אודות הבחירות לכנסת ה-16
כשנתיים לאחר שנבחר אריאל שרון בבחירות מיוחדות לראשות הממשלה (ראשית 2001), חזרה ישראל למשטר פרלמנטרי טהור ולשיטה המוכרת של בחירה בפתק אחד. הבחירות נערכו בצל אירועי אינתיפאדת אל אקצה, שפרצה בסתיו 2000 וגבתה מאזרחי ישראל מחיר חסר תקדים. בשנת 2002 בלבד נהרגו כ-450 ישראלים בפיגועי טרור פלסטיניים. המאבק בטרור גבה גם מחיר כלכלי כבד, והמשק נכנס להאטה.
ממשלת האחדות הרחבה שהרכיב שרון ב-2001, החלה מתפוררת ב-2002: תחילה פרשה סיעת האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, לאחר מכן פרשה סיעת גשר, ובסתיו עזבה את הממשלה השותפה הבכירה - מפלגת העבודה. לקראת הבחירות נערכו שני מאבקי הנהגה חשובים בשתי המפלגות הגדולות. בליכוד התמודד בנימין נתניהו (ששב מפסק זמן פוליטי) על הנהגת הליכוד, אך הפסיד לראש הממשלה שרון. ובמפלגת העבודה נבחר לראשות המפלגה עמרם מצנע לאחר שניצח את בנימין בן אליעזר ואת חיים רמון.
בבחירות התמודדו 27 רשימות, מתוכן 13 נכנסו לכנסת. למרות המצב הביטחוני הרעוע והמיתון הכלכלי נהנה ראש הממשלה שרון מאהדה ציבורית רחבה. הוא הוביל את הליכוד להישג של 38 מושבים, ויחד עם ישראל בעלייה, שהתמזגה אל תוך הליכוד לאחר הבחירות, חלש הליכוד על שליש ממושבי הכנסת. מפלגות השמאל הציוני ספגו מפלה קשה. לאחר יותר משנתיים של אינתיפאדה חשו רבים בציבור שתהליך אוסלו מיצה את עצמו ושאין "פרטנר" לשלום. מפלגת העבודה ירדה לשפל של 19 מושבים, ואילו מרצ זכתה ב-6 מושבים בלבד. רבים ממאוכזבי השמאל נדדו למרכז המפה הפוליטית והצביעו לשינוי, שהתחייבה לפעול למען הקמתה של ממשלה חילונית. שינוי זכתה להצלחה רבה והייתה למפלגה השלישית בגודלה, עם 15 מושבים. בכוחן של המפלגות הדתיות חלה ירידה עקב היחלשותה של ש"ס (מ-17 מושבים ל-11 מושבים), והמפלגות הערביות ירדו אף הן ב-2 מושבים.
הממשלה שהוקמה לאחר הבחירות נשענה על קואליציה של ארבע סיעות: ליכוד, שינוי, מפד"ל והאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו. ביחד העניקו סיעות אלה לממשלה רוב של 68 חברי כנסת.