ארץ הבסקים: בחירות בצל טרור

הבחירות לפרלמנט הבסקי הנערכות פעם בארבע שנים נחשבות לאחד מן האירועים הפוליטיים החשובים ביותר בספרד שלאחר עידן פרנקו. הבחירות מלוות כמעט תמיד במתיחות ובגילויי אלימות רבים הנוגעים לשאלת העצמאות של ארץ הבסקים.

הבחירות לפרלמנט הבסקי הנערכות פעם בארבע שנים נחשבות לאחד מן האירועים הפוליטיים החשובים ביותר בספרד שלאחר עידן פרנקו. הבחירות מלוות כמעט תמיד במתיחות ובגילויי אלימות רבים הנוגעים לשאלת העצמאות של ארץ הבסקים.

מאז מות פרנקו וכינונה מחדש של הדמוקרטיה, העביר השלטון המרכזי בספרד בהדרגה סמכויות ל-17 היחידות המנהליות המרכיבות את המדינה. בכל יחידה כזו ("קהילה אוטונומית", לפי המינוח הספרדי הרשמי) פועל פרלמנט נבחר המופקד על סמכויות מקומיות. היקף הסמכויות של כל קהילה הוא שונה, כאשר את מֵרב האוטונומיה קיבלו שלוש "הקהילות ההיסטוריות" שאינן ספרדיות במובהק: קטלוניה, גליסיה וארץ הבסקים. מבין שלוש אלה בולטת ארץ הבסקים כמקום הסוער והאלים ביותר, שהשאיפה לעצמאות ולהתנתקות מוחלטת מספרד עדיין פועמת בקרב אזרחים רבים בתוכו.

המערכת הפוליטית של ארץ הבסקים מתיישרת כמעט בלעדית סביב הסוגיה הלאומית. הפלג הבדלני-הקיצוני דוגל במאבק עצמאות חסר פשרות כנגד "הכובש הספרדי". המחתרת הבסקית ETA היא שאחראית למספר רב של התנקשויות בפוליטיקאים, עובדי ציבור ושופטים במשך למעלה משלושה עשורים. למחתרת יש זרוע פוליטית - מפלגה בשם EH אשר מתמודדת בבחירות לפרלמנט הבסקי.

המפלגה הבסקית הלאומית (PNV) היא המפלגה הגדולה בארץ הבסקים, והייתה הבסיס לכל ממשלה בסקית מאז 1979. מפלגה מתונה זו רוצה בעצמאות, אולם חותרת להגיע אליה רק בדרכי שלום, ומתרכזת בינתיים ביעדים פרגמטיים כגון העברת סמכויות נוספות ממדריד לארץ הבסקים. מלבד שתי מפלגות מקומיות אלה, פועלות בארץ הבסקים השלוחות של שתי המפלגות הארציות הגדולות - המפלגה הפופולרית השמרנית (PP) הנחשבת כמסתייגת מהעברת סמכויות נוספות מהמרכז לפריפריה, והסוציאליסטים (PSOE) אשר מתנגדים פחות לביזור נוסף.

במשך שנים רבות הורכבה הממשלה הבסקית מה-PNV והסוציאליסטים. שיתוף פעולה זה היה חשוב ביותר, והשפיע חיובית גם על הפוליטיקה הלאומית - כאשר לאורך פרקי זמן בשנות התשעים העניקה PNV תמיכה חוץ-קואליציונית לממשלות (הן הסוציאליסטית והן השמרנית) בפרלמנט במדריד.

בשנים 1999-1998 עלה מפלס התקווה לסיום המאבק האלים בארץ הבסקים, כאשר הוכרזה הפסקת אש מצד ETA והחלו שיחות. אולם המשא ומתן התפוצץ במהרה, והמחתרת חזרה לפעילות נמרצת ואלימה. הבחירות של מאי 2001 היו הראשונות מאז ניסיון הפסקת האש, והצלחה בהן נתפסה על-ידי כל הצדדים המעורבים כעדות לתמיכה ברעיון הבדלני או כהסתייגות ממנו.

לאחר כישלון שיחות השלום הציב ראש הממשלה השמרני אסנאר כיעד את מיגור הבדלנות הבסקית על-ידי השתלטות של המפלגות הספרדיות על הפרלמנט הבסקי הוא קיווה כי בעקבות הבחירות של מאי 2001 יוכלו השמרנים בשיתוף הסוציאליסטים להשיג רוב בפרלמנט הבסקי בן 75 המושבים.

תקוותם של השמרנים נכזבה כאשר תוצאות הבחירות העידו על תמיכה גדולה ב-PNV ובקו הפרגמטי שהיא מובילה בחתירתה לעצמאות בדרכי שלום. כוחם המשותף של השמרנים והסוציאליסטים מגיע בפרלמנט החדש ל-32 מושבים - דבר המונע מהם להקים במשותף בלוק חוסם אנטי-בדלני. למרות כישלון זה, המפלגות הספרדיות יכולות להתנחם בכך שהציבור בארץ הבסקים הביע אי-אמון בנתיב הקיצוני של הטרור: הזרוע הפוליטית של ETA ספגה מכה קשה כשאיבדה מחצית ממושביה. לעומתם התחזקה המפלגה הלאומית המתונה (PNV), לאחר שזכתה בקרוב ל-43% מהקולות וב-33% מושבים אשר מעניקים לה רוב כמעט מוחלט בפרלמנט.

אם כן, הבחירות שלחו איתות ברור הן לשלטון המרכזי במדריד והן לבדלנים מבית: הרצון המובהק של רוב האזרחים הוא להמשיך ולשאוף לעצמאות (או ליתר לאוטונומיה), אך לא בדרך של טרור חסר פשרות.

לחצו כאן לצפייה בתרשים 1: בחירות לפרלמנט הבסקי, מאי 2001 (סך הכול 75 מושבים)

הכתוב מבוסס על:

• Newton, Michael T., Institutions of Modern Spain. Cambridge: Cambridge University Press, 1997.

• "Aznar Hurt, ETA Clobbered," The Economist, May 19th 2001, pp. 34-37.