אודות הבחירות לכנסת ה-16
כשנתיים לאחר שנבחר אריאל שרון בבחירות מיוחדות לראשות הממשלה (ראשית 2001), חזרה ישראל למשטר פרלמנטרי טהור ולשיטה המוכרת של בחירה בפתק אחד. הבחירות נערכו בצל אירועי אינתיפאדת אל אקצה, שפרצה בסתיו 2000 וגבתה מאזרחי ישראל מחיר חסר תקדים. בשנת 2002 בלבד נהרגו כ-450 ישראלים בפיגועי טרור פלסטיניים. המאבק בטרור גבה גם מחיר כלכלי כבד, והמשק נכנס להאטה.
ממשלת האחדות הרחבה שהרכיב שרון ב-2001, החלה מתפוררת ב-2002: תחילה פרשה סיעת האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו, לאחר מכן פרשה סיעת גשר, ובסתיו עזבה את הממשלה השותפה הבכירה - מפלגת העבודה. לקראת הבחירות נערכו שני מאבקי הנהגה חשובים בשתי המפלגות הגדולות. בליכוד התמודד בנימין נתניהו (ששב מפסק זמן פוליטי) על הנהגת הליכוד, אך הפסיד לראש הממשלה שרון. ובמפלגת העבודה נבחר לראשות המפלגה עמרם מצנע לאחר שניצח את בנימין בן אליעזר ואת חיים רמון.
בבחירות התמודדו 27 רשימות, מתוכן 13 נכנסו לכנסת. למרות המצב הביטחוני הרעוע והמיתון הכלכלי נהנה ראש הממשלה שרון מאהדה ציבורית רחבה. הוא הוביל את הליכוד להישג של 38 מושבים, ויחד עם ישראל בעלייה, שהתמזגה אל תוך הליכוד לאחר הבחירות, חלש הליכוד על שליש ממושבי הכנסת. מפלגות השמאל הציוני ספגו מפלה קשה. לאחר יותר משנתיים של אינתיפאדה חשו רבים בציבור שתהליך אוסלו מיצה את עצמו ושאין "פרטנר" לשלום. מפלגת העבודה ירדה לשפל של 19 מושבים, ואילו מרצ זכתה ב-6 מושבים בלבד. רבים ממאוכזבי השמאל נדדו למרכז המפה הפוליטית והצביעו לשינוי, שהתחייבה לפעול למען הקמתה של ממשלה חילונית. שינוי זכתה להצלחה רבה והייתה למפלגה השלישית בגודלה, עם 15 מושבים. בכוחן של המפלגות הדתיות חלה ירידה עקב היחלשותה של ש"ס (מ-17 מושבים ל-11 מושבים), והמפלגות הערביות ירדו אף הן ב-2 מושבים.
הממשלה שהוקמה לאחר הבחירות נשענה על קואליציה של ארבע סיעות: ליכוד, שינוי, מפד"ל והאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו. ביחד העניקו סיעות אלה לממשלה רוב של 68 חברי כנסת.
הבחירות לכנסת ה-16
28.1.2003
מספר בעלי זכות הבחירה
4,720,079
אחוז החסימה
1.5%
סך הכל מצביעים
3,200,773
מספר הקולות הכשרים
3,148,364
שיעור ההצבעה
67.8%
| מפלגה | קולות | מושבים (מנדטים) | אחוז הקולות | רשימת מועמדים | מצע |
|---|---|---|---|---|---|
| הליכוד | 925,279 | 38 | 29.4 |
המועמדים
|
מצע
|
| מפלגת העבודה | 455,183 | 19 | 14.5 |
המועמדים
|
מצע
|
| שינוי | 386,535 | 15 | 12.3 |
המועמדים
|
מצע
|
| ש"ס | 258,879 | 11 | 8.2 |
המועמדים
|
|
| האיחוד הלאומי | 173,973 | 7 | 5.5 |
המועמדים
|
מצע
|
| מרצ | 164,122 | 6 | 5.2 |
המועמדים
|
מצע
|
| יהדות התורה | 135,087 | 5 | 4.3 |
המועמדים
|
|
| מפד"ל | 132,370 | 6 | 4.2 |
המועמדים
|
מצע
|
| חד"ש | 93,819 | 3 | 3.0 |
המועמדים
|
מצע
|
| עם אחד | 86,808 | 3 | 2.8 |
המועמדים
|
מצע
|
| בל"ד | 71,299 | 3 | 2.3 |
המועמדים
|
מצע
|
| ישראל בעלייה | 67,719 | 2 | 2.2 |
המועמדים
|
|
| רע"מ | 65,551 | 2 | 2.1 |
המועמדים
|
|
| עלה ירוק | 37,855 | - | 1.2 |
המועמדים
|
מצע
|
| חרות | 36,202 | - | 1.1 |
המועמדים
|
|
| הברית הלאומית המתקדמת | 20,571 | - | 0.7 |
המועמדים
|
|
| הירוקים | 12,833 | - | 0.4 |
המועמדים
|
מצע
|
| ישראל אחרת | 7,144 | - | 0.2 |
המועמדים
|
|
| אהבת ישראל | 5,468 | - | 0.2 |
המועמדים
|
|
| צומת | 2,023 | - | 0.1 |
המועמדים
|
מצע
|
| מפלגת המרכז | 1,961 | - | 0.1 |
המועמדים
|
מצע
|
| דעם | 1,925 | - | 0.1 |
המועמדים
|
|
| אזרח ומדינה | 1,566 | - | 0.0 |
המועמדים
|
|
| רע"ש-זכויות הגבר במשפחה | 1,284 | - | 0.0 |
המועמדים
|
מצע
|
| ל.ה.ב.ה. | 1,181 | - | 0.0 |
המועמדים
|
מצע
|
| זעם-צדק חברתי | 894 | - | 0.0 |
המועמדים
|
מצע
|
| לידר | 833 | - | 0 |
המועמדים
|
קישורים בנושא
אשר אריאן ומיכל שמיר (עורכים), הבחירות בישראל 2003, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2004.
Asher Arian and Michal Shamir (eds.), The Elections in Israel 2003, New Brunswick: Transaction Publishers, 2005.
Shmuel Sandler, M. Ben Mollov and Jonathan Rynhold (eds.), Israel at the Polls 2003, London: Routledge, 2005.
Reuven Y. Hazan and Abraham Diskin, "The Parliamentary Elections in Israel 2003", Electoral Studies 23 (2) (2004), pp. 353-360.
Ofer Kenig, "The 2003 Elections in Israel: Has the Return to the 'Old' System Reduced Party System Fragmentation?", Israel Affairs 11 (3) (2005), pp. 552-566.