בחירות 1996

אודות הבחירות לכנסת ה-14

הבחירות לכנסת הארבע עשרה נערכו כחצי שנה לאחר רצח רבין ובצל מתקפת פיגועי הטרור שביצעו ארגוני הסירוב הפלסטינים בלב האוכלוסייה האזרחית בישראל. בחירות אלה היו הראשונות שנערכו לפי כללי "הבחירה הישירה", ואזרחי המדינה הטילו לקלפיות שני פתקי הצבעה - האחד לכנסת והאחר למועמד לראשות הממשלה. המפלגות הסתגלו לכללים החדשים במהירות. בתעמולת הבחירות שלהן הדגישו המפלגות הגדולות את המועמדים לראשות הממשלה, וכמעט שלא הפנו משאבים לתחרות לכנסת. המפלגות הקטנות, לעומתן, ובייחוד המפלגות הסקטוריאליות, הדגישו את האפשרות לפצל את ההצבעה בלי להסתכן - הצבעה למפלגה קטנה בפתק המפלגתי ולראש המחנה האידאולוגי בפתק האישי.

מערכת הבחירות הייתה מתוחה מאוד, והמאבק בין המועמדים לראשות הממשלה - בנימין נתניהו ושמעון פרס - הוכרע לטובת נתניהו בהפרש זעום של כ-30 אלף קולות (פחות מ-1%). תוצאות הבחירות לכנסת הבהירו ששיטת שני הפתקים פוגעת במפלגות הגדולות. מפלגת העבודה שמרה על מקומה כסיעה הגדולה, אבל איבדה 10 מושבים בהשוואה לבחירות הקודמות. נתניהו אמנם ניצח ונבחר לראשות הממשלה, אך הליכוד הצליח רק לשמור על כוחו (32 מושבים), וגם זאת לאחר שהתמודד ברשימה משותפת עם צומת וגשר. לעומת זאת כוחן של המפלגות הסקטוריאליות עלה. במרכז המפה הפוליטית הצליחה ישראל בעלייה, רשימת העולים בראשותו של נתן שרנסקי, לזכות ב-7 מושבים. המפלגות הערביות התחזקו מאוד וקיבלו יחד 9 מושבים, והמפלגות הדתיות התחזקו גם הן, ויחד היו להן בכנסת החדשה 23 מושבים.

בנימין נתניהו, ראש הממשלה הראשון מבין השלושה שנבחרו ישירות על-ידי אזרחי ישראל, הקים קואליציה של שש סיעות: ליכוד-גשר-צומת, ש"ס, ישראל בעלייה, המפד"ל, הדרך השלישית ויהדות התורה. הקואליציה נשענה על רוב של 66 חברי כנסת.