכלית. את התכנית ניסחו ראשי האוצר בעזרת כלכלנים מומחים מהאקדמיה ויועצים מארה"ב והיא זכתה לשיתוף פעולה מלא של ראש הממשלה דאז שמעון פרס ושר האוצר, יצחק מודעי, נציגי ההסתדרות והתעשיינים.

עיקרי התכנית שבראש ובראשונה נועדה לבלום את האינפלציה שהגיעה בשיאה ללמעלה מ- 450% כללה קיצוץ משמעותי בתקציב הממשלה, חקיקת חוק האוסר על בנק ישראל לממן, באמצעות הדפסת כסף, את גירעונות הממשלה, ייצוב שער החליפין לאחר פיחות של 25% והקפאת שכר ומחירים באופן זמני.

ללא הסכמה חברתית רחבה של כלל שחקני המשק והממשלה, לא היה ניתן להעביר את התכנית לחילוץ הכלכלה הישראלית. כך למשל הממשלה ויתרה על כוונתה להפעיל תקנות לשעת חירום כדי לצמצם את מספר העובדים במגזר הציבורי, ואילו ההסתדרות מצידה הסכימה לשחיקת שכר במגזר הציבורי בשנה הראשונה לביצוע התכנית.

שילוב הידיים הרחב הובילו במהרה להצלחת תכנית הייצוב- האינפלציה נבלמה לרמה של 20% , הגרעון בתקציב הממשלה צומצם בצורה משמעותית והיציבות חזרה למשק הישראלי.

צעדי המדיניות הכלכלית הנדרשים היום לטיפול במשבר הקורונה הם שונים, בשל אופי המשבר הדורש בחלק מהמקרים מדיניות תקציבית מרחיבה ולא מרסנת. אולם חלק מלקחי ניהול המשבר הקשה של שנות ה- 80 תקפים גם היום: ממשלת האחדות של אז, שבהגדרתה נהנתה מהסכמה רחבה, הציגה אז מנהיגות נחושה, קיבלה החלטות קשות והכרעות שהשפיעו על המשק הישראלי לטווח הארוך.